מכבי חיפה רק נקודה מהפסגה אחרי הניצחון 1-4 על הפועל ירושלים.
בהתקפה, חיפה התקבעה על מפלצת תלת ראשית:
ברוניניו הוא חבילה התקפית שלמה של דריבל, מהירות, מסירה וסיומת מכל טווח.
זה השחקן של המספרים. הפעולות שלו מאוד ת׳כלסיות – הוא חושב על השער, ויש לו את כל הדרכים להגיע לשם או להביא את החברים לקבוצה.
ברזאו מביא את הקסם.
עוד מוקדם לצאת בהצהרות, אבל אם צריך להמר על שחקן אחד בליגה שיכול להגיע לרמת ההשפעה של קנגוואה בשנתיים האחרונות ולהיות ״מעל הליגה״, זה השחקן.
עוד פרט יפה אצלו זה הנתונים ההגנתיים: ברזאו סיים את המשחק עם 3 תיקולים מוצלחים, 2 יירוטים, 5 החזרות כדור. הוא נע על המגרש בטבעיות ונראה שהמשחק פשוט קל בשבילו.
נובאקוביץ׳ הוא סוס העבודה.
קשה מאוד להתמודד מולו בראש או עם האנרגיות שלו כשהוא רוצה להגיע לכדור. הוא כבש, וגם ״בישל״, אבל המסירה בשער של גורה לא הייתה המרשימה ביותר. האסיסט האמיתי היה דווקא בשער של ברזאו, כשהוא ירד אחורה ושלח בנגיעה מבריקה את ברוניניו קדימה.
אבל השחקן החשוב בקבוצה הוא לא אחד משחקני ההתקפה.
עלי מוחמד הוא תופעת טבע.
גם היום, כשהוא כבר לא מחזיק כמו בשיא שלו, מדובר בשחקן שמשנה לבד את כל מרכז המגרש. הוא מוביל את הליגה בהחזרות כדור בפער כזה גדול, שההפרש בינו ובין לוקאס ונטורה שבמקום השני, הוא כמו הפער בין ונטורה למקום השמיני.
בהפסד למכבי תל אביב, שלושה מתוך הארבעה הללו לא עלו בהרכב.
על אליפות מדברים אחרי משחקים מול הגדולות
בתחילת העונה נכתב כאן שבתסריט הפסימי מכבי חיפה תסיים במקום השישי. בתסריט האופטימי היא יכולה לקחת אליפות.
בשום תסריט, אגב, הפלייאוף התחתון לא נלקח בחשבון, לא משנה כמה טעויות נעשו בדרך.
אבל אליפות היא לא התסריט הריאלי. בתחילת העונה היה לזה בערך 10%. עכשיו המספרים עלו לאזור ה-15-20%. אבל לא צריך להגזים.
חיפה נהנתה עד עכשיו מלוח המשחקים השני הקל בליגה – היא פגשה כמעט את כל התחתית, והיריבה הקשה ביותר שלה מלבד מכבי תל אביב הייתה עירוני טבריה. וגם מולה, וגם מול הפועל פ״ת, היא הייתה קרובה מאוד לאבד נקודות.
הבעיות בהגנה ידועות, ואם לא עומרי גלזר, הסטטיסטיקה הייתה מראה יותר מ-8 ספיגות. יש לקבוצה שלושה בלמים זרים, ואחרי כל זה, התקווה הגדולה בהגנה היא נעם שטייפמן, בן 18.
אולי חיפה תמשיך להשתפר ולהשתפר, תנצח גם את הגדולות ותסיים את העונה עם אליפות. אין ספק שזה עוזר כשיש לך את אחד משני התקציבים הגבוהים בליגה, ואפשר לטעות שוב עם שחקנים ופשוט להנחית אחרים במקומם – עד שפוגעים בשחקן. אולי קשר ה-6 שרוצים להביא בינואר יהיה עוד פגיעה.
בינתיים, הירוקים חייבים את עלי מוחמד. ולטובת כל הכדורגל הישראלי, כדאי גם שירין לוי ונבות רטנר יקבלו כמה שיותר דקות משחק.
אלו שני שחקנים עם כישרון אדיר באחד התפקידים הכי נחוצים לנבחרת בעתיד. הם חייבים דקות משחק עכשיו, וחבל שההתקדמות שלהם תיעצר רק בגלל שאפשר להביא רכש יקר.
הפועל ירושלים: גלגל החיים של הצעירים
וכמה מילים על הפועל ירושלים, שאחרי המשטר ההגנתי הנוקשה של זיו אריה משחקת כדורגל מהנה, ולפעמים יעיל.
למרות ההפסד, מה שיפה אצל הקטמונים זה גלגל החיים של השחקנים הצעירים שמקבלים הזדמנות אחר הזדמנות, ואת הפירות קוצרים בעונות הבאות.
אנדרו אידוקו התחיל לקבל דקות קבועות בגיל 18, כבש כמה שערים מכריעים בגיל 19 ועכשיו בגיל 20 הוא כבר שחקן בשל. נדים וראסנה התחיל בשנה שעברה, והשנה הוא כבר תופס את המקום בהרכב.
עכשיו ישראל דאפה בן ה-17 עובר את אותו התהליך. כרגע התרומה שלו אפילו מעט שלילית, בעוד שנתיים נראה את התוצאות.
וגם בהפועל ירושלים השחקן החשוב ביותר זה הקשר המרכזי-הגנתי.
הבישול של כריסט טיהי לאידוקו היה בונוס, ומה שהוא מביא למרכז השדה של הירושלמים זה הלחם והחמאה. השחקן שהכדור עובר דרכו, וזה שדואג שהכדור יחזור לקבוצה.
טיהי הוא לא עלי מוחמד, אפילו לא בטוח שהוא ג׳ון אוטומאו מבחינת הפוטנציאל ההגנתי, אבל הוא חכם מאוד, נייד, מאורגן ומאזן בין החלק ההגנתי של האדומים ובין השחקנים עם הנטייה ההתקפית.
כרגע, כריסט טיהי הוא אחד ההבדלים המשמעותיים בין הפועל ירושלים שנלחמת על ההישרדות ובין זו שחולמת על מקום נוח יותר בטבלה.
המצטיינים של המשחק
לקריאה נוספת: בסוף מה שחשוב אלו הנקודות: מכבי חיפה מנצחת 1-2 את הפועל פתח תקווה · הסטטיסטיקה משקרת: מכבי תל אביב מנצחת 3-1 את מכבי חיפה · פשעים ספורטיביים ומכבי חיפה · פרויקט פתיחת עונה 26/27: מכבי חיפה