מכבי תל אביב מסיימת את הקיץ המבולגן ביותר שאנחנו זוכרים ממנה בתקופת גולדהאר. שחקנים ש״בדרך לעזוב״ במשך חודשים, רכש שמתמהמה להגיע, וכמה ימים לפני תחילת העונה עוד לא ברור מי ישחק בקבוצה השנה ומי לא. ההדחה מהליגה האירופית בידי יריבה נחותה לא תרמה. ועם כל זה אסור לשכוח שמכבי תל אביב היא קבוצה עמוסה בכישרון כמעט בכל עמדה, מחזיקה בכמה מהשחקנים הטובים בליגה, הרצפה שלה היא היציבה ביותר בין הגדולות והיא הולכת על אליפות. מה הסיכויים שלה?
מקום 1 בליגה
העונה שהייתה (עונת 25/26)
בקיץ לפני תחילת העונה מכבי תל אביב הפסידה את שני השחקנים הכי חשובים להחזקת הכדור שלה. גבי קניקובסקי עזב לפרנצווארוש ויוריס ואן אובריים חזר להולנד. את ארגון המשחק השקט של ואן אובריים מאחור וניהול הקצב של קניקובסקי, מכבי החליפה בעוצמה ומהירות. כריסטיאן בליץ׳, שהגיע ממש בתחילת העונה כדי לספק גם וגם, לא הצליח להישאר בריא וכך הצהובים נשארו בלי השחקנים שמקבלים את ההחלטות הנכונות בקישור. זה יחסר להם בהמשך.
הסדקים נפערו בהדרגה, ועונה אירופית מתישה לא עזרה. מול הקטנות זה בדרך כלל נגמר בניצחון, אבל מול קבוצות הצמרת הבעיות התגלו. בסיבוב הראשון התוצאות היו תיקו ביתי עם מכבי חיפה, תבוסה ביתית 6-2 לבית״ר והפסד 1-0 לבאר שבע. בסיבוב השני תבוסה בסמי עופר מול חיפה והפסד דרמטי בדרבי. זה כבר היה יותר מדי להנהלה ולאזטיץ׳ נשלח הביתה, אחרי מאזן של נקודה אחת ב-15 משחקי צמרת. זה 6.7% הצלחה.
במקומו הגיע רוני דיילה והוויסקי (אם כי בנורבגיה שותים אקוואויט). דיילה עבר לשחק 4-2-3-1 ושחרר את דור פרץ קדימה. מול קבוצות שלא ידעו ללחוץ זה נגמר בשלישיות ורביעיות, אבל מול לחץ גבוה השיטה הזו נשברה לא פעם (עוד על זה בניתוח עונת 26/27). קני מילר, עוזרו של דיילה וחלוץ עבר סקוטי מוערך, המשיך באותה שיטה ובאותו קו. גם התוצאות היו בהתאם, למרות שהכדורגל נראה טוב לפרקים ומכבי אפילו סיימה את העונה הזו עם הגביע אחרי ניצחון 2-1 על הפועל באר שבע.
עונה שמסתיימת במקום שלישי אחרי שתי אליפויות רצופות היא פרק לגיטימי בחיים של כל קבוצה בליגה, וראינו קבוצות קורסות בעוצמה רבה יותר. הזכייה בגביע יכולה להשאיר לאוהדי מכבי תל אביב טעם טוב, או לפחות סביר, מהעונה שעברה.
מה נראה בעונת 26/27
הסיטואציה המבולגנת בפתיחת העונה לא הולמת את מכבי תל אביב בעידן גולדהאר.
בשנים תחת הבעלים הקנדי, מכבי נבנתה כמו מועדון אירופי עם מנהל מקצועי, פילוסופיית משחק ואקדמיה שמתואמת אליה, ועם שרשרת פיקוד ברורה שמאמן נכנס לתוכה. בקיץ הזה הסדר נסדק. שחקנים ״בדרך החוצה״ במשך חודשים. השחקן הטוב ביותר בקבוצה לא טס למשחק אירופי כי הראש שלו כבר בספרד, ומכבי מודחת מהליגה האירופית על חודו של שער אחד מול יריבה נחותה. הוא עדיין בקבוצה, אגב. והרכש עדיין מתמהמה. מכל החיזוקים שדובר עליהם בקיץ הגיעו חלוץ אחד וקשר אחורי אחד, שבכלל מיועד לספסל. חסר בלם, ודחוף. שבוע לפני הליגה, ההרכב של מכבי הוא ניחוש.
ומצד שני – זו מכבי. קבוצה שמחזיקה עמוק על הספסל שחקנים שקבוצות אחרות היו חולמות עליהם. עידו שחר עלה מ-430 דקות בכל עונת 24/25 להרכב ראשון ו-13 שערים בעונה האחרונה. את הוויתור על דן ביטון מיותר להזכיר, והעונה, אחרי העזיבה של סהיטי, מכבי מגלה שהיא יכולה לבחור בכנף ימין בין אושר דוידה לשגיב יחזקאל. ועל הספסל של הצהובים כבר מחכה דן גלזר, שחקן העונה לשעבר, ועוד כמה מועמדים רציניים לפריצה.
אם נתעלם מהחורים בסגל, במיוחד בעמדת הבלם, הנושא הבוער הוא הטקטיקה.
תסתכלו על היריבות. באר שבע, בית״ר והפועל תל אביב משחקות כדורגל מודרני ויודעות ללחוץ אותך על כל המגרש. מכבי, בינתיים, מינתה מאמן סקוטי שמשחק כאילו אנחנו ב-2015. קני מילר ממשיך במערך של רוני דיילה, 4-2-3-1 עם כדורגל ישיר שדוחף קדימה במהירות סילונית, ויכול להיות דורסני מול הקטנות. גם באירופה, צסק״א של המשחק השני עמדה חסרת אונים מול המהירות שבה מכבי תקפה וכמות השחקנים שהכניסה לרחבה.
מול המתחרות הישירות בצמרת זה סיפור אחר.
כמו שאפשר לראות בהרכב שלמעלה, האמצע כולל שני קשרים בלבד. דור פרץ מתופקד כקשר התקפי מאחורי החלוץ, שאמור לנוע אחורה ולצדדים בזמן שפרץ מנצל את הכיסים שמתפנים ונע קדימה. תוסיפו שני שחקני כנף שחותכים פנימה, הצטרפות של רוי רביבו ושל קשר מהאמצע, וברגע שמכבי מגיעה קרוב לרחבת היריבה היא מאוד, מאוד מסוכנת.
אבל כדי להגיע לשם, היא צריכה לפרוץ את הלחץ של היריבות. כאן המשימה נופלת בעיקר על איסוף סיסוקו, שמוצא את עצמו לא פעם בנחיתות מספרית מול שניים או שלושה שחקנים שלוחצים עליו. כצמד עם שחקן כמו עידו שחר, שנע יותר קדימה, סיסוקו נשאר לבד וההתקפות של מכבי נגמרות לפני שמתחילות.
ראינו את זה בפלייאוף במשחקים מול הפועל ב״ש, בית״ר והפועל תל אביב. במשחקים מולן, מכבי איבדה 42 כדורים למשחק בחלק ההגנתי לעומת 26 שאיבדו שלוש הקבוצות הללו, שלחה 20% מסירות ארוכות מכלל המסירות לעומת 14% של היריבות, מסרה 30% פחות מסירות בשליש האחרון וחילצה 40% פחות כדורים בשליש האחרון לעומתן. הן לחצו, מכבי התקשתה.
וכאן צריך לדבר על דור פרץ, כי התפקיד שלו יכול להיות ברכה או קללה למכבי תל אביב בעונת 26-27.
דור פרץ, וצריך לחזור על זה שוב ושוב כי רוב הפרשנים עדיין לא קולטים – הוא כבר לא קשר אמצע. פרץ משחק בתור קשר התקפי מאחורי החלוץ, משוחרר מרוב משימות הקישור ומנצל את התנועה שלו ללא כדור, הכי טובה בליגה, כדי להיכנס לשטחים המתים ולסכן את השער. מבחינת תפקיד, דור פרץ הוא תומאס מולר הישראלי (הרחבנו על פרץ כאן). כשהכדורים נכנסים, זה נראה מדהים ומקבלים ממנו שער משחק אחר משחק.
איפה מתחילה הבעיה? למכבי חסר שחקן בקישור, והיא מפסידה את המאבקים שלה עוד לפני השליש האחרון. ואפרופו ההשוואה למולר, הגרמני היה שחקן שעבד בלי הפסקה, גם הגנתית. פרץ בגרסה הנוכחית כמעט ולא מעורב בהחזקת הכדור (16 מסירות ל-90 דקות משחק, מספרים של חלוץ שפיץ) ועם נתונים הגנתיים דלים (משיג את הכדור 2.3 פעמים במשחק, אחד הנמוכים בליגה).
דור פרץ בגרסת תומאס מולר על מלא, כשהגולים נכבשים והעבודה השחורה מתבצעת – יכול להיות בטופ של הליגה. לעומת זאת, בגרסה שבה הוא פטור מרוב המשימות האחרות, בתקופות שבהן הכדורים לא ייכנסו – זו תהיה בעיה גדולה למכבי.
המערך הנוכחי הוא גם הסיבה לכך שהחזרה של כריסטיאן בליץ׳ לכושר אחרי הפציעה היא קריטית לעונה של הצהובים. עם בליץ׳ לצד סיסוקו, מכבי תל אביב יכולה להשאיר שני שחקנים למאבקי הקישור ולפנות את השלישייה לפניהם: פרץ באמצע, וארלה בשמאל ומי שישחק בימין – בעיקר לתקוף.
המשימה הראשונה של מכבי תל אביב תהיה לסגור את הסגל ואת ההרכב הראשון. המשימה השנייה תהיה להוכיח שב-2026 קבוצה שמשחקת כדורגל מהיר וישיר יכולה לזכות באליפות על חשבונן של 3 קבוצות שמשחקות בילדאפ ולחץ גבוה.
רביבו גם לא מוגבל ביכולת שלו לתקוף. הדריבל שלו ברמה של שחקני התקפה בכירים, יש לו את ראיית המשחק לזהות את המסירה וגם את הטכניקה למסור אותה, תנועה מעולה ללא הכדור וקרוס חד – השילוב של כל אלו ייצר 13 בישולים בליגה בעונה שעברה ועוד 2 שערים, לא כולל הצגות בחצי גמר ובגמר הגביע.
רוי רביבו, אם ישחק בישראל בעונה הקרובה, הוא אחד המועמדים החזקים לתואר שחקן העונה.
רביבו ואסנטה נשארים, מכבי תל אביב מנצלת את הצמרת המאוזנת ומגיעה לינואר במרחק 3 נקודות מהמקום הראשון. בליץ׳ חוזר, מגיע חיזוק נוסף, מכבי תל אביב מנצחת את 5 המשחקים האחרונים בפלייאוף העליון וזוכה באליפות בפער של 7 נקודות.
רביבו עוזב-לא עוזב אבל היכולת שלו נפגעת, אסנטה נמכר ובלם הרכש שמגיע בסוף החלון מתברר ככישלון. מכבי עוברת את לוגאנו והטיסות המפרכות מתישות את הקבוצה. בליץ׳ לא חוזר לכושר העונה, ומכבי רואה את היריבה העירונית חולפת על פניה בטבלה.
תלוי ברכש שיגיע ובפציעות. בכל מקרה, הצמרת מאוזנת מספיק כדי שמכבי תל אביב תילחם על האליפות העונה. היא לא פייבוריטית, אבל היא מורגלת יותר לעונות אירופאיות מתישות מקבוצות אחרות, ולמרות שטקטית יהיה לה קשה בפלייאוף העליון, עד אז יש עוד למעלה מחצי שנה לתקן.