יש מי שחושב שבית״ר ירושלים סיימה בעונה שעברה את הבנייה שלה, ועכשיו הגיע זמן המימוש. אלמוג כהן חשב אחרת. מבחינתו, הקבוצה הזו הייתה צריכה תמ״א 38 כדי לעלות למדרגה הבאה שלה, ובקיץ הוא פתח בתהליך שיפוץ השיטה.
והשיפוץ, כטבעם של שיפוצים, לא יפה לעיניים. לפרקים אפילו קשה לצפייה. בעיקר ההתקפה של בית״ר, שבלי ההברקות של אצילי, לא הייתה רואה שער בשלושת המשחקים האחרונים. גם ההרכב לא מדויק ולא מביא לידי ביטוי את הכישרון שעדיין יש בקבוצה.
אבל זה רק אמצע התהליך.
וכשבוחנים בעדשה רחבה את השינוי שעובר על בית״ר תחת אלמוג כהן, יכול להיות שכשהניילונים יוסרו תהיה פה קבוצה מאיימת. בינתיים זו רק חצי עבודה, וזה גם נראה על המגרש כמו חצי עבודה.
הלחץ הוא היסוד
בניה מתחילים מהיסודות. פעם היינו אומרים שהבנייה מתחילה מההגנה, אבל במקרה של בית״ר זה משחק הלחץ.
והלחץ הוא לא רק היסוד להגנה, הוא גם היסוד לשליטה במשחק ובעתיד – גם התשתית להתקפה.
וההגנה, מאז שסרנה הגיע ואינו זז קדימה, מתחילה לעבוד. למרות שנראה שגם ק״ש וגם הפועל פ״ת הגיעו להרבה מצבים, זו רק אשליה אופטית. הקהל קם על הרגליים, ואחרי רגע מונף הדגל ומגיעה השריקה. אופסייד.
בלי נבדלים ועד לפנדל של סאניה, שתי היריבות האחרונות של בית״ר היו שוות ביחד פחות מגול. מעט מאוד מצבים מול סילבה, וגם אז אלו מצבים שקשה מאוד למנוע. פעם אחת סאניה, שחקן שלא באמת אפשר לעצור אותו בשטחים הפתוחים ברח לקרבאלי ובעט מזווית לא קלה. בשבוע שעבר זה היה אנטווי שחשב שהכדור יצא החוצה והביא את רועי לוי למצב טוב, אבל לא מצוין.
קרית שמונה, קבוצה שיודעת להניע כדור, איבדה 55 כדורים בתוך החצי שלה.
החזקת הכדור ירדה מ-51% בממוצע למשחק ל-28%. והיא אפילו לא חלמה על להניע כדור. היא נכנסה רק 12 פעמים לרחבה, אחד המספרים הנמוכים העונה בליגה, וגם כאן – רובם במחצית השנייה.
סרנה מחזיק את המקום ואחראי ל-4 חטיפות בחצי של ק״ש ועוד כמה כדורים שעברו לרגליים צהובות-שחורות, גדראני מתנפל על כל ניסיון התקפי כשהוא רק מתחיל (ואולי דווקא לא היה צריך לעשות את זה במהלך של הפנדל) והרשימה עוד ארוכה.
אבל נראה שבית״ר השלימה בדיוק את הסגל שמאפשר לאלמוג כהן ללחוץ כמו שהוא רוצה. היא גם ניצחה 19 מתוך 25 מאבקים באוויר, כשקרבאלי עם 7 ניצחונות באוויר, סרנה וגדראני עם 4.
אם היא תמשיך להדק את משחק הלחץ, ולא תיפול מהרגליים בסופי משחקים, השיטה שבינתיים רק הורסת ליריבות (ולקהל) את ההנאה גם תחנוק את היריבות במאבקי הצמרת בסיבוב השני. המשימה הבאה תהיה לשפר את ההתקפה.
ההתקפה: מי יוצר?
משחק לחץ הוא גם בסיס להתקפה, אבל כאן בית״ר עדיין לא יודעת לממש את המתנות שהיא מקבלת מהיריבה. בעונה שעברה קרוב לרבע מהמצבים הטובים של הקבוצה הגיעו אחרי לחץ וחטיפת כדור. העונה המספר ירד לאזור ה-15%.
אבל הייתה בעיה אחרת במערך שאלמוג כהן עלה איתו. והכוונה היא לא לקאלו, למרות שקאלו הוא בעיה התקפית בכל משחק שהוא עולה.
ולמרות שיש לו ערך במערכים מסוימים, באיזה משחקים הוא תורם יותר? ברשימת הרגעים הגדולים שלו מהעונה שעברה אפשר למצוא גולים שבהם הוא חטף כדור מהייטור וצ׳יקו וסיים באחד-על-אחד מול השוער. מול מי? מול קבוצות שמנסות להניע כדור ויוצרות שטחים. לא מול קריית שמונה.
אבל לא שיוג׳ין אנסה היה פותח טוב יותר את הפקק.
בבית״ר חיכו מתחילת העונה לגרזן, קשר ה-6 הנכסף. כשסרנה הגיע, אינו זז קדימה. זה הרבה הגנה במרכז השדה, הרבה יכולת להחזיק את האמצע. מעט מאוד תרומה ביצירת מצבים.
לצידם עלה סוף סוף בהרכב עדי יונה.
יונה הוא אמן בתנועה לשטחים מתים. כבר אחרי 3 דקות של משחק הוא כמעט הקדים את טננבאום לכדור של אצילי, והריבאונד הגיע לאינו שבעט חלש מתוך הרחבה. לקראת ההפסקה הוא הגיע לעוד כדור של אצילי ונגח אותו לרשת.
אין ספק שעדי יונה מצא את הנישה שלו, ושימו לב כמה קדמי הממוצע שלו. הוא כבר לא יהיה קשר 10 מוכשר בבוגרים, אבל הוא ה-8+ שיכול לכבוש מספר דו ספרתי מהקו השני וגם ללחוץ את הקשר האחורי של היריבה.
אבל בין שני הקשרים הדפנסיביים, ובין יונה שהוא שחקן בלי הכדור – מי יוצר? שוב אצילי, שממשיך לספק שני רגעי גאונות למשחק? שועה, שעוד לא נכנס במלואו לעונה הזו? אנטווי יתחיל ליצור מצבים?
במשחקי סוף הסיבוב, מול חיפה ובאר שבע, ההרכב שעלה בשבת אולי יכול להיות ההרכב המתאים, אבל מול קבוצות כמו קריית שמונה בית״ר צריכה את תומר יוספי. מול רמת גן יוספי ניפק שתי מסירות אמן, מול הפועל פתח תקווה יצר 2 מצבים טובים. מול ק״ש הוא היה צריך לקבל יותר מ-15 דקות בסוף.
היה מי ששאל השבוע למה בית״ר צריכה את ננה גבמבל. אז הנה.
זה לא היה משחק לקאלו, אבל גם לא ליוג׳ין אנסה. אורי עזו עוד לא שם. הדריבל של ננה ויכולת יצירת המצבים שלו היו תפורים על המשחק הזה.
קריית שמונה: סאניה ועונה קשה
קריית שמונה היא מהקבוצות שיכולות להתמקם במרכז הטבלה, אבל השילוב של שוער חלש וכמה צעירים שלא מתאימים לליגת העל זורק אותה למאבקי ההישרדות.
בעונה שעברה הייתה שם קבוצה עם אוגריסה, מרטינז, מרדכי וגם אבו רומי ובנגורה לחצי עונה וגם הקבוצה הזו לא הגיעה לכלום, אז מה יש לצפות ממנה העונה?
ובכל זאת הסקאוטינג בצפון ממשיך לעבוד, והסיבה הכי טובה לראות את ק״ש העונה היא הכוכב הגדול, אמאדו סאניה.
סאניה כבר בן 27, להבדיל מחלק משחקני הכנף הצעירים יותר שממלאים את הליגה, וזה מה שמונע ממנו כרגע להיות מטרת רכש של קבוצה גדולה. אם הוא וננה שניהם על השולחן, הבחירה היא בננה. אבל הוא עדיין חוויה ושחקן שגדול על הקבוצה הנוכחית שלו. עם כוח מתפרץ שיש למעט מאוד שחקנים בליגה, יציאה חדה מהמקום וגוף חזק מאוד – סאניה ינצח בריצה לשטח כמעט מול כל מגן שיש לליגה שלנו להציע.
טאלס קוסטה הוא קשר אמצע מעולה, ומסביב יש לקריית שמונה עוד כמה שחקנים לא רעים בכלל.
אבל כשלוקחים בחשבון את העובדה שחלק מהצעירים שמשחקים בקבוצה אמורים להשתפשף כרגע בארצית, ושדניאל טננבאום כבר עונה שנייה עולה לקבוצה יותר גולים מאשר הוא מרוויח בשבילה, העונה הזו הולכת להיות קשה בשביל הקבוצה הצפונית.
אם הסגל המאוד מוכשר של העונה שעברה הספיק רק למקום השמיני, מה יהיה על העונה הנוכחית?
לקריאה נוספת: ופתאום הדברים עובדים: בית״ר ירושלים מנצחת 4-0 את הפועל רמת גן · ופתאום, ניצחון שלישי רצוף: בית״ר ירושלים מנצחת 2-1 את הפועל חיפה · התחלת השינוי? בית״ר ירושלים מנצחת 3-1 את מכבי פתח תקווה