לפי הפסימיות ששורה בקרב אוהדי הפועל באר שבע, אפשר לשכוח שהקבוצה הזו נמצאת נקודה מהמקום הראשון וגם היא ניצחה השבוע תל אביבית בהפרש של שני שערים.
אחת הסיבות היא הכושר המטורף בו נמצאת בית"ר, אבל קבוצה כמו באר שבע צריכה להאמין שהיא תלויה רק בעצמה, ולהתמודד עם האתגרים שלה.
ולמרות הניצחון יש כמה אתגרים שהגמלים צריכים לפתור.
הקבוצה של קוז'וך תוקפת מעולה אחרי חטיפת כדור או בהתקפות מעבר – בכל מצב שבו ההגנה עדיין לא הספיקה להתארגן. מול הגנות עומדות, התמונה שונה.
מ-9 המשחקים האחרונים היה רק משחק אחד – מול מכבי תל אביב – שבו הם הצליחו לכבוש 2 שערים מול הגנה מאורגנת.
ובמשחקים האחרים:
⚽️ אחד נגד בית"ר במחזור ה-21, כשאליאל פרץ הרים וזלטאנוביץ' נגח פנימה
⚽️ אחד מול אשדוד, כשכדור של גיא מזרחי פגע במגן ושינה כיוון
⚽️ בלבד נגד הפועל חיפה בבית (קנגוואה) ובחוץ מול הפועל פתח תקווה (אבו-רומי הגביה ואחמד נגח)
וה⚽️ האחרון, במחזור ה-27: הרמה של גנאח, עוד נגיחה של זלטאנוביץ' וטעות גדולה של עומר כץ
מול הפועל תל אביב ראינו באר שבע שמנסה לדחוף את הכדור כמה שיותר מהר לחלק הקדמי, וזה מה שהביא לה את היתרון.
הגול הראשון היה מנוגד לבילדאפ הקלאסי שאנחנו רואים מהקבוצה של קוז'וך:
גיא מזרחי הרחיק והצליח לכוון תוך כדי הרחקה, זלטאנוביץ' הוריד בראש ופתאום זה 5-על-5 בשליש האחרון.
גנאח בפעולה נכונה (מתאפק ולא מבקר אותו הפעם) מצא את אליאל פרץ והקשר המצטיין במשחק שם את הכדור בפינה של צור.
כשבאר שבע ניסתה להניע כדור במסודר, היא קיבלה מולה חומה של שלושה קווים בשחור. אפשר היה להעביר עוד 1,000 מסירות ושום דבר לא היה קורה. הגיע הרגע הזה בעונה שאנחנו צריכים לראות מהם פחות בילדאפ, יותר לתקוף מהר ולנצל כל אי-סדר בהגנה.
אם קבוצות כדורגל היו בעלי חיים, הפועל תל אביב הייתה אופוסום.
הקבוצה של ברדה יודעת להעמיד פנים שהיא לא במשחק, או לכל היותר שווה ליריבה עד שאתה מסתכל על לוח התוצאות.
לקח להפועל תל אביב 35 דקות לבעוט לשער, אבל פתאום דאפה משתחרר משני שחקני הגנה ומגיע לבעיטה נוחה מתוך הרחבה. אם דאפה גם היה כובש את המצבים שלו העונה הוא היה עכשיו עם 10 שערים במקום שלושה.
כמו היריבה בשבת, גם הפועל תל אביב היא קבוצה שמסוכנת יותר כשהיריבה עם הכדור. להבדיל, לברדה אין סגל לאליפות. לעמוד מול הקבוצות הטובות בליגה (כמעט) שווה בשווה זה ההישג כשלעצמו.
עם ה 4-4-2 של ברדה הפועל תל אביב היא הדבר הכי קרוב בישראל לאתלטיקו מדריד.
זה לא מהודק כמו אתלטיקו, אבל מזכיר בגישה. הפועל משחקת דחוס, משפיעה על המרחב גם בלי הכדור (בעיקר בלי הכדור), סגירה של האמצע דרך פלקאו וקרייב.
סתיו טוריאל פתח על הספסל, וראיתי כמה ביקורות ברשת שזה בגלל שברדה עשה הנחה לבאר שבע. זה לא נכון. שני משחקים בשבוע מחייבים רוטציה, ומי שלא פחות חשוב מטוריאל הוא לויזוס לויזו.
טוריאל מספק את האיום בקרוסים ובעיטות מרחוק, לויזו – גם השבוע כשפתח באגף ימין הוא הפליימייקר – מי שנע על כל המגרש ומחבר בין יתר חלקי הקבוצה. בלעדיו, גם הניסיונות הבודדים למשחק יצירתי מצד הפועל לא היו קיימים.
כדי להבין כמה אפור החלק הקדמי של הפועל תל אביב אפשר להסתכל על מדד שנקרא "נשיאות כדור מקדמות" שסופר כמה פעמים שחקן התקדם עם הכדור לפחות 5 מטרים. ללויזו וטוריאל היו 7 כאלו במשחק. לכל החמישה שפתחו בחלק הקדמי של הקבוצה היו 0 במצטבר. (לאלקוקין היו עוד שניים).
הצרה של אליאל פרץ
שמה קינגס קנגוואה. ברור שלא ידברו עליך במועמדים לשחקן העונה כשחברך לקישור הוא השחקן הטוב בליגה. אבל כשמבודדים את התרומה של אליאל שמים לב שבלעדיו הדומיננטיות של באר שבע היא לא אותה דומיננטיות.
במוצ"ש הוא הכריע את המשחק עם שער וחטיפת הכדור שהובילה לשני, וניווט את הנעת הכדור של באר שבע על פני כל המגרש – אם זה בשבירת הלחץ קרוב לרחבה ועד לשליש האחרון. המסירה שלו לגנאח בשלהי המחצית הראשונה הייתה יכולה להפוך לבישול.
יכול להיות שהוא יהיה "עוד שם בנבחרת העונה", אבל אם הדרומיים ייקחו אליפות השנה, אפשר להתחיל לשקול להכניס אותו לרשימה עם שחקנים העונים לשם הפרטי מאור.
למרות שכרגע זה כנראה חילול הקודש להגיד דבר כזה, אם האליפות תגיע לבירת הנגב אחרי אובדן של 7 נקודות בפסגה, לאליאל פרץ יהיו הרבה מניות בכך.
שחקנים מצטיינים
דירוג השחקנים המצטיינים מבוסס על מודל הציונים הניסיוני של קשר אחורי. בקרוב, כשהמודל יהיה מכויל מעט יותר, נוכל לשתף גם את ציוני השחקנים ולא רק את הדירוג שלהם במשחק.
מקום שלישי: איגור זלטאנוביץ'
איך אומרים – בנוהל. הסרבי כבש כהרגלו וההורדה המהירה שלו עם הראש יצרה את הראשון. לא נוגע הרבה בכדור אבל עובד בלי הכרה והעובדה שהתחיל גם לכבוש (5 שערים ב-4 משחקים) היא בונוס גדול.
מקום שני: קינגס קנגוואה
קנגוואה מראה את הדומיננטיות שלו גם כשהוא לא כובש. המהירות שבה הוא מעביר את הכדור לשליש האחרון היא ההבדל בין באר שבע מסוכנת לכזו שלא. 39 מסירות מדויקות ו-5 כדורים ארוכים מדוייקים מתוך 5 ניסיונות, 8 חילוצי כדורים אבודים, 4 יירוטים (Interceptions) – חטיפת הכדור תוך קריאת המסירה. השחקן הטוב בליגה.
מקום ראשון: אליאל פרץ
כבר דיברנו על עליו בכתבה. מה עוד אפשר לכתוב? שהוא מוציא את הקבוצה מהלחץ כמו קשר 6 ועושה את הפעולה האחרונה כמו שחקן 10? 41 מסירות מדויקות מפוזרות לאורך ולרוחב כל המגרש ו-4 כדורים ארוכים מדויקים? שיש לו חוש לזהות למי למסור ומתי? נסתפק בשער ומהלך שלא רשום עליו בישול אבל הוא בישול לכל דבר.