שחקני העונה: מקומות 6-10

מתקדמים עוד צעד ומגיעים לעשירייה הראשונה.

תזכורת קצרה לפורמט: הדירוג כאן לא בוחר את "השחקנים הכי טובים בליגה" במובן המופשט, אלא את השחקנים שתרמו הכי הרבה בעונה הנוכחית. השקלול כולל את הציון הממוצע לאורך העונה, מספר הדקות ששיחקו והיכולת שלהם להופיע במאני טיים ולהכריע משחקים ואת העונה כולה.

שימו לב שהנתונים בכתבה הם לפי סטנדרטים אנליטיים מקצועיים: שערים מפנדלים נספרים בנפרד משערי שדה, כי הם מספרים סיפור אחר. הסבר כאן.
את השערים אנחנו משווים למספר השערים הצפויים – xG – כדי לזהות אם מי תרם לקבוצה שלו שערים נטו ומי החמיץ יותר ממה שהיה אמור להוציא מהמצבים שקיבל.
רוב המספרים שתראו כאן הם בחישוב לפי 90 דקות משחק (כי שחקן יכול לשחק 75 או 85 דקות בממוצע למשחק, תלוי מי שיש לקבוצה על הספסל).

למי שהצטרף עכשיו: בפרקים הקודמים אפשר לקרוא כאן את הכתבות על מקומות 11-20 ומקומות 21-30.

ועכשיו – לשחקנים.

ציון עונתי משוקלל: 7.31

בפוטו פיניש מהסרטים מצא את עצמו גיא חדידה בעשירייה הראשונה, בזמן ששמות גדולים יותר נשארו בחוץ. אנחנו לא סופרים שמות אלא תרומה, ואחרי שתעברו על המספרים אני מאמין שתשתכנעו.

גיא חדידה נתן עונה שהיא שילוב נדיר בין פליימייקינג ויכולת כיבוש, ובין לשחק את ״קשר ה-8״ ו״קשר ה-10״. והאופן שבו העונה הסתיימה – עם 5 שערים בארבעת המשחקים האחרונים, כולם ניצחונות טברייניים, הזניקו אותו לעמדת אחד מעשרת השחקנים שתרמו הכי הרבה העונה.

חדידה הוא קודם כל פליימייקר קלאסי. אחד שמכדרר מעט (למרות שיש לו דריבל) ונע על המגרש בלי הפסקה, תמיד זמין אופציית מסירה לחברים לקבוצה. 35 מסירות מדויקות לכל 90 דקות הוא מספר של קשר 8 שמשחק במרכז המגרש, לא של קשר קדמי בקבוצה דלת כדור כמו עירוני טבריה (44% החזקה בכדור בממוצע).

מסירות העומק שלו, לעומת זאת, ברמה של קשרי 10 איכותיים. במהלך העונה נוצר במערכת ״קשר אחורי״ דירוג היוצרים הטובים בארץ, לפי כמות ואיכות יצירת המצבים. חדידה הוא טופ-3 בדירוג העונתי (במקום הראשון, למקרה ששאלתם, ירדן שועה כמובן). אם עדיין לא צפיתם, תעשו לעצמכם טובה, לכו למחזור ה-11 ולדקה ה-27. הטריפל פאס בין חדידה לחביבאלה שנגמר בבעיטה לקורה היה יכול להיות שער העונה.

אבל מה שהפך את העונה של חדידה למיוחדת ממש היא הסיומת.
לצד 7 הבישולים הוא כבש 11 שערים רגילים ועוד 1 בפנדל. חמישה ברגל שמאל, ארבעה בראש ועוד שניים ברגל ימין. ורסטיליות ראויה לשבח. הוא כבש את 11 השערים הללו על 5.5 שערים צפויים (xG) בלבד, כפול ממה ששחקן ממוצע היה כובש מהמצבים הללו.

חדידה הוסיף לקבוצה שלו 5.5 שערים נטו מבחינת ניצול מצבים, מקום ראשון בליגה, ואין עוד אף שחקן בליגה עם תוספת של 5 שערים ומעלה (יש שחקן שהוריד לקבוצה שלו מעל 5 שערים, אבל זה סיפור לפעם אחרת).

גיא חדידה היה גם קשר ה-8 שמחזיק את הכדור, גם קשר ה-10 שיוצר ומסיים. הוא שמר על רמה גבוהה לאורך העונה, ואז, ברגעים המכריעים, נתן את הפוש שהכניס אותו לעשירייה.

משחק שיא: בשמונה משחקים העונה היה לו ציון 8 ומעלה, שלושה מהם בפלייאוף התחתון. הטוב מכולם היה מחזור 31, כשסכנת הירידה עדיין מרחפת ומכבי נתניה עלתה ליתרון 3-1. תוך 30 דקות חדידה כבש שלושער, כולל שער ניצחון דרמטי שש דקות בתוך תוספת הזמן ציון משחק 9.6

ציון עונתי משוקלל: 7.31

דילמה.

הגנתית, ונטורה מציג רמה של שחקנים ששייכים לליגה כמו סרייה א׳. בליגת העל הוא אימת הקבוצות היריבות, שיודעות שהן מגיעות לשחק נגד ונטורה. הנעת הכדור לא תעבוד כמו במשחקים רגילים. המספרים ההגנתיים שלו היו עוד גבוהים יותר אלמלא שחקני היריבה היו משנים כיוון בכל פעם שהם ראו את הברזילאי מתקרב.

למה הם מחשבים מסלול מחדש? כי ונטורה ניצח ב-61.5% מהמאבקים שלו על הכדור העונה. זה 5 נקודות אחוז מעל פלקאו ובערך 10-15 נקודות אחוז הצלחה מעל קשרים הגנתיים מובילים כמו אינו וסיסוקו. הוא מבצע עבירה אחת בלבד לכל 5 מאבקים מוצלחים על הכדור (כמעט כפול בנקיות מאחרים).
כשאתה נגדו – חפש דרך לעקוף אותו. ישירות זה כנראה לא יעבוד.

ונטורה משיג 6.1 החזרות כדור ל-90 דקות משחק, שוב ראשון בין הקשרים האחוריים המובילים בליגה (עלי מוחמד לא שיחק מספיק דקות). הוא מצטיין באוויר כמעט כמו שהוא מצטיין על הקרקע והעוצמה, המיקום, קבלת ההחלטות והנקיות במשחק שלו הופכת אותו לחווית צפייה. חוויה שהיא אנטי-גולים, אבל חוויה.

ועדיין, גם הגנתית ראינו ממנו עונה נפלאה – אך לא מושלמת. באר שבע נחשפה העונה לא פעמים למצבים בהתקפות מעבר כתוצאה מלחץ שנשבר וחזרה לקויה להגנה.

התקפית מדובר בסיפור אחר. שימו בצד 0 שערים ובישול אחד. גם סרג׳יו בוסקטס נע בברצלונה בין שער בודד לאפס שערים בעונה (עד לעונה ה-11 שלו בקבוצה). קשר אחורי יכול להיות שחקן חשוב בהתקפה מבלי לכבוש וגם ונטורה תורם באלמנט אחד, שזו היכולת לקדם את ההתקפה בכדרור אל תוך השליש האחרון (נקרא ״נשיאות כדור״ או carrying בלעז)

בחלק האחרון, מאידך, חוסר היכולת שלו לבצע פעולה לעומק הופכת אותו לנטל. המסירות לא מאיימות, והבעיטה לא שם. למעשה, ונטורה הוא השיאן במספר הניסיונות ללא כיבוש כלל – 45 בעיטות לשער היו לו בעונה שהסתיימה ללא שערים. מותר לנסות, אבל במידה ויש סיכוי להצליח. בעונה החולפת אלו היו 45 התקפות מבוזבזות להפועל באר שבע.

נקודות החולשה לא כאן כדי להקטין את ונטורה, אלא כדי להסביר למה הוא לא מדורג גבוה יותר. גם אם לא תראו אותו בתקציר, הוא אחד השחקנים שהכי משפיעים על המשחק עצמו.

משחק שיא: מחזור 33, משחק על כל הקופה. בית"ר ירושלים מארחת את הפועל באר שבע. ונטורה וקישור ב"ש מונעים מבית"ר להגיע למצבים והמארחים מגיעים ל-0.5 שערים צפויים בלבד. באר שבע מגיעה ל-1.5 שערים צפויים. ונטורה מנצח ב11/12 מאבקים על הכדור, מחזיר 6 כדורים ומשבש את כל הניסיונות ההתקפיים של בית"ר. ציון משחק 8.9

ציון עונתי משוקלל: 7.34

העונה של דן ביטון התחלקה ל-3 חלקים:

בחלק הראשון הוא היה השחקן הטוב בליגה. ב-14 המחזורים הראשונים ביטון כבש 9 שערים ממשחק פתוח, דייק בעוד 4/4 פנדלים ובישל 3 שערים. הוא ניצח בחיפה את מכבי עם ריבאונד בתזמון הנכון, ניצח בטדי עם השער היחיד במשחק, חזר לחיפה כדי לנצח את הפועל עם שלושער, בישל באמנות לזלטאנוביץ׳ את השער הקבוצתי של העונה מול מכבי תל אביב. באר שבע ניצחה את כל משחקי הצמרת של הסיבוב וביטון היה שם בכל אחד מהמשחקים.

כתבנו קודם על גיא חדידה ונדירות השילוב בין הסקורר לפליימייקר, ואצל ביטון היכולת הזו הגיעה לקיצון.

במשך סיבוב דן ביטון היה גם הסקורר הטוב בליגה, עם שער שדה כל 140 דקות – וגם בצמרת יוצרי המצבים. הוא גם ניהל את המשחק כמו קשר אמצע, גם תקף כמו קשר התקפי, יצר הזדמנויות וסיים ברמה הגבוהה ביותר. דן ביטון ביכולת שלא חלמנו עליה.

במחזורים 15-24 זו כבר הייתה אופרה אחרת. הכדורים הפסיקו להיכנס. בעשרה מחזורים ביטון כבש 2 שערים בלבד – צמד בניצחון על סכנין. כבר כמעט ולא היו מסירות מבריקות קרוב לרחבה, ו-0 בישולים הם אינדיקציה. באר שבע התחילה לאבד נקודות וביטון היה בינוני. אפילו בניצחון במשחק העונה על בית״ר הוא נתקע יותר מדי בכנף ימין ולא ניצל את ההזדמנויות שהגיעו. הוא עדיין הגיע לנהל את המשחק והמשיך לחלק כדורים איכותיים במרכז המגרש, אבל אם היינו מדרגים רק לפי השליש השני של העונה, הוא לא היה נכנס ל-30 הראשונים.

ואז הגיע פברואר ועימו הבעיה בלב, והכדורגל הפך משני לחיים עצמם.

דן ביטון לא שיחק ברגעי ההכרעה, וגם זה פוגע במידה מסוימת בציון. הוא לא קיבל את ההזדמנות להראות שהשליש הראשון של העונה משקף את היכולת האמיתית שלו – ולא הדעיכה שאחריו.

משחק שיא: מחזור 11, בחיפה מול הפועל. ביטון כובש שער אחד שנפסל, עוד אחד בפנדל, ועוד שניים קשים במחצית השנייה. בסך הכל 3 שערים שעוזרים לבאר שבע לצאת עם 4-3 ממשחק החוץ הזה. הוא גם יצר מצבים ועבד הגנתית. ציון משחק 9.4

ציון עונתי משוקלל: 7.35

דור פרץ השלים את המעבר לעמדת הקשר ההתקפי החופשי. זה הפך אותו לסקורר הטוב בליגה, אבל גם יצר בור במרכז הקישור של מכבי תל אביב ופגע בדומיננטיות שלה.

פרץ הוא שחקן מורכב, ומי שרוצה לקרוא עליו לעומק מוזמן לכתבה שנכתבה כאן בסוף חודש אפריל. יש לו אלמנט עילאי אחד שבו הוא טוב בפער מעל כל הליגה, בעוד שבשאר ההיבטים של המשחק הוא מפגין יכולת די בינונית.

היכולת שלו לנוע לשטחים הפנויים בשליש האחרון היא ברמה הגבוהה ביותר שיש, ואין שחקן בליגה – ישראלי או זר – שקרוב אליו ביכולת הזו. אתם יכולים לסמוך עליו שלפחות פעם במשחק הוא יגיע למצב הבקעה מסוכן, ולרוב יותר ממצב אחד במשחק. יש משחקים בהם איכות המצבים של פרץ, לפי מדד השערים הצפויים (xG) גבוהה יותר מכל שחקני היריבה יחד.

גם הסיומת נהדרת. יש האומרים על פרץ שהוא מחמיצן – הנתונים מראים אחרת. הוא כבש העונה 17 שערים רגילים על 12.4 שערים צפויים, מדובר בתוספת של 4.6 גולים נטו שפרץ הוסיף לקבוצה.

מתוך 22 מצבים ששווים 20% סיכוי לכיבוש ומעלה, פרץ כבש 10 מהם – כמעט חצי. כשמסתכלים על המצבים אותם הוא החמיץ, זה סימן שלא מעריכים מספיק את השערים שהוא כבש. תוסיפו 2 שערים בפנדל וקיבלתם את מלך השערים העונתי עם 19 שערים ו-3 בישולים.

הפיניש של העונה היה מסחרר עם 8 שערים ב-9 משחקים בפלייאוף העליון. במשחק היחיד שבו פרץ לא כבש הוא בישל, ובסיכום העונתי, הוא כבש מול כל אחת משמונה הראשונות בטבלה (שאינן מכבי תל אביב). אין עוד שחקן בליגה שיכול להתהדר בהישג כזה.

רוב הפרשנים בליגה עוד מתייחסים לדור פרץ כאל שחקן מרכז שדה ומי שאמור להיות פקטור בקישור של מכבי תל אביב. וכאן מתחילה הבעיה. דור פרץ מזמן כבר לא שחקן קישור. 16 מסירות מדויקות ל-90 דקות משחק אלו מספרים שנמוכים אפילו לשחקן אגף. זה אומר שהוא מצליח להעביר מסירה אחת ל-5.5 דקות בערך. ובחצי ההגנתי של מכבי? 5 מסירות במשחק שלם.

אנחנו רואים את הגולים, אבל גם רואים את מכבי תל אביב סופגת אחרי שהיא קורסת מול הלחץ בחלק שלה, ואלה שני הצדדים של אותו המטבע.

גם הגנתית, מורגש השחרור של פרץ מחובות ההגנה. למטה מ-2 פעולות הגנתיות ו-2.3 החזרות כדור במשחק הם מספרים מאוד נמוכים, אפילו פחות מאבו פרחי החלוץ.

אם היה בליגה שחקן שהיה יודע לכבוש בקצב וביעילות כזו וגם תורם ביתר האספקטים – היה לנו את תומאס מולר הישראלי ומתמודד לשחקן העונה. התרומה של של דור פרץ הייתה בעיקר בשערים שהכריעו משחקים רבים וזה מספיק למקום השביעי בדירוג לעונת 25/26.

משחק שיא: במחזור ה-1 ראינו רמז לתקרה שלו העונה. שני שערים בניצחון 4-0 על הפועל פתח תקווה, עוד מסירה שהפכה לבישול, 8 מתוך 10 מאבקים מוצלחים ועוד 7 החזרות כדור ציון משחק 9.4

ציון עונתי משוקלל: 7.37

אליאל פרץ הוא אנדרייטד ברמה קרימינלית.

פרץ משחק בבאר שבע בתפקיד שלא בדיוק מובן לרוב אוהדי הכדורגל. בלעז קוראים לזה לפעמים ״מטרונום״, זה הקשר שמתפקד כמאזן בין הקשר ההגנתי לקשר ההתקפי. הוא נע לאורך ורוחב המגרש, יוצא קדימה ומשחרר לחץ, מציע אופציית מסירה לכל שחקן שנתקע, משחרר את המשחק בהחלפת אגף ושובר את קווי ההגנה במסירה חכמה.

לרוב קשרים כאלו הם מה שאנחנו קוראים לו ״קשר 50-50 ללא מספרים״, כי התרומה שלהם לא חייבת להתבטא בגולים או בישולים. הם השחקנים של המסירה שלפני המסירה: תצפו בגולים של הפועל באר שבע במהלך העונה ותראו כמה פעמים אליאל פרץ הוא השחקן שיצר מלכתחילה את המהלך עם פעולה חכמה.

במשחק הראשון מול בית״ר דן ביטון כבש מול שער ריק, זלטאנוביץ׳ בישל וגנאח פתח במסירת עומק, אבל המהלך הזה לא היה יוצא לפועל אלמלא פרץ היה אוסף את הכדור בתוך הרחבה הבאר שבעית, מתקדם בסטייל ומשחרר מסירה שמובילה ליתרון מספרי. העין שלנו מורגלת לעשות זום על הפעולה האחרונה, וקל לשכוח מי הוביל את הקבוצה לשם.

היו לפרץ גם מספרים: 6 שערים ו-5 בישולים, כמעט כולם מכריעים. במשחק השני מול בית״ר הוא כבר בישל, בשלישי הוא גם בישל וגם יצר גול נוסף. בניצחון 3-1 על מכבי תל אביב הוא היה בכל מקום. מול קריית שמונה הצמד שלו הכריע את המשחק. גם ללא השערים אליאל פרץ היה קשר אמצע מוביל בקישור הכי טוב בליגה, אבל הכניסות שלו לעומק הופכות את העונה שלו למיוחדת באמת.

משחק שיא: מחזור 26, הפועל באר שבע מגיעה לבלומפילד מול מכבי תל אביב המתאוששת. אליאל פרץ נוגח את השער הראשון. כשמכבי תל אביב משווה, הוא מיד שובר את קו ההגנה בדרך לשני של קנגוואה. בתוספת הזמן הוא מבשל באמנות את השלישי. משחק של אמן. ציון משחק 9.3