כלל בסיסי בכדורגל אומר שכשאתה תוקף, אתה רוצה להרחיב את המגרש ככל האפשר. כשאתה מגן, אתה רוצה להצר אותו.
במשך 52 דקות הפועל באר שבע כמעט ולא יישמה את הכלל הזה, לרוב שיחקה הפוך ונפלה למלכודת של עירוני טבריה.
ואז, רגע אחד של חוסר תשומת לב מצד הטבריינים, ושיתוף פעולה מבריק בין שחקני הרכש הזרים של באר שבע, וזה 1-0.
המארחת החמיצה פעם אחר פעם, הפועל ב״ש כבשה את השני לפני השריקה וזה הסתיים בניצחון עם הרבה מזל לאלופה, במשחק שהיא גם יכלה להפסיד.
אלופה, אבל בלי רוחב
עד לדקה ה-95, שבה אבו רומי דהר לאורך מגרש שלם וסידר לפורסון את השער השני, הפועל באר שבע הייתה שווה שער בודד. טבריה הייתה שווה שער וחצי. הסיבה המרכזית היא, שלאלופה אין רוחב.
באר שבע משחקת ב-4-3-3 כששני הקיצוניים חיים קרוב יותר לרחבה מאשר לקו, ושני המגנים שלה אוהבים לחתוך לאמצע ולסייע בהנעת הכדור.
זה יוצר פקק שבו כולם משחקים באמצע, ולאף אחד אין מרחב פעולה.
כשבאר שבע כבר ניסתה לתקוף מאגף ימין במחצית הראשונה, ראינו שם את זלטאנוביץ׳ ופעמיים את – לא להאמין, אבל דווקא דיופ, ופעם אחת הבלם גם עבר בדריבל מרשים עם העקב. עוד תזכורת עד כמה באר שבע לא מפעילה ולא מנצלת את האגפים שלה.
יותר שחקני התקפה זה לא יותר התקפה
יש עדיין פרשנים שחושבים שיותר שחקנים התקפיים שווים יותר התקפה. הפועל באר שבע היא הדוגמה למה זה לא נכון:
אתמול עלו בהרכב – זלטאנוביץ׳ בשפיץ, ז׳ואו ויקטור, שהוא חלוץ שני הרבה יותר משחקן כנף, חמודי כנעאן שהוא קשר התקפי שעבר הסבה לקישור המרכזי. היה גם את פורסון – שחקן יצירתי מאוד, ושני מגנים בעלי אוריינטציה התקפית.
ההרכב של באר שבע היה התקפי מאוד. אבל בשביל לייצר מצבים בכדורגל של היום, המשימה המרכזית היא למצוא שטחים בחלק הקדמי.
הגנות נפרצות על ידי יצירת כיסים ריקים ששחקנים זריזים או חכמים יודעים להיכנס אליהם בזמן המתאים. לעומת זאת, שחקנים סטטיים שעומדים בחלק הקדמי קלים מאוד לכיסוי הגנתי וכמעט ולא מהווים איום.
זה מה שהופך את אליאל פרץ לשחקן החשוב ביותר – לא הטוב ביותר, אבל החשוב ביותר – בהפועל באר שבע הנוכחית.
בשביל שטחים פנויים לשחקני החלק הקדמי, השחקנים מאחור חייבים להזיז את הכדור מצד לצד, למתוח את ההגנה, ורק אז להכניס אותו לשטח שהתפנה. פרץ עושה את זה טוב מכל אחד אחר.
בלעדיו, כמו שראינו כבר במשחקים אחרים, למשל הגומלין מול ויקינגור, זו הנעת כדור סתמית ובלתי תכליתית, שמצליחה לשמור על הכדור אבל לא להביא את הקבוצה למצב.
על פורסון ובעיקר ז׳ואו ויקטור
השער הראשון הובקע כשפורסון עשה אליאל, בתוספת זריזות חתולית, אבל הוא התחיל מביטחון עצמי מופרז של המארחים מטבריה, שיצאו ללחץ מזויף עם 4 שחקנים קדימה ונשארו דלילים מאחור.
מה שלא עבד לישראל במשחק הראשון מול אירלנד, גם לא עבד לטבריה מול הפועל באר שבע.
ונטורה העביר מהר את הכדור, ופורסון ירד אחורה למקומות שבהם הוא צריך להימצא יותר. כנעאן בתנועה חכמה משך בלם ימינה וז׳ואו ויקטור עשה בדיוק את מה שבאר שבע הביאה אותו לעשות. הברזילאי חמק מאחורי אונגר, קיבל מסירה מפורסון בדיוק לפני קו הנבדל, עצר בנגיעה חכמה וסיים לרשת הגבוהה מול שרון.
המהלך הזה חיבר בתוכו את כל מה שז׳ואו ויקטור יודע לעשות טוב מאחרים, והסיבה בגינה באר שבע החליטה לשלם עליו 1.7 מיליון יורו:
מבחינת תנועה ללא כדור, זריזות, מהירות ויכולת סיום – הברזילאי הוא אחד השחקנים הטובים בליגה, והוא מסוגל לעשות את הדברים הללו מצוין גם ברמה אירופית.
מבחינת יתר התכונות שמאפיינות שחקני קו, כמו הדריבל ובעיקר יצירת המצבים, יש טובים ממנו.
זה השחקן. קלאסי לחלוץ שני, עדיין סימן שאלה בתור שחקן קו. אם רוצים לשפוט אותו – צריך לשפוט אותו על מה שהוא יודע להביא, ולא על מה שרוצים שהוא יהיה.
טבריה של אתלטיקו
בצד של טבריה, נראה שמישהו ראה הרבה מאוד וידיאו של אתלטיקו מדריד.
ברצינות, המארחים עשו את כל הדברים הנכונים כדי להתמודד מול קבוצה הרבה יותר מוכשרת.
טבריה הייתה קומפקטית, עם שחקנים שמשחקים קרוב אחד לשני, סוגרים וברגע שמשיגים את הכדור, מעיפים אותו במסירה לכנף בזמן שעוד 2-3 שחקנים יוצאים במהירות למתפרצת.
אם לא הצלה גדולה של מרציאנו באחד-על-אחד מול ג׳ולאני, ובתחילת המחצית השנייה החלטה לא טובה של ניב גוטליב, שהסתפק בבעיטה מ-16 מטרים במקום להיכנס לרחבה, כנראה שטבריה הייתה עולה ראשונה על לוח התוצאות.
גם אחרי היתרון הבאר שבעי, שמיר ומורגן ובעיקר פרהוד היו קרובים מאוד לשוויון.
למרות ששת הנקודות שהופחתו, טבריה תסיים גם העונה במרכז הטבלה.
הסיבה הראשונה היא העובדה שהקבוצה הזו משחקת בתוך המגבלות שלה, מאורגנת מאוד, קבוצתית ולא אוסף של שחקנים.
השנייה היא הפגיעה בבחירת הזרים.
כאן באר שבע יצאה בזול, כי ננה גמבלה עלה רק בדקה ה-74, באדג׳י עוד לומד להוציא את הכישרון שלו, קואקו לא חזר מפציעה.
מבין כולם, גמבלה הוא המיוחד ביותר. הפעם, בעשרים דקות משחק בלבד, הוא הצליח לסדר לזיו מורגן מצב מסוכן, לסיים עם ארבעה דריבלים מוצלחים ולנצח בשישה מאבקים על הכדור.
אחרי שהקריירה שלו נעצרה בגלל פציעה רצינית בברך, ננה גמבלה הגיע למקום ממנו הוא יכול לפרוץ, ואם יישאר בריא, תהיה רשימה ארוכה של קבוצות שיתעניינו בו בקיץ.
בינתיים, הוא השחקן הטוב ביותר של מי שיכולה להתמודד אפילו על מקום בפלייאוף העליון, ולמרות הפחתה של 6 נקודות.
לקריאה נוספת: שבעה שינויים ומחליף אחד שהכריע: הפועל באר שבע מנצחת 2-0 בפתח תקווה · חטא ההיבריס והדורסנות של מכבי: מכבי תל אביב מנצחת 4-1 בבאר שבע · פרויקט פתיחת עונה 26/27: הפועל באר שבע