שום דבר לא הכין אותנו לכך שבית״ר תצא לסמי עופר ותחזור אחרי הפסד 3-0. בדקה ה-15 דולב חזיזה דידה על סף הרחבה, הכדור איכשהו הגיע לסדריק דון שהרים ונבות רטנר נגח פנימה.
עוד נדבר על הילד, בינתיים בואו נתמקד בהגנה של בית״ר.
המשחק בשבת הזכיר עד כמה גדראני קריטי להגנה בצהוב-שחור.
הדיבור עליו כאחד המועמדים לשחקן העונה היה בעיקר טרנד של אנליסטים היפסטרים ״תראו איך אנחנו יודעים להעריך בלמים״, עד שרואים בעיניים מה קורה להגנה של בית״ר בלעדיו.
שני בלמים מתבוננים בהתפעלות בסדריק דון, כאילו היה תמונה על הקיר בגלריית אומנות ולא שחקן שהולך לרסק להם את העונה. בתוך הרחבה, רטנר מחכה לבד ומאחוריו קני סייף, למקרה שרטנר יפספס. כשגדראני בהרכב, נראה שהשחקנים סביבו יודעים איפה לעמוד, ואם לא – הוא יודע לחפות עליהם.
התעלומה הגדולה היא ״איפה אנטווי״?
מי שמתבונן בתמונה הימנית יכול לשים לב לשישה שחקנים של בית״ר ואף אחד מהם לא הווינגבאק הימני – שלכאורה היה צריך להיות שם ולסגור את דון.
בתמונה השמאלית אפשר להבין למה: אנטווי מתופקד כמו שחקן כנף שיוצא ללחוץ.
תפקיד הווינגבאק הוא מהמורכבים בכדורגל המודרני. אותו השחקן צריך לסגור את הקו באופן הרמטי, ובמערכים מסויימים גם לתפקד בתור קשר נוסף. אפשר גם להתרשם לטובה מהיצירתיות של ברק יצחקי שעולה 3-5-2 שנראה כמו 4-3-3 בהגנה. אבל בין אם זה המערך הנכון או לא, לאנטווי היו 10 שניות לחזור להגנה, והוא לא עשה את זה.
שאלה נוספת היא האם יצחקי טעה כשעשה חילוף כפול בהול במחצית. למרות הפיגור בית״ר הייתה מסוכנת יותר: אינו, בן שימול, פעמיים קאלו ושות׳ היו שווים גול אחד במצטבר. החילופים העבירו מסר בסגנון – ״אנחנו לא יכולים בלי אצילי״ – וזה מסר מסוכן לפני משחק העונה.
ומצד שני, אם בדקה ה-57 טימוטי מוזי היה נוגח 5 ס״מ שמאלה היינו מדברים עכשיו על ברק יצחקי התחבולן הנועז.
⚽️⚽️
אבל הנגיחה של מוזי נעצרה בקורה ומי שניצל את ההזדמנות היה נבות רטנר.
הקשר קיבל את הכדור 20 מטר מהשער שלו, ניער את אצילי, חלף על פני ירדן כהן ושלח מסירה שאני יכול לצפות בה שוב ושוב בלי להתעייף.
מכאן זה כבר היה חצי גול. בטאיי עם הפעולה ההתקפית הראשונה הטובה שלו העונה מצא את קאני מול שער ריק ויש לנו 2-0.
בדקה ה-88 כדור חוזר מההגנה הגיע אל מספר 36.
הזכרנו את הטאץ׳ במסירה, הובלת הכדור, היכולת לסיים עם הראש. עכשיו, בגול השלישי מה שבלט הייתה הנגיעה הראשונה בכדור:
עצירה חלקה ומסירה בתזמון הנכון לסטיוארט החופשי. טיפה פחות מזה ודהן סוגר על החלוץ, אבל הטיימינג והדיוק של רטנר היו בדיוק מה שצריך.
רטנר הוא ה-8 הישראלי הכי מוכשר שראיתי מזה עשורים (הוא יותר 8 מ-6) אבל הקריירה שלו יכולה להיהרס ממש בקלות.
שחקנים צעירים סובלים מאי-יציבות ולא באשמתם.
בשנים הראשונות בבוגרים פתאום אותן מסירות גאוניות שכולם מחאו להן כפיים בנוער – לא מגיעות ליעד. חיפוף קל במרכז המגרש ויצרת חור שעלה לקבוצה שלך בגול. לוקח זמן להתאים את הגוף והראש למהירות, לקצב, ולדרישות הטקטיות.
אצלנו לא מבינים שאם אתה רוצה כוכב בעתיד, אתה צריך ללמוד לחיות עם המשחקים החלשים שלו היום. החיים של כישרון בגיל כזה הם רכבת הרים – רגע אתה כוכב, ברגע הבא אתה כישלון כי לא עמדת בציפיות שמישהו טווה לך. עוברת עונה, השאלה לקבוצה אחרת ופתאום הילד בן ה-18 הוא כבר שחקן בן 21 שמחפש את עצמו.
גם לינון פיינזיכט יש תקרה גבוהה. בשלב המוקדם הזה של הקריירה קשה להחליט אם הוא יותר פיזי, יותר חכם או גם וגם. בצד הפיזי, ממרומי ה 1.87 שלו הוא ניצח ב-8 מתוך 12 מאבקים על הכדור. בצד האינטיליגנציה, המסירה ששברה את הלחץ ויצרה את הגול הראשון הייתה שלו.
הפציעות הכריחו את ברק בכר להצעיר את ההרכב. אם מסתכלים על הפוטנציאל אצל הירוקים: רטנר בן 18.5, פיינזיכט הרגע חגג 19, עמיר בן 20, סדריק דון 22 ואפילו איתן אזולאי עוד לא בן 24.
אם מכבי חיפה תמשיך להחתים מאמנים לשנה, כל מאמן חדש יצטרך להוכיח את עצמו בהקדם וזה יבוא על חשבון ההתפתחות הטבעית של הצעירים.
עצה לירוקים – תחתימו מאמן ל-3 שנים לפחות.
תחתימו את בכר, או מאמן זר, או ישראלי צעיר שאתם סומכים עליו. תעשו את הבדיקות שלכם, והעיקר – תנו אמון במאמן בו החלטתם לבחור.
והוא, בתורו, יוכל להאמין בחבורה הצעירה המאוד מוכשרת שצומחת בכרמל