השחקנים בנבחרת הזו יכולים להגיע מקבוצות קטנות ומהקבוצות הגדולות, יכולים להיות צעירים (בעיקר) ויכולים להיות ותיקים. אבל יש דבר אחד שמשותף לכולם – העונה זו העונה שלהם.
חלק מהשחקנים הללו הם מה שאנחנו קוראים לו "תגלית", חלק כבר גילינו והם בעונת פריצה, אבל כל אחד מהנבחרת – כולל כמה שחקנים שפשוט לא היה להם מקום – מפתיעים לטובה, מהנים לצפייה ויוצרים ציפייה שמכאן והלאה הקריירה שלהם תמשיך לנסוק.
במקום לדבר רק על "פריצה" ו"תגלית", כדאי להסתכל על כל המגוון שיש לנו בליגה:
המעבר לכוכבות שחקנים שידענו שהם יהיו טובים, אבל לא ידענו שהם יהיו כוכבים כבר העונה. ויש שחקן אחד שמייצג טוב מכולם את הקטגוריה הזו, וזה סתיו טוריאל.
לא עוד שחקן טוב אלא שחקן שכבר בשל לשחק בקבוצת צמרת. שניים מובילים בקטגוריה הזו הם מאור לוי וסייד אבו-פרחי.
מפוטנציאל גולמי לשחקן מוכח בליגה שחקנים כמו עוז בילו ויאיר מרדכי שכבר אי אפשר להתעלם מהם.
ואחרונים, השחקנים ש-מאיפה הם באו? השחקנים שלא היו על הרדאר של רובנו לעונה הקרובה אבל הפכו להיות שחקנים משמעותיים, בראש ובראשונה רועי דוד ומוחמד עאמר.
הבחירות
בעמדת השוער יש מעט מאוד תחרות לליאור גליקליך, שהגיע לריינה בתור שוער שני לעמוס אבל מאז שקיבל את אפודת השוער הראשון הוא מהשוערים הטובים בליגה. במשחקים רבים, כמו בניצחון החוץ המפתיע על הפועל חיפה ובהפסד לבאר שבע, גליקליך היה השחקן הטוב ביותר של ריינה על המגרש.
בעמדות המגנים אלו מוחמד עאמר וירדן כהן, כל אחד מסיבותיו. בעוד שעאמר פרץ מאלמוניות מוחלטת, אחרי שנרכש ב-125 אלף ש"ח, ירדן כהן הוא סיפור סינדרלה של מגן סולידי שלפתע, בגיל 28, הפך לבורג משמעותי בקבוצה שרצה לאליפות.
יש רק בלם בודד וגם כאן קשה להציב בלם כשיש כל כך הרבה שחקני התקפה שראויים להיכנס לנבחרת. איתי רוטמן עושה עבודה סבירה יחסית בהגנה הסבירה (יחסית) של הפועל פתח תקווה ומראה משחק רגל ויכולת מסירה. נראה שהוא יהיה בלם פלייאוף עליון גם השנה וגם בשנים הבאות.
בקישור האתגר כבר מתחיל להיות קשה יותר. עידו שחר בעונה הטובה ביותר שלו בקריירה עד כה, אבל עידו שחר הוא שחקן שכבר שיחק בעבר במוקדמות האלופות והיה בסגל נבחרת ישראל. נבות רטנר אולי עוד יסיים את העונה כתגלית העונה, אבל אחרי 500 דקות משחק, קשה להכניס אותו לנבחרת עונה. שני שחקנים נכנסו לנבחרת:
הראשון, מאור לוי. נכון שהיו לו כבר 5 שערים ו-6 בישולים בעונת 23/24, אבל כעת יש לו 5 שערים ו-5 בישולים כבר במחזור ה-24, בקבוצה בכירה יותר. וזה לא רק השורות התחתונות. לוי עושה הכול במרכז הקישור הדליל של נתניה – בקבוצה שבנויה על התקפות מעבר, הוא זה שמקשר בין ההגנה לשחקני הפעולה האחרונה.
השני, רועי דוד, הוא יותר קשר התקפי מאשר קשר אמצע, אבל בנבחרת הצפופה שלנו יש מקום להזיז אותו אחורה. דוד הוא קשר שמצגי 7-8 מתוך 10 בכל הפרמטרים שמאפיינים קשר התקפי – סיומת, מסירה, דריבל ותנועה ויחסית לקשר בן 22 שהגיע מאלמוניות יש לו הרבה לאן להתקדם.
בחלק הקדמי צפוף עד שאין מקום לכמה שחקנים שמגיע להם. המרכזי שבהם הוא אחמד סלמן מסכנין, חלוץ ושחקן כנף שמאל שהגיע לסכנין כנספח בעסקת העברתו של תאג'י לנתניה והפך לשחקן שתוך שנה-שנתיים יזכה להתעניינות מקבוצות בכירות יותר. אבל, בעמדה הצפופה הזו יש שחקנים שאי אפשר להוציא מהרשימה:
סתיו טוריאל, טופ 5 (ויש שיגידו טופ 3) במירוץ לשחקני העונה בליגה, כבש כבש 9 שערים רגילים ועוד שניים בפנדלים. הוא המסיים היעיל ביותר בליגה יחסית לכמות השערים הצפויים (xG).
סייד אבו-פרחי כבר הוכיח את עצמו כשחקן מבטיח בריינה, אבל במכבי תל אביב הוא מראה שכבר בגיל 19 הוא יכול לשחק ולתרום גם בקבוצת צמרת.
עוז בילו הפך מכישרון גולמי לשחקן שהוא איום בלתי פוסק במתפרצת – גם בתור כובש וגם בתור מבשל. העונה כבר עם 8 שערים ו-3 בישולים.
יאיר מרדכי הוא סנסציה התקפית בקריית שמונה. שחקן כנף שמאל שלא מוותר לרגע.
מוחמד אבו רומי הוא שחקן שקשה להגדיר את התפקיד שלו – הוא לא שחקן קו קלאסי אבל גם לא שום דבר אחר – אבל הוא מראה איכות עם הכדור וללא הכדור.
טופ 3 השחקנים שעשו פריצה השנה
מקום 3: רועי דוד (הפועל פתח תקווה)
בעונה שעברה – 4 שערים בליגה הלאומית. העונה: שישה שערים ועוד אחרי שהתחיל לקבל דקות רק באמצע הסיבוב הראשון, כאשר כל 6 השערים ללא פנדלים. אם דוד היה מקבל את אותן הדקות מתחילת העונה כבר היו לו 10 שערים לפחות. קשר התקפי זריז וחכם שמראה את החבילה השלמה לקשר התקפי: נע בקלילות על המגרש, יכול לאיים כמעט מכל טווח ומראה יכולת מסירה טובה. אף אחד לא ראה את זה בא. התחזית לשנה הבאה: עולה מהספסל באחת מקבוצות הצמרת או שחקן הרכב בכל קבוצה אחרת בליגה.
מקום 2: ירדן כהן (בית"ר ירושלים)
סיפור סינדרלה אמיתי של שחקן מחליף שהפך להיות אחד השחקנים המשמעותיים של מתמודדת לאליפות.
ירדן כהן עם 3 שערים ו-3 בישולים כבר בשלב הזה של העונה, אבל התרומה שלו הרבה יותר מ"רק מספרים". הוא חלק משמעותי מהנעת הכדור של הקבוצה עם 80 נגיעות בכדור והתרומה ההגנתית שלו ברמה גבוהה ההשפעה שלו היא הרבה יותר מזה. מעבר לכך שכהן מספק עוד אופציית כיבוש, הוא מעורב מאוד בהנעת הכדור עם 80 נגיעות בכדור למשחק, נתון שמציב אותו עמוק בתוך ה-10% המובילים בליגה. הגנתית, ירדן כהן עם 3 תיקולים מוצלחים ל-90 דקות משחק (גבוה) בנוסף ל-5 חילוצי כדור (גם די גבוה). וזה עוד לפני שמתחשבים במהלכים שקשה להסביר בנתונים יבשים – כמו הסגירה שלו בתוספת הזמן בניצחון הביתי על הפועל תל אביב.
מקום 1: סתיו טוריאל
בכל עונה יש שחקנים שעושים את המעבר מאלמוני לטוב, או משחקן טוב לשחקן מצוין. אבל המעבר הקשה והנדיר ביותר הוא המעבר לדרגה של כוכב בליגה. סתיו טוריאל הגיע כהבטחה מהליגה הלאומית אבל כמעט אף אחד לא חשב שהוא יתמודד על תואר שחקן העונה כבר בעונה הראשונה בליגת העל. חפשו את טוריאל בטבלת המבקיעים ותמצאו אותו בצמרת עם 11 שערים, או 9 ללא פנדלים. חפשו אותו בטבלת האיומים ותצטרכו לגלול הרבה למטה, יש לו 29 איומים לשער בלבד. יעילות קלינית. מבחינת xG, הוא כבש 9 שערים ממצבים ששחקן אחר היה כובש 4, ולפי נתוני אתר הסטטיסטיקות Fotmob טוריאל גם קרוב לטופ של הליגה עם 2.5 מצבים ל-90 דקות שהוא מייצר לאחרים. הסיומת פנומנלית, יש לו חוש לאן לנוע ולאן למסור וגם משתלב היטב במשחק הלחץ של הפועל תל אביב. בעונה שעברה הוא לא היה בליגה, העונה הוא מתחרה על תואר השחקן המצטיין (למרות שלא על תואר השחקן הכי טוב) בה.