כאב לי לראות את ברק בכר בחצי גמר הגביע.
בכר מבחינתי הוא ראשון בדור המאמנים הישראלי המודרני.
הלחץ הגבוה של באר שבע בסן סירו מול אינטר והמסע של מכבי חיפה בצ'מפיונס בעונת 22-23 היו בין הרגעים המכוננים של הכדורגל בארץ.
היו ניצחונות גדולים יותר, אבל עד אותה תקופה לא היו מאמנים ישראלים ששיחקו לפי תו תקן מודרני, וידעו לעמוד באותו סגנון המשחק מול קבוצות אירופאיות עם סגל שחקנים מוכשר פי כמה וכמה.
פאסט-פורוורד כמה שנים קדימה:
בזמן שיש לנו דור חדש של מאמנים שיודעים גם להנחיל שיטת משחק וגם לעשות התאמות, קשה לראות את ברק בכר מתחכם בכל פעם מחדש, עולה בהרכבים ניסיוניים ומערכים שלא מתאימים לסיטואציה בזמן שעוד עונה של מכבי חיפה מתבזבזת.
מי שראה את המשחקים של מכבי תל אביב בטדי ובבית מול באר שבע, הבין שנקודת התורפה של הקבוצה הזו הדלילות במרכז הקישור, כאשר נוי ושחר מבודדים מיתר הקבוצה והולכים לאיבוד מול משחק לחץ.
האם הצוות המקצועי בירוק הפיק לקחים? בדיוק הפוך. הוא שלח את דון לשחק בקו של הכנפיים והשאיר 2-מול-2 באמצע המגרש.
בחצי גמר הגביע פתח ההרכב שהיה אמור לעלות בבלומפילד מול הפועל תל אביב. אולם ביום ראשון מול בית"ר יעלה ההרכב המתאים למשחק בטדי?
נעבור למנצחת:
"היינו לא פחות טובים, אם יותר", אמר בכר אחרי המשחק. אם הוא מסתמך על 58-42% בהחזקת כדור, הוא טועה, כי מכבי תל אביב של דיילה היא לא קבוצה שמסתמכת על החזקת כדור.
הסגנון של מכבי תל אביב תחת הנורבגי הוא סגנון *ישיר*.
מערך 4-2-3-1, דליל במרכז השדה אבל מטיס את הכדור לכנפיים בהזדמנות הראשונה.
כמה שהסגנון של דיילה ישיר, הוא גם מהיר.
בגול הראשון עברו 8 שניות מהרגע שרוי רביבו קיבל את הכדור עמוק בחצי שלו ועד שדור פרץ סיים מול שער ריק.
שחקן אחר בקבוצה אחרת היה מחפש קשר אמצע להעביר אליו את הכדור ולהתחיל התקפה מסודרת. אבל לא רוי רביבו במכבי ת"א הנוכחית.
רביבו העביר בנגיעה לוארלה שמסר בין שני שחקני הגנה, מדמון החל את המופע כשעבר את ירמקוב והעביר רוחב ויש שחקן אחד שתמיד יודע להיות במקום הנכון. כל הדבר הזה קרה במהירות הבזק, לפני שהגנת חיפה ידעה להגיב. בשמונה שניות שום מצב הפך לגול מול שער ריק.
בשבוע שעבר היו לי ויכוחים ארוכים עם אוהדי מכבי תל אביב אחרי שכתבתי שכישרון לא חסר בקבוצה הזו.
זה זמן להיזכר שאלעד מדמון נרכש ב-1.6 מיליון יורו והראה ביום רביעי שיש סיבה לתג המחיר. איפה הוא ואיפה סילבה קאני שנרכש במחיר דומה. עוד על ההצגה של מדמון אפשר לקרוא בדירוג המצטיינים בכתבה באתר, אבל אני רוצה לדבר על השותפים שלו כמעט לכל דבר מסוכן שקרה בחצי גמר הגביע.
למכבי ת"א הנוכחית יש שלושה שחקנים שהם הטובים בעמדה שלהם בליגה. שניים מהם משחקים באגף שמאל.
הבעיטה של שחר בדקה ה-7 הגיעה מהשילוב בין וארלה ורביבו. גם הגול בדקה ה-13, וגם העקב של מדמון לפרץ התחיל אחרי שוארלה קרקס שני שומרים.
בהמשך שיתוף הפעולה בין השניים הוביל למשקוף של רביבו ולגול השלישי.
בין לבין, רביבו הרים קרן ומי שנגח אותה פנימה היה המגן הימני הטוב בליגה – טייריס אסנטה. לא הכל מושלם אצל האלופה המכהנת, אבל טועה מי שאומר שחומר השחקנים לא מספיק להתמודד על האליפות.
מכבי חיפה כקבוצה לא תפקדה טוב, למרות שיום ענק של איתן אזולאי ותצוגת שוערות של ירמקוב סיפקו בתחילת המחצית השנייה תחושה שאפשר להפוך את התוצאה.
הבעיה אצל חיפה היא מעבר לתפקוד של השחקנים הבודדים. קראתי השבוע שבהנהלה מחפשים בית ל-10 שחקנים תחת חוזה לעונה הבאה. אפשר לטעות בשחקן אחד, שניים, אולי אפילו שלושה. אבל כשקבוצה טועה בכמעט כל השחקנים הבכירים שלה, שנה אחרי שנה, הבעיה היא כבר לא בשחקנים עצמם. לכל שחקן יש חוזקות וחולשות, ושיטה מתאימה לקבוצה היא זו שמבליטה את היתרונות ומחפה על החסרונות.
הירוקים צריכים לחכות ולראות את בכר בעונה הבאה מאמן קבוצה שהוא בחר והתהווה לה שיטה במחנה האימונים. ואם גם זה לא יצליח – אז אף תירוץ כבר לא יעבוד.
השחקנים המצטיינים
מדובר השחקנים המצטיינים מבוסס על מודל הציונים הניסיוני של קשר אחורי. בקרוב, כשהמודל יהיה מכויל מעט יותר, נוכל לשתף גם את ציוני השחקנים ולא רק את הדירוג שלהם במשחק.
מקום 3: איתן אזולאי
הקשר הוא הסיבה העיקרית שבחיפה יוצאים מהמשחק עם תחושה שאפשר היה לנצח. שער משום דבר, עוד אסיסט לדון שהוחמץ ועוד מהלך שנגמר בהחמצה של בנסון.
מקום 2: רוי רביבו
צמוד מאוד למקום הראשון. רביבו עם שער, בישול, מעורבות (משמעותית) בשער הראשון והוא הוביל וניצח על עוד מספר התקפות שיכלו להסתיים בשער. מדובר במגן שמאלי שמנפק תפוקה שחלק מהקשרים הקדמיים היו חולמים עליה. לחובתו, גם השער הראשון וגם הזדמנות מסוכנת נוספת של הירוקים הגיעו מהאגף שלו.
מקום 1: אלעד מדמון.
בואו נדבר לא רק על השורה התחתונה, שמסתכמת בבישול בלבד, אלא על רמת הקושי של הביצועים של מדמון ביום רביעי. העקב שלו לדור פרץ בדקה ה-37 היה צריך להוביל למהלך הקבוצתי של העונה (אחרי שוארלה התחיל). בגול הראשון הוא נע לשטח, שמר על איזון מול ירמקוב והשאיר את דור פרץ לאחד השערים הקלים שלו העונה. עוד בפתחיחת המשחק הוא השתחרר נהדר, נבלם ועידו שחר כמעט כבש את הראשון. גם בשער האחרון, הייתה זו ההשתחררות שלו במרכז המגרש שיצרה את היתרון.
ואחרי כל זה, העתיד של מכבי תל אביב בעמדת החלוץ הוא עדיין סייד אבו פרחי, שצעיר ממדמון בשנתיים. אבו פרחי מוכשר יותר בתור חלוץ בגלל היכולת שלו לשחק פיבוט עם הגב לשער ולחלק מסירות קטנות שמשחררות את השחקנים שמגיעים מאחור. מדמון הוא בכל זאת כישרון על שיכול לשחק לצד חלוץ דומיננטי, הסגנון של דיילה תפור עליו ואם הוא ימשיך וישפר את הסיומת ייתכן והצהובים יחזיקו בעוד שנתיים-שלוש בשני החלוצים הכי טובים בארץ.