מילא אם היינו מפסידים לנבחרת אירלנד של רובי קין ודמיאן דאף.
הסגל האירי הוא החלש ביותר שהיה להם מזה דורות, ולמרות שהוא עדיין עדיף על זה של הנבחרת שלנו, הפערים קטנים יותר ממה שנראה על הדשא.
מה שקרה ביום ראשון בערב בדברצן היה יותר מכישלון בכדורגל. את כל הגולים שהאירים כבשו, הם קיבלו מאיתנו במתנה.
זו הייתה התמוטטות לתפארת, ולפי הסימנים האחריות היא על קודם כל צוות האימון, ואחר כך על חלק מהשחקנים.
השער השני מספר את כל הסיפור
תסתכלו על השער השני שספגנו, הוא מספר את כל הסיפור.
זה מתחיל מכדור אצל הבלם האירי. מי מצליח לזהות מה המבנה ההגנתי של הנבחרת?
נבחרת סבירה שרוצה להשיג תוצאה סבירה תעמוד בשניים-שלושה קווים מסודרים. בנבחרת ישראל אין קווים. ״אנחנו לוחצים״. אין שום סיבה, וזה נכתב פה בפירוש לפני המשחק, ללחוץ גבוה את האירים.
מה שעשינו כאן זה לצאת גבוה, אבל לא לחצנו את השחקן המוסר. גם לא סגרנו לו את נתיבי המסירה. יותר מזה- פתחנו לו את האמצע. תראו את אליאל פרץ, מסכן. גם לא קשר אחורי, וגם נשאר לבד לסגור את כל מרכז המגרש.
דור תורג׳מן איבד את הכדור בצד ימין, ואוסקר גלוך יצא ללחוץ. למה? המסירה שמגיעה מבטלת את כל הקישור הישראלי.
המסירה שמגיעה מבטלת את כל הקישור הישראלי. פרץ מתוח על איזור רחב מדי ומפספס, אבל תראו איפה כולם.
קניקובסקי תקוע ליד הקו הימני, גלוך יצא ללחוץ והפך לא רלוונטי, ותורג׳מן, בזמן שכולם רצים אחורה, נע לתפוס את המקום שהיה צריך להיות שלו בהתקפה.
מוילן מנער מעצמו את פרץ ומוצא את עצמו עם הפנים לשער, מול קו ההגנה האחרון שלנו. ועדיין, יש לנו שני בלמים ורק שחקן אחד שצריך לעצור – אדם אידה, שעושה את התנועה לעומק.
המסירה של מוילן עוברת את רז שלמה על הקשקש. כשהמסירה עברה, אידה מצא את עצמו לבד מול דניאל פרץ וכבש. מעל 50% סיכוי (xG). מהתקפה פשוטה שהגיעה מהבלם עד לרשת שלנו ב-7 שניות בלבד, ובלי שהאירים נתקלו באף התנגדות.
המשחק של רז שלמה
כולם היו גרועים, אבל המשחק של רז שלמה היה נוראי במיוחד. אחד הגרועים, אי פעם, שנראו משחקן ישראלי בנבחרת.
בגול השני הוא לא הצליח לעצור את כדור העומק של מוילן למרות שהיה מאוד קרוב אליו. אבל זו עוד הטעות הקטנה. בשער הראשון, הרחקה של כדור רוחב פשוט מצאה את אידה בתוך הרחבה, והאירי סידר לטרוי פארוט לשער קל.
בגול האחרון, שלמה נכנס לתוך איזור שהיה בשליטה של סטויאנוב, עלה במקומו לכדור הגובה, הכשיל אותו, וזז הצידה בזמן שהבלם הצעיר מנסה להשיג את מוילן שתפס פור.
זה לא נכון להפיל את ההפסד על שלמה. אבל כדאי לזכור שעם בלם אחר, לא היינו בפיגור 3:0 כבר אחרי 25 דקות.
השחקנים, או המאמן?
שאלה אחת חשובה נשארה להמשך:
זה השחקנים, או המאמן?
לא רק בשביל למצוא את מי להאשים. בשביל להבין מאיפה מתחילים לתקן.
אפשר למצוא הרבה תירוצים להגנת רב״ש. החל מהעובדה שאין לנו קשר אחורי, או בלמים ברמה הנדרשת, או שהוא מצעיר את הנבחרת. ובכלל – אתם ראיתם מהשחקנים את ההתלהבות? האגרסיביות? ראיתם מישהו לוקח את תפקיד בעל הבית, ומסמן לאחרים לאן לרוץ ואיפה לעמוד?
נכון, ועדיין כל הסימנים מעידים שההכנה למשחק הייתה כושלת.
ללא קווי הגנה ברורים, כל שחקן שמר את מי שהוא רצה ברגע נתון ורץ לאן שהוא רוצה. ההגנה התפרקה בשתי מסירות. הטקטיקה של ״ללחוץ אבל לא ללחוץ״ את האירים הייתה הרעיון הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת.
בהתקפה, נדירים הרגעים שבהם ראינו שחקן בכחול נע ללא הכדור. כל אחד חיכה רק לקבל את הכדור לרגל. זו רעה חולה של הכדורגל הישראלי, אבל זה גם סימן שאין לנו תוכנית.
לפני המשחק נכתב פה שהרעיון ההתקפי הטוב ביותר שלנו יהיה להעמיס את סולומון, רביבו וגלוך באגף שמאל, כדי למשוך משם בלם וליצור שטח. זה קרה בדיוק פעם אחת במשחק. דקה תשיעית, רביבו התחכם במסירה וגלוך ויתר בתוך הרחבה. אבל זה היה מהלך הכדורגל הראוי היחיד במשך מחצית שלמה.
בישראל עדיין מחזיקים באמונה שהתפקיד של מאמן כדורגל הוא להציב הרכב, לקבוע מערך, לנאום, ואז ״קחו כדור וצאו לשחק״.
מאמן אחראי, יותר מכולם, שכל שחקן ידע מה הוא עושה על המגרש. איפה הוא עומד, איך הוא זז כשהשחקנים סביבו זזים. וכששחקן עומד במקום, זה סימן שהוא לא יודע לאן הוא צריך לנוע ומה הוא צריך לעשות.
הכישלון הוא של רן בן שמעון, אבל אף מאמן שיכול להציל את המצב לא עומד בתור כדי להחליף אותו.
לקריאה נוספת: ישראל מארחת את אירלנד: פרשנות לפני המשחק · רק עוד 5 דקות: נבחרת ישראל מפסידה 3-1 באוסטריה