אומרים שראינו כמעט הכל בקריירה ממסי, חוץ מליל רביעי קר בסטוק. אז היינו באטלנטה, היה חם, ובמחצית הראשונה הייתה זו דווקא ארגנטינה שהתחפשה לסטוק.
אלא שאחרי ההפסקה הגיע השער האנגלי, דחף את סקאלוני להגיב – והמשחק של ארגנטינה נפתח. זה נגמר באחת הדרמות הגדולות שראינו בשלבים הללו של המונדיאל.
ומסי. אנחנו נדבר גם על הלילה המיוחד שלו.
סקאלוני – בין רגשות לטקטיקה
כשארגנטינה מבקיעה, המצלמות מחפשות את סקאלוני ומוצאות את אותו המבט הממוקד.
לא התפרצויות שמחה אדירות כפי שהיינו מצפים. זה בולט עד כדי ספקולציה בריאותית (שהופרכה). אירונית, זה אותו האיש שהשחקנים שלו מכנים אותו ״הבכיינית״, כי אחרי שהמשחק נגמר הוא נותן לרגשות שלו לפרוץ.
סקאלוני הוא דמות מורכבת:
אלוף עולם, אלוף דרום אמריקה ומאמן שלוקח את הנבחרת שלו בפעם השנייה ברציפות לגמר המונדיאל.
אנחנו רואים את האדם ולא את הדמות הייצוגית, וזה מה שמבדיל אותו מרוב המאמנים האחרים. הוא הרבה יותר the normal one מאשר the special one.
אולי The sensitive one.
כמאמן שמביע רגשות, הוא קופא ברגעי השיא ונשבר רק לאחר שהם נגמרים. בתור טקטיקן, הוא הפוך – ארגנטינה נופלת לבור, ואז סקאלוני מגיב. ומגיב בחדות. במחצית הראשונה כמעט כל מה שהאלביסלסטה עשו הוא לנטרל את המשחק של האנגלים, באגרסיביות מרובה. השער עורר אותם.
הכניסה של ניקו גונסאלס בדקה ה-64 נתנה לארגנטינה את הרוחב ושלחה את מקאליסטר לאמצע, שם הוא היה אחד המסוכנים במגרש.
דה פול ואוטמנדי נכנסו בדקה ה-72 והשתלטו על הכדורים החוזרים. דה פול גם יצר שני מצבים.
לאוטרו מרטינז נכנס בדקה ה-81 וכבש את שער הניצחון.
טקטית, כל אחד יכול לבחור האם נכון לשפוט את סקאלוני לפי המערך ההתחלתי, או לפי התגובות למהלך המשחק.
הצד של טוכל
בצד השני היה מאמן שלא חיכה להיכנס לבור. אנגליה הגיעה נכון למשחק, הובילה ונראתה טוב עד שתומאס טוכל החליט לחפור בשבילה את הבור במו ידיו וחילופיו.
לאנגלים יש עוצמה שפרושה על פני כל החלק הקדמי.
באמצע, הדינמיות של אנדרסון ורייס שמגיעים ראשונים לכדורים ודוחפים אותם מהר קדימה. רוג׳רס, גורדון וספנס נותנים מהירות מסחררת על הקווים. קיין ובלינגהאם מחליפים מקומות כך שכל אחד מהם יכול גם להבקיע וגם לבשל.
טוכל עיקר את העוצמה הזו.
כשארגנטינה החלה ללחוץ ואנגליה התחילה להפסיד מאבק אחר מאבק, טוכל יכל לחזק את מרכז הקישור על מנת לנסות ולהחזיר את השליטה. הוא יכול היה להכניס כנפיים טריות על מנת לחפש את השער השני במתפרצת.
במקום זאת, הוא הוציא כנף והכניס שחקן הגנה.
בתורת המשחקים מדברים על ״איום אמין״ שמאלץ את היריב להפנות חלק מהמשאבים שלו למטרה משנית. בטקטיקה צבאית זה נקרא ריתוק האויב, על מנת שישאיר כוחות כדי להגן על גזרה מסוימת. גם בכדורגל, אם אתה מפסיק להוות איום התקפי ועסוק בהגנה בלבד, היריבה תתקוף אותך עם כל מה שיש לה.
וארגנטינה תקפה בחמת זעם. בין הדקות 66 ל-84 אנגליה העבירה 3 (!!) מסירות מדויקות בלבד. ארגנטינה העבירה 122. פלא שזה נגמר בשער ניצחון?
הלילה של מסי
ונחזור למי שבישל את שער הניצחון, השחקן שב-22 שנות הקריירה שלו הצליח לאחד את עולם הכדורגל בהסכמה כלפי הגדולה שלו – לאו מסי לוקח את ארגנטינה לגמר נוסף, ואולי לאליפות עולם נוספת.
הקריירה של מסי עמדה בסימן החלוץ שמבקיע 50 גולים בעונה, או הדריבליסט הטוב ביקום. אבל בנבחרת ארגנטינה הוא היה קודם כל מסי הפליימייקר, והוא לא קיבל מספיק כבוד על העובדה שהוא – בנוסף לכישורים האחרים שלו – גם התחרה על תואר הפליימייקר הטוב בעולם.
בדקה ה-69, עוד לפני הבישול לשער הניצחון, קרוס של מסי מסדר נגיחה לגונסאלס והצלה גדולה ראשונה לפיקפורד.
מראדונה כבש פעמיים מול אנגליה, מסי בישל פעמיים.
ועוד פרט יוצא דופן שרואים בנתונים:
מסי ניצח ב-13 מאבקים על הכדור בלילה הזה. ביחד עם אליוט אנדרסון, זה הכי הרבה במשחק. אף שחקן אחר, בשתי הקבוצות, לא ניצח ביותר מ-7 מאבקים.
כל אחד מהשחקנים על המגרש רצה לנצח. מסי החליט לנצח.
עוד משחק אחד ותהיה לנו אלופת עולם
בגמר מול ספרד, ארגנטינה הולכת לפגוש נבחרת שכמעט לא טעתה במונדיאל הזה.
היחסים במודלים של חברות ההימורים מראות לכיוון ה 60-40% לספרד. ככל שזה יהיה משחק של החזקת כדור, היתרון ייטה לצד של לה רוחה.
ארגנטינה, מצידה, תגיע אגרסיבית ובמטרה לשבש את הנעת הכדור של ספרד. מהנקודה הזו, הכל יהיה תלוי ב-כמה רגעי גאונות נשארו למסי. אם מסי ייצר עוד 2-3 רגעי גאונות, והמערך הארגנטינאי יחזיק מול הלחץ הספרדי – תהיה לנו אלופת עולם ששומרת על תוארה בפעם הראשונה מאז..