אפשר לשקר באמצעות סטטיסטיקה. מי שיסתכל רק על נתוני המשחק יכול לחשוב שראה משחק שקול. הוא לא. אחרי 10 דקות טובות של מכבי חיפה, פדראו הכשיל את וארלה ברחבה. פנדל למכבי שדור פרץ ניצל. מאותו רגע, הפערים בין שתי קבוצות ניכרו, ובגדול.
הגרף שלמטה מספר על משחק צמוד: 2.1 שערים צפויים (xG) לצהובים מול 2.0 לירוקים, 53% החזקת כדור לחיפה, 60 כניסות לשליש האחרון מול 38, ו-34 נגיעות ברחבה של מכבי מול 20 ברחבה של חיפה. כל המספרים נכונים, רק שחיפה השיגה 1.2 מהשערים הצפויים שלה ב-5 הדקות האחרונות, מפנדל די אקראי ונגיחה חופשית של נובאקוביץ׳, שהוחמצה ברשלנות.
עשר דקות של חיפה, ואז מכבי
זה לא שחיפה הפסיקה לנסות אחרי הפנדל. הבעיה הייתה הדרך. מכבי תל אביב פגיעה במיוחד במרווח שבין הבלמים, סיסוקו והחמישה שבחלק הקדמי. אבל חיפה לא לחצה עם מספיק שחקנים. הבלמים התקדמו עם הכדור 130 מטר לאורך המשחק (רז שלמה) או 90 (קמארה), ואיסוף סיסוקו, שחזר לעמדת ה-6 אחרי שבמחזור הראשון עמד שם איתמר נוי, נראה שם נהדר. דור פרץ ירד אחורה לעזור לו כשהיה צריך, ועשה את זה נהדר. וכשהכדור עבר את הקישור, הוא הגיע להליו וארלה. לא תמיד שמים לב אליו, עד ששמים לב שההשתלטות שלו על הכדור היא זו שיצרה את ההתקפה מלכתחילה: 7 דו-קרבות קרקעיים שנוצחו, הכי הרבה במכבי, 4 עבירות שנעשו עליו, והפנדל. ילה בטאיי, המגן שהיה אמור לסגור אותו, סיים את הערב עם דו-קרב אחד שנוצח מתוך שבעה.
המחצית הראשונה במספרים: 62% החזקה למכבי, 11 בעיטות מול 9, 18 נגיעות ברחבה של חיפה מול 8 ברחבה של מכבי, ו-1.9 שערים צפויים מול 0.4. ה-2-0 בהפסקה לא היה מחמיא. הוא היה מדויק, ואם דוידה היה מנצל בתוספת הזמן מצב שנכנס כמעט אחת לשלוש, הוא היה גדול יותר.
צייד השטחים
יכתבו על הצמד של פרץ, ואצלנו ב״קשר אחורי״ סופרים פחות שערים מפנדל. פרץ היה המצטיין של המשחק מסיבות אחרות לגמרי.
פרץ ירד ביום שני יותר אחורה ממשחקים אחרים, ועזר יותר בהנעת הכדור. לרוב, אפשר למצוא את המיקום הממוצע שלו צמוד ועוד מעל סוקלר. לא מול חיפה. כשאנחנו רואים את פרץ לוחץ על הקישור של חיפה, מעביר את הכדור במסירה מהירה קדימה ואז עושה בעצמו את התנועה לעומק, אנחנו רואים את אחד השחקנים שהכי קשה להתמודד מולם בליגה. והוא לא סתם כובש בכל משחק:
מאז העזיבה של לאזטיץ׳ וההגעה של רוני דיילה וקני מילר, פרץ השלים את המעבר לתפקיד ה-Raumdeuter, צייד השטחים: שחקן שכמעט לא משתתף בהנעת הכדור, סורק את ההגנה, ומגיע לכיס הפנוי בדיוק כשהכדור מגיע לשם. זה לא אומר שפרץ ברמה של תומאס מולר, זה אומר שהפונקציה דומה. והמספרים מאז השינוי אומרים כמה היא עובדת. לפני המעבר פרץ הגיע במשחק ממוצע למצבים ששווים 0.29 שערים צפויים, בלי פנדלים. מאז, 0.54. איכות המצבים שהוא מגיע אליהם שווה למעלה מחצי שער במשחק, ואף שחקן התקפה מוביל אחר בארץ לא עבר את רף חצי השער למשחק בתקופה הזו. אם ימשיך להגיע למצבים בקצב הזה וישחק את כל משחקי הליגה העונה, הוא בקצב של 19-20 שערים לעונה. וזה עוד לפני פנדלים.
ההרכב של חיפה, והמחצית של מוחמד
ברק בכר עלה ב-4-2-3-1 עם ירין לוי ואיתן אזולאי בקישור האחורי, עלי מוחמד על הספסל, סילבה קאני בחוד וברוניניו מאחוריו. במקום לעבות את הקישור ולשלוט במרכז המגרש, בכר בחר בהרכב שנדמה שהוא התקפי ויכול ללחוץ. בפועל, ההרכב הזה השאיר את חיפה בלי השחקן שמחזיק לה את המגרש, ובלי חלוץ שמחזיק לה את הכדור. לוי נגע בכדור 16 פעמים ב-45 דקות, תשע מסירות מדויקות. קאני נגע בכדור 12 פעמים ב-63 דקות, מסירה מדויקת אחת. במחצית הראשונה חיפה הייתה קבוצה שלוחצת טוב ולא יודעת מה לעשות עם מה שהיא משיגה.
בהפסקה בכר הכניס את מוחמד במקום לוי, ואת ההבדל רואים בלי משקפיים. מוחמד נגע בכדור 61 פעמים ב-45 דקות, יותר מכל שחקן חיפה אחר במשחק שלם חוץ מצונאמי ולונווייק, מסר 20 מסירות לשליש האחרון, לוי מסר 2, וחילץ 6 כדורים. חיפה לקחה את מרכז המגרש: 65% החזקה במחצית השנייה, 10 בעיטות מול 3, 26 נגיעות ברחבה של מכבי מול 2 ברחבה של חיפה, 234 מסירות מדויקות מול 102. לא משנה באיזה מערך חיפה תפתח, מוחמד חייב להיות שם.
מוחמד פתר לחיפה את בעיית ההגעה קדימה, ולא את בעיית מה עושים כשמגיעים. בין הדקה ה-52 לדקה ה-87, שלושים וחמש דקות שבהן חיפה החזיקה בכדור ונכנסה לשליש של מכבי שוב ושוב, היא בעטה פעמיים, בעיטות ששוות יחד פחות מעשירית שער. קאני ירד, נובאקוביץ׳ עלה ונגע בכדור 6 פעמים. ברוניניו סיים עם ארבע בעיטות ששוות יחד קצת יותר מחמישית שער. הרבה נוכחות, מעט איום.
הסיומת שעשתה את זה צמוד
ומכבי? שלוש בעיטות בכל המחצית השנייה, ואחת מהן נכנסה. דקה 72, מעבר מהיר, פרץ מוסר, דוידה מסיים ממצב ששווה 0.04, 3-0. דוידה, שבקיץ עוד דיברנו עליו כאחת משתי האופציות של מכבי לכנף ימין, הזכיר לנו את מה שכתבנו על הסגל הזה: גם על הספסל של מכבי תל אביב מוצאים אוצרות. חמש בעיטות, שלוש למסגרת, שער, ושישה דו-קרבות קרקעיים שנוצחו. וגם את הפנדל הוא נתן.
כי מהדקה ה-88 המשחק נראה פתאום אחרת. פנדל, די מקרי, אזולאי כובש, 3-1. נגיחה של נובאקוביץ׳ ממצב שקרוב ל-30%, לא נכנסה. עוד שתי בעיטות בתוספת הזמן. ארבעת המצבים האלה שווים יחד 1.3 שערים צפויים, שני שלישים מכל מה שחיפה יצרה במשחק, וכולם הגיעו כשהתוצאה כבר הייתה 3-0. גרף השערים הצפויים לאורך המשחק יודע מה שגרף הסיכום לא יודע: מה השעון מראה.
מה לוקחים מכאן
מכבי של מילר הרגישה בנוח לוותר על הכדור ביתרון 2-0, ומול חיפה של יום שני זה לא עלה לה כלום. במחצית השנייה היא יצרה מצבים ששווים יחד 0.14 שערים צפויים, והבקיעה מצב אחד קשה. הקישור בכל זאת דליל, סיסוקו לבד בעמדת ה-6 וזה לא ישתנה עד שקניקובסקי לא יגיע. מול הלחץ של חיפה מכבי יצאה. מול באר שבע, בית״ר והפועל תל אביב, שלוחצות ויודעות מה לעשות עם הכדור אחרי שלקחו אותו, שאלת הקישור של מכבי תחזור להיות רלוונטית.
לחיפה יש סגל ששווה יותר מהמשחק הזה, ולא סתם כל שחקן מבטיח שמגיע לצד הירוק של הכרמל נראה רע מכפי שהיה קודם. ולמכבי תל אביב יש אוצרות גם בקצה הספסל וזה מספיק לה כדי לפתוח עם 6 נקודות ו-8 שערי זכות בשני המשחקים הראשונים. היא עדיין איבדה יותר הקיץ מאשר הרוויחה וצריכה עוד מספר חיזוקים.
לקריאה נוספת: הכישרון ההתקפי נכנס לפעולה: מכבי תל אביב פותחת עם 5-2 על הפועל ירושלים · החידתיות של דור פרץ · מלכי שערים סופרים בלי פנדלים. בואו נדבר על זה · פרויקט פתיחת עונה 26/27: מכבי תל אביב · פרויקט פתיחת עונה 26/27: מכבי חיפה