זו הייתה הפעם הראשונה של בית״ר העונה במשחק מול הפועל רמת גן:
– הפעם הראשונה שראינו את שועה פותח לצד שון וייסמן
– הפעם הראשונה שיכולנו להתרשם משחקן הרכש החדש במרכז הקישור, אלכסיס סרנה. הרבע שעה מול הפועל חיפה לא באמת הספיקה להתרשמות
– והפעם הראשונה, ומי היה מדמיין שנכתוב את זה אחרי המחזור השישי, שבית״ר סוף-סוף עולה להפרש שערים חיובי
החינוך של שועה
באחד הפרקים של ״הסופרנוס״, מבין הבוס, טוני סופרנו, שאולי החבר׳ה כבר לא מכבדים אותו. הוא סורק את הקהל, מוצא את הבחור הכי גדול והכי חזק, ומתחיל להחטיף לו.
המסר שעובר לכל היתר – אם הבוס יכל לעשות את זה לבחור ששוקל כפליים ממני, אני צריך להיזהר ולעשות מה שהוא רוצה.
אז אלמוג כהן החליט להתעסק עם ירדן שועה כדי להנחיל את השיטה.
ממעמד של חצי-פליימייקר-חצי-אל שכל התקפת בית״ר עוברת דרכו, שועה זז לעמדת כנף שמאל. זו עדיין עמדה יצירתית מאוד, אבל המשמעות היא פחות נגיעות בכדור והרבה יותר עבודה הגנתית.
נכון לעכשיו, הניסוי הצליח.
שועה סיים עם שני בישולים מבריקים, באחד מהם הוא הצליח להשחיל כדור בין 4 שחקני הגנה כך שיוג׳ין אנסה היה רק צריך ללטף אותו בדרך לרשת. ובית״ר קיבלה יותר גיוון התקפי במקום תלות בשחקן בודד.
אבל בינינו – אגף ימין של הפועל רמת גן, עם מיאילוביץ׳ שהוא בכלל קשר אחורי וחוזז שלא נמצא בהגנה, הוא לא מבחן לכלום.
צריך לראות שם את שועה מול מגן ימני שמכריח אותו לעבוד גם בהתקפה וגם בהגנה. אם הוא יישאר באגף לאורך העונה, כנראה שהתפוקה שלו תרד.
מגאון אחד, לגאון שני
תומר יוספי לא סיים עם אף בישול, אבל המסירות שלו היו לא פחות מבריקות.
המהלך בדקה ה-8 צריך להיות אחד ממהלכי העונה:
מול שני שחקני רמת גן שלחצו עליהם, יוספי הוריד לאצילי, אצילי החזיר, יוספי שוב בראש, אצילי בחזרה בנגיעה, ואז יוספי הוריד לעצמו בראש, הוסיף קטנה ברגל ימין ושלח בשמאל את שועה לבד מול רייף.
חבל ששועה החמיץ, כי זה מהלך כדורגל שאנחנו כמעט לא רואים. אולי בסטנגה.
אחרי 10 דקות, יוספי שלח שוב את שועה בשמאל במסירה מבריקה על כל המגרש.
לקח ליוספי כמה משחקים כדי להיכנס לעניינים, אבל היצירתיות שלו והיכולת להביע אותה במסירות היא יוצאת דופן.
ביחד עם שועה ואצילי, יש בבית״ר הנוכחית שחקנים שמעבירים אותה ברגע ממתג ה״לא קורה כאן כלום״ למצב מסוכן.
הדינמיקה בין סרנה ואינו
והשחקן הבולט הגיע דווקא ממרכז הקישור.
לאורך העונה היה דיון האם אינו הוא שחקן 6 או 8, ומה יקרה ברגע שסרנה, שסומן בהתחלה כמספר 8, יגיע. ביום ראשון קיבלנו תשובה.
אפשר להבין את ההבחנה בין התפקיד שאינו לקח והתפקיד שסרנה מילא דרך כמה מספרים:
– סרנה, בתור ה-6, העביר 75 מסירות מדויקות במשחק לעומת 29 של אינו.
– סרנה נע עם הכדור ברגל 320 מטר, אינו חצי מזה.
– סרנה איבד את הכדור 4 פעמים במשחק, אינו עם 9.
– אינו כבש 2 שערים, סרנה כבש 0.
בקיצור, אינו קיבל את החופש לצאת קדימה ולחפש את השער, וסרנה נשאר אחורה כדי לכסות. זה הפך את המשחק שלו למאוד לא זוהר, אבל כמעט ללא טעויות עבור שחקן ששיחק לראשונה בהרכב מזה חצי שנה.
אלמוג כהן דיבר בסוף המשחק על השינוי בתפקיד של בוריס אינו, על כך שבנתניה הוא היה מס׳ 6 ובבית״ר זה משום מה פחות עבד.
״כרגע הוא מספר 8, קשר רחבה לרחבה, אבל הוא לא 8 קלאסי. הוא לא יהיה ברחבה כל רגע. הוא ייתן איזון בקישור, אגרסיביות ויכולת להחזיק בכדור, כדי שלא ניתן ליריבה להפוך פתאום את המשחק לפינג-פונג״.
אם הדינמיקה בין השניים הללו תתפתח כמו שצריך, סרנה יהיה זה שמחזיק את המערך ודואג שלכל שחקן על המגרש תהיה אופציית מסירה בכל רגע. אינו יקבל איזון טוב יותר בין החזקת כדור ועבודה באמצע ובין היכולת לעלות למעלה, לבעוט מרחוק או להיכנס לרחבה.
הבטן הרכה של רמת גן
עד עכשיו, הפועל רמת גן הייתה טובה יותר מהתוצאות שלה.
זה פשוט חוסר מזל לפגוש בששת המחזורים הראשונים את ארבע המתמודדות על תואר האליפות, וגם לשחק מול נתניה ועוד משחק חוץ קשה בסכנין.
בהינתן חוזק היריבות, להוציא רק שלוש נקודות זה לגיטימי. מה שלא לגיטימי זו הבטן הרכה בהגנה של הרמת גנים.
הגנה, בטח של קבוצת תחתית, לא מתחילה מחוליית ההגנה. היא מתחילה מהקישור ומהחלק הקדמי. אם הגעת למצב של 4 תוקפים של בית״ר מול 4 מגנים, ובית״ר בדרך כלל תוקפת עם יותר מארבעה – הפסדת את המאבק.
הבעיה שאצל האורדונים יותר מדי שחקנים מקבלים פטור מהמשימות הללו.
שני שערים הגיעו בקלילות מהאגפים של חוזז ואסנקה, ופלקושצ׳נקו נראה כמו מי שמעמיד פנים שרץ כשמגיעים לחלק המגרש של ר״ג.
אבל מה אפשר לומר עליו, אם מי שהיה אמור להיות הקשר האחורי במחצית השנייה, מיאילוביץ׳, התבונן בבוריס אינו נכנס לרחבה, מקבל כדור ומסיים בשער. לפחות הייתה לו זווית טובה לצפות בגול.
ופה רמת גן צריכה ללמוד מהיריבה שלה. בבית״ר אלמוג כהן יכול לספסל את שועה עד שיהיה מוכן לעבוד בתוך השיטה, אז אם מסאי דגו רוצה שהקבוצה שלו תעמוד גבוה ותלחץ הוא צריך לבחור את השחקנים שירוצו יותר מכולם, ולא את אלו עם הכישרון ההתקפי הגדול ביותר.
וזה לא שחוץ מקמפוס, קצת פלקושצ׳נקו וטיפה אסנקה יש יותר מדי כישרון התקפי ברמת גן. ומשה סמל, כמובן, שצריך לשחק הרבה-הרבה יותר.
מסאי דגו הוא מאמן עם הרבה פוטנציאל. נראה שהבעיה, לפעמים, זה שדגו מנסה לשחק כמו קבוצת מרכז טבלה עם סגל מובהק של תחתית.
והדבר הגרוע ביותר לקבוצת תחתית, זה לשכוח שהיא קבוצת תחתית. כשאתה נלחם על הישרדות, הגנה ושוער הן מה שמבחין בין קבוצות שנשארות – וקבוצות שיורדות.
לקריאה נוספת: ופתאום, ניצחון שלישי רצוף: בית״ר ירושלים מנצחת 2-1 את הפועל חיפה · התחלת השינוי? בית״ר ירושלים מנצחת 3-1 את מכבי פתח תקווה · ללחוץ עד לשבירה: הפועל תל אביב מנצחת 0-4 את הפועל רמת גן · פרויקט פתיחת עונה 26/27: בית״ר ירושלים