הפועל באר שבע שרדה את הניסוי של קוז׳וך. ועל הדרך, חדשות מהבוקר, היא גם מתחזקת באדריאן אוגריסה. היא גם גילתה מה מביא עמית אוחנה, לא בגארבג׳ טיים של העונה או בעשר הדקות האחרונות של משחק, אלא כשהכסף על השולחן.
הפועל רמת גן נשארה עוד שבוע עם המחמאות, ויש כמה כאלו בסיקור.
הצד של באר שבע
כשיש לך סגל רחב ושחקני ספסל שאתה סומך עליהם – זה טוב. כשאתה מחליף את כל השלישייה הקדמית שלך בבת אחת ועולה עם הספסל – זה זלזול ביריבה.
אם זה לא מספיק, חמודי כנעאן הוצב מחוץ לעמדה שלו ולעמית אוחנה זה היה המשחק הראשון ״על אמת״ בו הוא פתח.
אוחנה הזה הבקיע גול של אוחנה ההוא, וזכה לפוסט מיוחד ביום ראשון, אז בואו נדבר על חמודי. כנעאן זוכה בשנה האחרונה, כשהוא לא פצוע, לטיפול של ״אנחנו לא יודעים מה לעשות איתו, אז נציב אותו כל פעם בעמדה שחסרה לנו״.
חבל עליו, כי בהזדמנויות שהוא מקבל הוא מראה כמה איכות יש לו. במשחק הראשון מול סבאח, הוא סידר לאבו רומי את מה שאמור היה להיות השלישי של ב״ש. מול רמת גן ראינו ממנו דריבל ענק אחד, ויכולת להיות ממוקם נכון. הוא היה שווה חצי שער צפוי (xG) במשחק, והפעם זו הייתה הפעם שהכדור לא נכנס.
ובזמן שההתקפה עברה שינוי טוטאלי, בקישור אותה שלישייה. שוב פרץ, יהושע, ונטורה. אפשר להבין את קוז׳וך, מאחוריהם יש נפילה דרסטית ביכולת, אבל כמה אפשר לשחוק את השלושה הללו?
פרץ נאלץ יותר ויותר לשחק כמו קשר התקפי, יהושע וונטורה שולטים בקישור אבל רואים עליהם את העייפות. חלק מהמצבים שרמת גן הגיעה אליהם נולד מקישור האמצע של באר שבע שלא הגיב מהר מספיק.
והפועל רמת גן בהחלט הגיעה למצבים
2.1 שערים צפויים. זה מה שהאדומים ייצרו במוצאי שבת. בכל העונה שעברה, הייתה רק קבוצה אחת שהגיעה למספר הזה מול באר שבע. אל תשאלו למה, אבל זו הייתה הפועל חיפה. העונה זה קורה כבר על המשחק הראשון.
זה יפה לראות איך הקבוצה של מסאי דגו נעה ללא הפסקה. לא פעם אנחנו רואים קבוצות ישראליות משחקות בעמידה – שחקנים עוצרים ומתחילים לחשוב עם הכדור מה הצעד הבא, בזמן שהחברים לקבוצה צופים בהם.
אצל האורדונים המצב הפוך. שחקן מקבל את הכדור ונראה שהוא כבר יודע מה הולך להיות הצעד הבא. בקבוצה של דגו מספיק לשחקן להרים את הראש והוא רואה אופציות מסירה, עקיפות, חיתוכים. ככה מגיעים להזדמנות אחר הזדמנות מול אחת מקבוצות הלחץ הטובות בליגה.
יש כמה שחקנים לדבר עליהם ברמת גן, שניים תפסו את העין יותר מאחרים:
משה סמל, שחזר מהונגריה לעונתו הראשונה בליגת העל, הרשים מאוד בתור שחקן הכנף שנכנס לאמצע ומחפש קודם כל את המסירה. יש לו טכניקה טובה בעצירת הכדור, זריזות, ראיית משחק וטווח מסירה.
לואן קמפוס, החלוץ הברזילאי, נראה כמו גניבה של האורדונים.
בסטטיסטיקה רושמים רק את הכובשים והמבשלים, אבל השער של רמת גן היה הרבה מאוד עליו. קמפוס קיבל את הכדור באגף שמאל, עבר בתנועה חדה את בלטקסה, השתחרר גם ממזרחי וסידר מצב מעולה לנוביסי, ממנו חוזז כבש את השוויון. ביחד עם משחק הגב לשער שלו, יש כאן חלוץ שכדאי לעקוב אחריו.
עם איך שהקבוצה של דגו נראית, היא יכולה לחלום על עונה נוחה במרכז הטבלה, ולא על מאבקי ההישרדות.
לקריאה נוספת: סבאח מול הפועל באר שבע – פוסט משחק · פרויקט פתיחת עונה 26/27: הפועל באר שבע