שחקני העונה: מקומות 1-5

זהו, החמישה שנתנו את העונה הטובה ביותר. הטופ-של-הטופ. ויש אחד שהיה הרבה מעל כולם העונה.

תזכורת קצרה לפורמט: הדירוג כאן לא בוחר את "השחקנים הכי טובים בליגה" במובן המופשט, אלא את השחקנים שתרמו הכי הרבה בעונה הנוכחית. השקלול כולל את הציון הממוצע לאורך העונה, מספר הדקות ששיחקו והיכולת שלהם להופיע במאני טיים ולהכריע משחקים ואת העונה כולה.

שימו לב שהנתונים בכתבה הם לפי סטנדרטים אנליטיים מקצועיים: שערים מפנדלים נספרים בנפרד משערי שדה, כי הם מספרים סיפור אחר. הסבר כאן.
את השערים אנחנו משווים למספר השערים הצפויים – xG – כדי לזהות אם מי תרם לקבוצה שלו שערים נטו ומי החמיץ יותר ממה שהיה אמור להוציא מהמצבים שקיבל.
רוב המספרים שתראו כאן הם בחישוב לפי 90 דקות משחק ולא בממוצע למשחק (כי שחקן יכול לשחק 75 או 85 דקות בממוצע למשחק, תלוי מי שיש לקבוצה על הספסל).

למי שהצטרף עכשיו: בפרקים הקודמים אפשר לקרוא כאן את הכתבות על מקומות 6-10, מקומות 11-20 ומקומות 21-30.

ועכשיו – לשחקנים.

ציון עונתי משוקלל: 7.39

הסיפור של רוי רביבו בתור ״מגן שמאלי תוקף״ מסתיר את הערך העצום שרביבו נתן למכבי תל אביב העונה.
דמיינו רגע את הדוגמה הבאה:
יש לכם מלצר במסעדה שעושה את העבודה שלו כמו שצריך, ואז ובין מנה למנה הוא נכנס למטבח, מחליף את השף הראשי ומכין חלק מהמנות הטובות של הערב. אחר כך הוא חוזר לשולחנות כאילו כלום לא קרה. זה רוי רביבו, ״מגן שמאלי״ עאלק.

הבעיה עם ההגדרה ״מגן שמאלי״ היא שגורמת לנו לשפוט את רביבו דרך המשקפיים הלא נכונות. הגנתית, הוא עושה עבודה טובה: רביבו ניצח העונה ב-5.8 מאבקים על הכדור ב-57% הצלחה ורק 0.6 פעמים שבהם עברו אותו בדריבל ל-90 דקות.
אלו מספרים לא רעים, והם מחפים במקצת על כך שהוא מחלץ ומיירט פחות כדורים ממגנים מובילים אחרים.

אבל אם משווים את התפוקה שלו לשחקני אגף מובילים, ולא למגנים, מגלים שהוא לא נופל כמעט מאף אחד במעדה. כמעט אפשר היה לכנות אותו אמיר סהיטי ולא היינו שמים לב.

המספרים היבשי: 2 שערים ו-13 בישולים. עכשיו תוסיפו לזה עוד 4 הכשלות לפנדל, פעולה ששווה לפחות ואף יותר מבישול. אנחנו כבר עומדים על 2 שערים ו-17 בישולים, מעורבות ישירה ב-19 שערים. יותר מסהיטי, וארלה ודוידה ביחד.

בישולים, בעצמם, הם מדד חלקי ליצירת מצבים. זה נכון לא רק עבור רביבו אלא כל שחקן בליגה.
כשרביבו מוציא חוץ (בהפסד הראשון לבית״ר) והייטור נוגח אחורה והכדור נכנס בטעות – גם זה נספר בישול, בעוד שמהלכים מבריקים שפורצים את ההגנה לא נספרים. לרביבו, חשוב לומר, יש גם מזה ומזה. בשני הדרבים הראשונים הוא סידר את ״המסירה שלפני המסירה״ לוארלה, שבישל לדור פרץ. בדרבי האחרון, אגב, רביבו כבר בישל רשמית לפרץ במסירה מבריקה.

רביבו הוא לא מייצר המצבים הטוב בליגה -יש אחד טוב יותר והוא מופיע בהמשך) – אבל כשהמגן שלך מייצר טוב יותר מכל שחקני הכנף בליגה, מכריע משחקים התקפית דרך דריבל, ֿקרוס או מסירת עומק, וחוזר לעשות עבודה לגיטימית של מגן מן המניין – יש כאן משהו מיוחד. ועוד לא דיברנו על הגביע.

משחק שיא: הגביע לא נכלל בציון, אבל אי אפשר לדבר על העונה של רביבו בלי להזכיר את מה שהוא עשה בחצי הגמר ובגמר. מכבי תל אביב הבקיעה 5 שערים, רביבו מעורב בכל החמישה. פעם אחת התחיל את ההתקפה שנגמרה בגול של פרץ, פעמיים הרים קרן ננגחה פנימה ועוד פעמיים כבש בעצמו, כולל את השער החשוב ביותר. ציון גביע 9.5

ציון עונתי משוקלל: 7.41

אצילי הוא שחקן הכנף הכי מסוכן בליגה, לא בגלל שהוא עושה הרבה פעולות (יש משחקים שהוא סיים עם 3 מסירות מדויקות) – אבל בגלל שהפעולות שהוא עושה מכריעות משחקים.

בין המחזור ה-20 למחזור ה-24 הוא היה פצוע ופספס חמישה משחקים (נכנס בגרבג׳ טיים מול נתניה).
בחמשת המשחקים הללו בית״ר ניצחה רק פעם אחת, הפסידה במשחק העונה וסיימה 3 פעמים בתיקו, בין היתר מול אריות כמו הפועל חיפה ומ.ס. אשדוד.
גם החזרה שלו הייתה בסטייל – נכנס במחצית בפיגור הביתי 2-0 מול טבריה, והוביל את המהפך במשחק שהסתיים ב3-2 לבית״ר.

זה עומר אצילי, זו ההשפעה שלו. 15 השערים שכבש מורכבים מ-10 שערים ״רגילים״ ועוד 5 שערים מפנדלים, באחוז ביצוע נמוך (5/8). הוא בישל עוד 6 והוכשל פעמיים לפנדל. מספרים יפים, אבל עדיין רק חלק קטן מתוך 78 השערים שכבשה הקבוצה העונה.

התכונה שבאמת שוברת שיוויון אצלו היא היכולת שלו להיות מסוכן לא משנה איפה הוא נמצא באיזור בחצי היריבה.
טווח המסירה, טווח הבעיטה והדריבל שלו מאפשרים לו להפוך מצב מ-0 סיכון ל-80 בשניה. בדרבי האחרון ההגנה האדומה עוד לא הספיקה להבין איפה לעמוד, אצילי כבר שלח את גונסאלס להבקיע לבד מול זמיר.

לפי נתוני אתר fotmob אצילי הוא ראשון בין הקיצוניים ושלישי בליגה ביצירת מצבי הבקעה גדולים עם 13 כאלו העונה. הנתונים הללו לא מושלמים וב״קשר אחורי״ יש לנו ספירה אחרת, אבל גם היא מציבה את אצילי בטופ-5 העונתי.

ויש גם מדד אחד שבו אצילי הטוב בליגה, והוא מזכיר למה החיתוך שלו מימין לשמאל והבעיטה לפינה היא מהכלים ההתקפיים הטובים בליגה, בטח שכשאתה נמצא 20 מטר מהשער. אצילי במקום הראשון בליגה במספר הגולים הקשים שהוא כבש העונה. יש לו 6 שערים במצבים של 10% גול ומטה. יש לו 9 שערים בהזדמנויות ששוות פחות מ-20%, בשניהם הוא ראשון בליגה בפער. בסך הכל, 10 השערים שלו הגיעו על 8 שערים צפויים (xG) במצטבר.

שחקני כנף לרוב יודעים להבקיע, לייצר או ״לעבוד קשה״ ללא מספרים. אצילי מאיים על השער יותר מכל שחקן כנף אחר, מייצר ברמה גבוהה מאוד ולמרות שהוא שומר כוחות הגנתית הוא אגרסיבי במאבק על הכדור (1.6 תיקולים ל-90 דקות משחק). מעבר למספרים האישיים שלו, זה מה שפותח את המשחק עבור בית״ר: עוד איום, עוד מימד לא צפוי, וזה ומאפשר לכל היתר סביבו לפרוח.

משחק שיא: מחזור 29, בית״ר מארחת את הפועל פתח תקווה. אצילי פותח בסערה ומסיים את המשחק עם צמד שערים ועם שלוש קרנות שיצרו מצבי הבקעה, אחת גם לשער העצמי. 1-3 לבית״ר כשאצילי אחראי על כל שלושת השערים ציון משחק 9.3

ציון עונתי משוקלל: 7.44

לוקה גדראני היה השחקן שאפשר לבית״ר לשחק את הכדורגל שלה עד הסוף: אגרסיבי, גבוה, פרוע, עם הרבה שחקנים שמרוכזים על שטח קטן כדי ללחוץ את היריבה – ועדיין לא להתפרק מאחור.

הוא תפקד גם כבלם וגם כקשר אחורי לעת מצוא, ידע מתי לצאת קדימה ולחפות על הקישור ומתי להישאר מאחור, ובזכות קריאת המשחק והתזמון החזיר לקבוצה יותר כדורים מכל בלם בכיר אחר עם 6 החזרות כדור לכל 90 דקות משחק, לצד 1.9 יירוטים. יריבה שחשבה לרגע שהיא הצליחה לשבור את הלחץ של בית"ר, גילתה את הכדור אצל גדראני.

מעבר לזה, הוא היה העוגן בבילדאפ של בית"ר, הוביל את הבלמים עם כמעט 65 מסירות מדויקות ל-90 דקות, יכולת שבלטה מאוד לצד קרבאלי האתלטי אך מוגבל יותר בהנעת הכדור. גדראני היה שם לצד הקולומביאני להפוך אותו לבלם טוב יותר ולהוריד את כמות הטעויות בהגנה הצהובה-שחורה.

אפשר להתווכח לגבי האמירות בסגנון ״גדראני היה השחקן החשוב ביותר שלנו העונה״ ואפשר לתת עודף משקל לטעויות המעטות שלו, אבל יש נתון אחד שקשה להתעלם ממנו:
ב-30 משחקי ליגה עם גדראני בית"ר מעולם לא ספגה שלישייה. ב-6 משחקים בלעדיו זה קרה פעמיים.

ובכל זאת, היה שחקן אחד חשוב ממנו בבית״ר ירושלים של העונה.

משחק שיא: הגדולה של גדראני היא שכמעט ולא ראינו ממנו משחקים חלשים. ראינו כמה טעויות, אבל ביחס קטן לבלמים אחרים. אחד המשחקים הטובים שלו היה מול מכבי תל אביב במחזור ה-23. עם 9 מאבקים מוצלחים על הכדור, 9 החזרות כדור וקרוב ל-20 מסירות מוצלחות בתוך החצי של מכבי תל אביב גדראני היה אחד הסיבות לדומיננטיות של בית״ר במשחק שהסתיים בתיקו מאופס. ציון משחק 8.4

ציון עונתי משוקלל: 7.55

ירדן שועה נתן עונה ברמה שעוד לא ראינו ממנו.

שועה זכה לתפקיד משל עצמו, ואין עוד אף שחקן בארץ שממלא את אותו התפקיד. מצד אחד, ברוב המשחקים הוא הוצב בעמדת החלוץ של בית״ר ירושלים. מצד שני, הוא היה האחראי המרכזי על ייצור המצבים של הקבוצה, ואף ירד לאיזור מחצית המגרש כדי לחלק כדורים. התפקיד מזכיר גרסת החלוץ-פליימייקר, שהומצאה עבור פרנצ׳סקו טוטי ברומא לפני כמעט 20 שנה. ולפרקים שועה הזכיר את הגאון האיטלקי בגרסה הישראלית שלו (בדגש על גרסה ישראלית).

הגדולה מצד הצוות המקצועי של בית״ר היא ההבנה ששחקן כזה לא מחביאים באגף, אלא מציבים במרכז – במקום שבו המשחק עובר דרכו הרבה יותר.

שועה קיבל חופש לנסות מסירה הרפתקנית מתי שהוא מרגיש לנכון. לפעמים זה נגמר ב-7 מסירות מדויקות במשחק, אבל מספיקה האחת שתגיעה לכתובת בשביל הגול. היו לו 8 בישולים העונה, אבל בישולים מספרים רק על הפעולה האחרונה, לא על כל הפעמים שבהם המסירה שלו שברה קו הגנה וייצרה מצב. לפי נתוני אתרים מובילים, הוא מייצר מצב גדול אחד כל 90 דקות – כמעט כמו שני הבאים אחריו גם יחד.

במערכת קשר אחורי יש מדד שמתאר ״רגעי גאונות״ – פעולה באיכות גבוהה שיוצרת מצב הבקעה כמעט מכלום. שועה יצר העונה רגע גאונות כזה אחת לשני משחקים. הבאים בתור אחריו, גאונים גם הם, עשו זאת אחת לשלושה.

ולא לשכוח שהוא עשה את זה כחלוץ. עם 11 שערים רגילים (על 9.4 שערים צפויים) ועוד 4 בפנדלים שועה כבש בקצב לא רע לחלוץ, וגם הוסיף 4 שערים מחוץ לרחבה – מקום ראשון בליגה, בשווה עם מי שמקדים אותו בדירוג.

שועה במיטבו הוא גאון כדורגל, ועדיין הוא יכול להרים את הרמה. כשהדברים לא הולכים, הוא חוזר להרגלים ישנים ונופל ברכות ברחבה בתקווה קלושה לסחוט פנדל שלא מגיע. אבל הטאץ׳, את המסירה, הבעיטה וראיית משחק – זו חבילה שאין לאף אחד אחר כרגע בליגה. עונה מדהימה שמסתיימת במקום השני, גם ברמה הקבוצתית וגם ברמה האישית.

משחק שיא: מחזור 30, בית"ר מארחת את מכבי תל אביב ונקלעת לפיגור מוקדם. ואז – Enter Yarden Shua. באותו ערב ראינו ממנו הצגה. קודם הוא העמיד את אצילי מול מליקה, שעצר. אחר כך הוא עצר ברחבה כדור קשה והצליח לכוון אותו לפינה של השער. יש גול, וכעבור 10 דקות נוסף גם בישול עם הרמה מדויקת לראש של קרבאלי. זה לא נגמר. במחצית השנייה שועה השאיר לאצילי כדור קטן שנגמר בגול הרביעי של בית"ר. ואת כל הטוב הזה קיבלנו ב-58 דקות בלבד ציון משחק 9.7

ציון עונתי משוקלל: 7.92

שימו לב לפער בינו ובין המקום השני. זו המשמעות האמיתית של ״מעל הליגה״. קנגוואה המריא לגבהים משלו באמצע הסיבוב השני וסגר את תואר שחקן העונה הרבה לפני המחזור האחרון. הוא היה זוכה גם אם באר שבע הייתה מפסידה.

״קנגוואה לא מתאמץ מספיק״ שמענו במהלך העונה, כאילו כל אוהד כדורגל הוא גם מומחה לפסיכולוגיה שיודע מה עובר במוחם של שחקנים. האגרסיביות לא הייתה אחידה בכל המשחקים, אבל בואו. אם הוא יכל לשחק קרוב לשיא שלו בכל משחק, הוא לא היה שחקן בליגת העל. ויש סיכוי שכבר בקרוב הוא לא יהיה.

אז מה כל כך מיוחד במלך מבאר שבע? קנגוואה הוא שחקן וחצי בתור שחקן אחד.

בכובעו המרכזי הוא קשר רחבה-לרחבה בעל נטיות התקפיות, מעין קשר 8.5 שמשחק צפון-דרום.

התקפית הוא תוקף את ההגנה בכל הזדמנות, עובר מרחקים בריצה מהירה לפני שהיריבה מספיקה להתארגן.
את העונה הוא סיים עם 11 שערים רגילים (על 9 שערים צפויים), עוד שער בפנדל ו-9 בישולים. הוא הדריבליסט הטוב בארץ ומוביל את הליגה במדד הדריבלים שמחבר בין כמות ואיכות והוא עושה את זה גם בריצות על פני חצי מגרש וגם בנגיעות עדינות שמשאירות שני שחקנים מאחוריו.

הגנתית הוא מתנפל על שחקני היריבה ומשיג את הכדור באזורים המסוכנים. הוא מיירט או מתקל ישירות, ומחזיר 7.8 כדורים לבאר שבע במשחק. לשם השוואה, ללוקאס ונטורה יש 6.1 החזרות ל-90 דקות במשחק. זה לא אומר שקנגוואה עושה עבודה הגנתית טובה יותר, אלא מדגים כמה הוא אקטיבי ומשפיע גם כשהוא לא כובש ומבשל.

ויחד עם זה, הוא גם מחזיק בחצי כובע הקשר שמנהל את המשחק ויוצר. בדרך כלל קשרים שהם 8.5 (עדי יונה, דור פרץ בגרסתו הקודמת) נוגעים מעט בכדור ומתרכזים בתנועה לשטחים המסוכנים. קנגוואה מעורב בניהול המשחק וביצור המצבים כמעט פי 2 מקשר אחר באותו הסגנון, כשהוא מוסר 42.7 מסירות מדויקות למשחק מלא ב-88% דיוק.

אין כמעט תחום במרכז המגרש שקנגוואה לא מצטיין בו (מלבד משחק ראש). דיברנו על הסיומת, על הדריבל ועל חילוץ הכדורים. הוא מסוגל לספק מסירות עומק מבריקות, והקרוסים שלו אולי הטובים בליגה. מהמחזור ה-22 הוא נכנס למוד בלתי יאמן שבו הוא היה השחקן המצטיין ב-4 מתוך 5 משחקים רצוף, כולל בניצחונות מול בית״ר ומכבי תל אביב.

בפלייאוף הוא היה שם להציל את העונה בטדי, וקינח במשחק הגדול ביותר שלו שהביא אליפות בטרנר.

שחקן העונה, בפער.

משחק שיא: קשה לבחור בין שני משחקים על סף השלמות, ושניהם נגד מכבי תל אביב. במחזור ה-26 הוא ניצח את מכבי תל אביב בבלומפילד עם צמד במבצעים אישיים וגם חירב את הנעת הכדור של מכבי כשנכנס ל-22 מאבקים על הכדור וניצח ב-11 מהם. במשחק האליפות קנגוואה יצר את כל 4 הגולים: כבש, בישל והרים את הקרוסים שהובילו לשני השערים האחרים ציוני משחקים 9.8-9.9