הפועל באר שבע פותחת את העונה כאלופת המדינה ועם עונה אירופית מובטחת. היא מניעה כדור יותר טוב מכל קבוצה אחרת בליגה, לוחצת יעיל יותר מכל אחת אחרת והראתה עליונות מול כל אחת מהמתחרות בצמרת בעונה שעברה. בו בזמן, היא נכנסת לטריטוריה חדשה באירופה ועושה את זה ללא הכוכב הגדול שלה. היא תצטרך להתגבר לא רק על העומס, אלא גם על הקושי, יחסית לקבוצה בכירה, להפתיע את היריבות בהתקפה המסודרת. מרכז ההגנה מסתמן גם הוא כנקודת תורפה יחסית. אחרי כל זה, כשרן קוז'וך מנצח על ההצגה, כשההנהלה נותנת שקט והוכיחה שהיא יודעת להביא חיזוק מדויק, וכשהשחקן עם הציון הגבוה בליגה משחק בקבוצה — באר שבע היא לא הפייבוריטית, אבל היא מועמדת חזקה לאליפות.
מקום 3 בליגה
העונה שהייתה (עונת 25/26)
בעונת 24/25 הפועל באר שבע איבדה את האליפות ברגע האחרון. יש קבוצות שהיו נשברות מזה, ויש קבוצות שמתחשלות. באר שבע ורן קוז׳וך התחשלו, והפעם אחרי כל משבר הגיעה התאוששות בדיוק בזמן.
אבל הרבה לפני שהגיעו המשברים, באר שבע פתחה את העונה בסערה. שישה ניצחונות בשישה משחקים, וסיבוב ראשון שבו היא ניצחה כל אחת מהטוענות לכתר: ניצחונות ביתיים על התל אביביות, ניצחונות חוץ בטדי וסמי עופר. דן ביטון פתח בסערה וכבש 12 שערים (4 פנדלים) בסיבוב הראשון, כולל שער ניצחון בכל אחד מארבעת המשחקים הללו.
בסיבוב השני המכונה התחילה לחרוק. מה שהיה אמור להיות משחק קל בטבריה הפך לתבוסה בפער של שלושה שערים. אחר כך הגיע תיקו ביתי מול חיפה והפסד עמוק בתוספת הזמן להפועל תל אביב, במשחקים בהם באר שבע דווקא שלטה. בינתיים בית״ר השלימה ניצחון תשיעי בעשרה משחקים, ופתאום יש לנו מוליכה חדשה. מי שרוצה לעקוב אחרי ההתפתחות הדירוג במירוץ לאליפות, המסלול המלא נמצא כאן.
מכאן והלאה זו הייתה הפלגה בים סוער. נכון, אין ים בבאר שבע, אבל יש יום אחד שבו הנחל שיבש כל השנה מתמלא במי גשמים וסוחף כל מה שבדרכו. זו הייתה סערה כזו.
בינואר הגיעו ג׳בון איסט מהפועל חיפה ומוחמד אבו רומי מקרית שמונה. ההחתמה של הראשון פתחה אירוע מול הפועל חיפה בעוד שההחתמה של השני עברה יחסית בשקט, אבל זו ההחתמה שהכריעה בסופו של דבר את העונה הזו לאליפות. אחרי המחזור ה-24 והתיקו הביתי המאכזב מול חיפה, התגלתה מחלה בלב אצל אחד מכוכבי הקבוצה, דן ביטון, דווקא בעונת קריירה. ביטון, שיהיה בריא, לא חזר לשחק מאז.
במפתיע, אבו רומי תפס כמעט מיד את העמדה שלו ועשה עבודה נפלאה. שחקן הכנף בן ה-21 לא נכנס לאמצע כמו ביטון, לא מסיים, מוסר או מנהל משחק כמוהו. במקום זה, יש לו נוכחות פיזית שמאפשרת לו להחזיק כדור באגף מול מגנים, לפרוץ על פני עשרות מטרים ויש לו קרוס איכותי. במחזור הראשון שפתח הוא בישל מול הפועל פתח תקווה, ובמחזור הבא הוא בישל מול מכבי תל אביב.
המשחק האחרון בעונה הסדירה, מול מכבי תל אביב, היה משחק של נקודת מפנה. עדיין כאובה מהאובדן של ביטון, מול קבוצה שהייתה חסם לאדומים בשנים האחרונות, באר שבע מצאה את עצמה ב 1-1 למרות שליטה מוחלטת במשחק. באותו הרגע התעורר קינגס קנגוואה ובמשחק מושלם הוביל את באר שבע לניצחון ולסיום העונה הסדירה במחזור הראשון.
קנגוואה נתן עונה שהייתה מעל הליגה עד כדי כך, שהפער בינו ובין המקום השני בציון העונתי הממוצע של קשר אחורי היה כמו הפער בין המקום השני למקום ה-16. מי שמסתכל רק על שערים ובישולים (12 ו-9) לא מצליח לתפוס את ההשפעה של שחקן שמכריע את המשחק גם במרכז השדה, גם ביצירה של המצבים שלפני הפעולה האחרונה וגם בפעולה האחרונה עצמה. בפלייאוף הוא העניק לבאר שבע את האליפות עם שער השיוויון במשחק העונה בטדי, ואחר כך במשחק האליפות מול מכבי תל אביב שבו הוא יצר את כל ארבעת השערים.
מאחורי קנגוואה, הייתה תרומה קבוצתית נהדרת. כל כך נהדרת ש-9 משחקני באר שבע נכנסו לטופ-30 של העונה שעברה (כולל אבו רומי ואיסט שנכנסו גם על הביצועים בקבוצותיהן הקודמות). עוד שני שחקנים ראוי להזכיר במיוחד.
אליאל פרץ, אשר רבים בתקשורת הממוסדת לא העריכו את התרומה שלו בזמן אמת. פרץ היה זה שמחבר בין החלקים השונים של הקבוצה, וניפק כמה הופעות ענק, כמו אותו ניצחון על מכבי תל אביב בבלומפילד או הניצחון הביתי על הפועל תל אביב בפלייאוף. לוקאס ונטורה הוא הקשר האחורי שגורם לקבוצות שמשחקות נגד הגמלים לשנות את הסגנון שלהן. נתון משעשע על ונטורה: הברזילאי הוא השחקן שבעט הכי הרבה לשער מבלי לכבוש, עם 45 ניסיונות כיבוש לא מוצלחים. ונטורה אולי לא מבקיע בעצמו, אבל הוא מונע מהיריבה לכבוש או בכלל להניע כדור. עוד עליהם במקומות 6-10 בדירוג שחקני העונה של העונה שעברה.
מיגל ויטור לא היה ב-30 המצטיינים של השנה האחרונה. למעשה, במשך תקופה הבלם הותיק נדחק אל מחוץ לרוטציה לטובת בלמים צעירים ומהירים יותר. ויטור חזר להיות משמעותי במחזורים האחרונים, ובדקה ה-80 של המחזור ה-35 בטרנר הוא עלה לנגיחה ממצב נייח וקבע 2-4. שער אליפות. כל השחקנים שהיו על הדשא, כל מי שהיה בסביבה – רץ אל ויטור ורצה לחגוג איתו את הרגע שהוא, ואף אחד מאוהדי ושחקני ב"ש – לא ישכח לעולם.
על כל החגיגה הזו ניצח רן קוז'וך, ובאר שבע היא המכונה שבנה, המכונה של קוז'וך. זו קבוצה שמשחקת את כדורגל החזקת הכדור שלו (61% החזקה), את הלחץ המתודי והעיקש שמתחיל מהחלוץ וכל אחד מהשחקנים לוקח בו חלק, זו קבוצה עם סבלנות אינסופית שמסוגלת להעביר את הכדור בעוד מסירה ועוד מסירה. חלק גדול מהכוכבים של עונת האליפות הם שחקנים ששיחקו את הכדורגל הטוב בקריירה שלהם תחת קוז'וך. כשזה אחד או שניים, אנחנו יכולים להגיד שהשחקן הגיע לבשלות בקריירה. כשאלו פרץ, דן ביטון, בלוריאן, גיא מזרחי ועוד הרבה אחרים – זו עבודה של מאמן. היו 4 מתחרים ראויים בעונה שעברה לתואר מאמן העונה, וקוז'וך מעט מעל כולם.
מה נראה בעונת 26/27
לפני הכל, הפועל באר שבע נכנסת לטריטוריה חדשה. ברגע זה אנחנו נמצאים לפני המשחק המכריע שיקבע האם היא תשחק העונה בשלב הבתים של ליגת האלופות או הליגה האירופית. היא נכנסת לטריטוריה הזו ללא הכוכב הבלתי מעורער שלה. זה לא מחייב שהקבוצה תיחלש העונה בליגה, במיוחד אם חלק מהכסף האירופי יוזרם לחיזוק, אבל זה אומר שהאתגר מוכפל.
כשקנגוואה עזב, באר שבע לא איבדה רק 11 שערי שדה ועוד 9 בישולים. דווקא אלו המספרים שקל להשלים. מה שהאלופה איבדה זה חלק גדול מיכולת ההפתעה שלה. בתור קבוצה מאוד ממושמעת, שמחפשת לעשות את הפעולה הנכונה, השחקנים שלה לא מחפשים פעולות מסוכנות אלא חושבים קודם כל על איך להשאיר את הכדור בשליטה אדומה. זה מקשה על באר שבע לכבוש ממשחק פתוח, וכבר כתבנו בעונה שעברה על "אסטרטגיית הג'ודו" כאשר לבאר שבע קל יותר כשהיריבה מחזיקה בכדור קרוב לשער שלה, מאשר כשהיא צריכה לפרוץ הגנה מאורגנת.
קנגוואה היה האיש המרכזי שפתר את הבעיה הזו. היכולת שלו לעבור מ-0 ל-100 ולדחוף את הכדור קדימה במהירות לאיזורים המסוכנים, היא שפתחה את ההגנה של היריבה ויצרה מצב לבאר שבע לפני שההגנה הספיקה להתארגן. הרכש שהחדש שהגיע לקישור ולהתקפה כולל שחקנים נהדרים, אבל לא כאלו שפותרים את הבעיה הזו.
ניב יהושע הוא אחד משחקני העתיד של הכדורגל הישראלי. למי שלא מכיר אותו מספיק, תחשבו שזהו "ירין לוי של הדרום", או שירין לוי הוא "ניב יהושע של הכרמל". למרות שיש הבדלים מסויימים, הדמיון גדול מהשוני, ושניהם מהווים את התקווה הכחולה-לבנה הגדולה לשחקן האחורי-הקשר המרכזי שחסר לנו בנבחרת. יהושע הוא שחקן של פניו, עמדת ה-6 המודרני תפורה עליו והוא יכול למלא אותה ברגע שונטורה ימכר, אבל העובדה שהוא יכול גם להניע כדור, לתקל, למסור לעומק ולבעוט מרחוק הופכות את הקשר הצעיר שהגיע ממכבי פתח תקווה לשחקן נהדר גם בעמדה 8. בעוד כמה שנים ה-1.5 מיליון יורו ששולמו עליו יראו כמחיר מבצע.
השני הוא ז'ואו ויקטור, שחקן כנף-חלוץ שני ברזילאי צעיר שהגיע תמורת 1.7 מיליון יורו, וצפוי לשחק בכנף שמאל. ויקטור הוא שחקן שמשחק בעמדה קדמית יותר מקנגוואה ואמור להביא עימו את התנועה הזריזה פנימה ואת הסיומת מתוך הרחבה. כרגע, הוא לא נראה כמו שחקן הכנף המהיר שמייצר בלאגן בהגנה ומאפשר לאחרים לכבוש.
מי שיכול להשלים במידה רבה את האובדן של המלך מזמביה, לפחות במובן ההתקפי, זה חמודי כנעאן. עמדת ה8+ היא לא עמדה טבעית לכנעאן, שפרח באשדוד בתור שחקן מתחת לחלוץ, אבל היא יכולה להיות פיתרון חלקי שמביא לידי ביטוי את הכישרון ההתקפי העצום שלו. אין בקבוצה, ובליגה, הרבה שחקנים שיודעים לטפל בכדור כמו כנעאן, שיודעים לשחרר כמוהו טיל מ-25 מטרים לחיבור, לפרוץ עם הכדור על פני עשרות מטרים או לסיים בבעיטה או נגיחה מתוך הרחבה. כשהוא בריא וכשיר, כמובן.
מהקישור וקדימה, ההרכב נראה סגור וחזק, כולל התחרות בין איסט ואבו רומי באגף ימין (אל תשכחו איפה קראתם על איסט כווינגר לראושונה). חוליית ההגנה היא כרגע נקודת התורפה, למרות שהנוכחות של ונטורה משלימה לקבוצה תפוקה של עוד חצי בלם. בלי בלוריאן, שסיים במקום ה-11 בדירוג שחקני העונה שעברה, לבאר שבע אין כרגע בלם בכיר. רוטמן השתלב נהדר בהנעת הכדור, אבל הגנתית יש לו עוד הרבה מה ללמוד. איך שלא נשחק עם ציוות שני הבלמים, אנחנו נקבל חוליית הגנה סבירה פלוס, ותו לא.
איך כל זה מסתכם לציפיות שלנו מהפועל באר שבע של ליגת העל לעונת 26/27?
מול קבוצות הצמרת המאצ'אפ שלה עדיין חזק מאוד. הקישור הבאר שבעי, כולל הבלמים והמגנים שמשתתפים בהנעת הכדור, כמעט חסין ללחץ. קבוצה שתבוא ללחוץ את ונטורה, פרץ, יהושע והחברים תהיה חייבת לעשות עבודה מושלמת, אחרת היא תשלם על כך. ומהצד השני, הקבוצה של קוז'וך מסוגלת ללחוץ כל יריבה אחרת בליגה, והיחידה שבנויה לגרום לה לשלם על כך היא בית"ר, בהנחה ויגיע חיזוק לקישור. מכבי תל אביב עם הקישור האחורי הדליל תתקשה לעמוד בלחץ גבוה, והפועל תל אביב מאורגנת מאוד, אבל איכות החזקת הכדור שלה טובה, לא מעולה.
מול הקטנות או הבינוניות זה יכול להיות לפעמים מאתגר יותר. בעונה שעברה למעלה מ-25% משערי הקבוצה הגיעו אחרי לחץ וחטיפת כדור. קבוצות לומדות שאין טעם להניע כדור מול האלופה, ובמקום זה יכולות לבחור בניסיון לצאת מהר דרך האגפים בכל הזדמנות. מול 10 שחקני שדה שמגנים קרוב לשער, באר שבע תצטרך למצוא פרצה. בעיטות מרחוק הן אחת האופציות, אבל חוץ מכנעאן אין שחקנים שמומחים בתחום. עד כמה היא תצליח לצאת מהשבלונה ולעשות גם פעולות מסוכנות שיסתיימו באיבוד כדור (אבל הרבה פעולות כאלו יביאו לשערים)?
הסגל עמוק מספיק לעמוד בשתי מסגרות, ומובן מסוים ריבוי המשחקים מהווה ברכה בכך שהוא יאפשר לשחקנים דוגמת רועי לוי, ובמידה מסוימת גם לחזות ואוחנה הצעירים, לשחק כמות דקות מספיקה כדי להוכיח את עצמם ולהשתפר. ועדיין, כולל שלב הליגה לבאר שבע נשארו עוד 9 משחקים באירופה, כשכל ה-9 הם משחקי חוץ, כאלו שדורשים טיסות ומסע בדרך אליהם. ונטורה לא יוכל לשחק כל משחק (יהושע צריך להחליף אותו). אליאל פרץ ודאי שלא. יהיו רגעים במהלך העונה שהקבוצה תשחק בליגה עם חצי הרכב שני, וכפי שהתבוסה להפועל חיפה בגביע הטוטו רימזה – זה לא תמיד יסתיים בניצחון.
ב-25.8 באר שבע תשחק בבאקו על כמעט 15 מיליון יורו, ההפרש בין ליגת האלופות לליגה האירופית. מיד אחרי 29.08 בחוץ ברמת גן, 2.9 בבית מול הפועל חיפה, 6.9 פלוס מינוס יום בבית מול מכבי תל אביב. כמה ימים אחר כך מתחילה הצ'מפיונס ושבוע אחרי זה הליגה האירופית. תוך כדי הריצה ממשחק למשחק יהיה צורך לשלב בלם זר נוסף וגם קשר, כנראה זר שיגיע גם הוא.
השילוב בין העומס, הטריטוריה החדשה, העזיבה של קנגוואה והקושי – יחסית למעמדה של הקבוצה בטופ של הליגה – מול הגנות מאורגנות, הופך את ההימור על באר שבע כאלופה לסביר פחות. ויחד עם זאת אסור לשכוח את האמירה של מאמן ה-NBA הנודע רודי טומג'נוביץ' "לעולם אל תזלזל בלב של אלוף". להפועל באר שבע יש סגל שיודע מה זה להתגבר על אתגרים כדי לזכות באליפות, מאמן שמקדם את השחקנים שלו קדימה ובדרך כלל מנצח טקטית את היריבים, והנהלה שקולה ונבונה שהוכיחה שהיא יודעת להביא את השחקנים הנכונים בזמן הנכון. הפועל באר שבע היא לא המועמדת מספר 1 לזכיה בתואר השנה, אבל היא קבוצה שחייבים לקחת בחשבון כאחת המועמדות הבכירות.
נקודת החולשה שלו היא התקפית: הוא לא משחרר את הפקק במרכז השדה דרך מסירות ארוכות לאגפים, או מוסר כדורי עומק, או יעיל באיום על השער (45 בעיטות בעונה שעברה, 0 שערים). אבל הוא עדיין כוח טבע שיוצא עם הכדור ברגל מההגנה קדימה, ואין כמעט שחקן בליגה שיכול לקחת את הכדור ממנו.
כנעאן הגיע לבאר שבע אחרי עונה של 14 שערים (3 פנדלים) ו-8 בישולים באשדוד. חמודי של אשדוד היה אחד השחקנים המסוכנים בליגה: גם בדריבל, גם בבעיטה מרחוק, גם בגיחות אל תוך הרחבה שם הוא יכל לסיים ברגל או בראש, גם מוסר לא רע. בבאר שבע לא היה לו תפקיד מתאים. בתור שחקן חופשי מאחורי החלוץ מתאים לו הרבה יותר לשחק בעמדה חופשית באגף שמאל, ממנה הוא יוכל להיכנס לאמצע כשירצה, מאשר במרכז המגרש.
למרות הפציעות, כנעאן כבש 3 שערים על 22 בעיטות לשער בלבד, הפגין קצב גבוה של יצור מצבים עם 3.5 כאלו ל-90 דקות, וגם קצת מיכולת הפריצה המפורסמת. אם ישאר בריא העונה, קוז'וך צריך להקדיש מאמצים כדי למצוא בשבילו את העמדה המתאימה, כי הפועל באר שבע הנוכחית צמאה לשחקן עם טיפול בכדור, יכולת מסירה ובעיטה מרחוק כמו חמודי כנעאן. זה בדיוק מה שחסר לה.
הפועל באר שבע עוברת את סבאח ומשחקת בליגת האלופות. ההגנה מחזיקה אותה בחיים בליגה, וכמה ימים אחרי הקאמפ נואו, היא גם מנצחת 1-0 את הפועל תל אביב ונשארת במרחק סביר מהמוליכות. הבלם הזר שמגיע ממש לפני סגירת החלון מתגלה כאחד הזרים הטובים בליגה, ובינואר מגיע חיזוק נוסף ומדויק. בפלייאוף דן ביטון חוזר וכובש שער אליפות, וזו שנה שנייה ברציפות שיש חגיגות בטרנר.
העומס גובה מחיר, ופציעה של אחד הקשרים חושפת את הדלילות במרכז הקישור. באר שבע מתקשה מול אנדרדוגיות שהבינו את הפטנט, וכשאין הרבה שחקנים שמומחים בלמסור את כדור העומק, כל גול הופך למלחמה. מקום רביעי, ובגלל סינדרלה מהפלייאוף התחתון שזכתה בגביע, גם אין אירופה בעונה הבאה.
כנראה מקומות 2-3 בגלל האתגרים שצוינו קודם, אבל "לעולם אל תפקפק בלב של אלוף". הפועל באר שבע יכולה לנצל את השוויוניות שנוצרה העונה בצמרת ולהיות זו שיוצאת ממנה ראשונה כשהעשן יתפוגג במאי.