ה 2-0 בדרבי הירושלמי היה צפוי כמו אובך במרץ. מה שהיה פחות צפוי הוא שאם יש קבוצה אחת שיכולה להיות מרוצה מהמשחק הזה היא הפועל ירושלים, ובצד הבית"רי דווקא נצפו כמה סיבות לדאגה.
הפועל ירושלים בהרכבה הנוכחי לא יכולה להוות תחרות ליריבה העירונית שלה. כל אחד מעשרת שחקני השדה שפתחו בבית"ר היה מקבל בשנייה מקום בהרכב של האדומים אם רק הייתה האפשרות. כל תוצאה חוץ מניצחון צהוב-שחור היתה מתקבלת בתור סנסציה ענקית.
מה שהפועל יכלו לעשות הוא להקשות כמה שיותר. "במערך 5-3-2, המטרה של הקטמונים היא להרוויח את הכדור גבוה כמה שאפשר ולהפעיל לחץ על הבילד-אפ של בית"ר", נכתב בספורט5 לפני המשחק. עוד נכתב שם מפי גורמים בהפועל "אנחנו חייבים להקפיד על עבודה הגנתית מלוכדת כדי לצמצם את המצבים שלהם כמעט לאפס. בית"ר יודעת להעניש במהירות על כל רגע של חוסר ריכוז".
עונש על חוסר ריכוז זה בדיוק מה שקרה אחרי 20 שניות, אבל אף אחד לא ציפה שמסירה בין שלושה שחקני הגנה תצליח למצוא את גונסאלס, שהיה סגור על ידי שחקן רביעי. מהלך מבריק של אצילי הרבה יותר מאשר טעות הגנתית.
בדקה ה-37 הגיע שער מדהים של אצילי, מבעיטה שבשביל אחרים היא 4-5% ואצלו היא חצי פנדל. במחצית השנייה הקטמונים כבר יצאו לתקוף ולאורחים היה מספיק מרווח כדי להגיע להזדמנויות. אבל בין שני הגולים, למשך 30 ומשהו דקות, מערך ה-5 מגנים הצליח לחשוף את הבלאגן בהתקפת בית"ר.
כדורים ארוכים לקאלו ואצילי הגיעו לזמיר. אחר כך גונסאלס במסירה מרושלת ודור חוגי לא מצליח להגיע לכדור ברחבה. באותו הזמן, כדורים ארוכים של הפועל מצאו שוב שחקנים אדומים שהסתננו בין הקישור להגנה.
כדי להבין איך הפועל ירושלים הצליחו לאזן את המשחק, לא מספיק להסתכל רק על הטעויות האישיות שעשה כל שחקן. צריך להסתכל על היחס בין המערכים השונים.
במקביל ל 5-3-2 של זיו אריה, גם ברק יצחקי חידש טקטית. יצחקי עלה לראשונה במערך של 4-2-3-1, בלי קשר אחורי, כשבוריס אינו וזיו בן שימול משחקים בתור שני קשרים בקו אחד. דור חוגי, שעד עכשיו תפקד בעיקר כחלוץ, מצא את עצמו בתור הקשר ההתקפי שמשחק בקו אחד עם שני הכנפיים.
עד עכשיו, גם ב4-3-3 וגם ב 3-5-2 בית"ר עלתה בעיקר עם קשר אחורי כעוגן ושני קשרים בקו אחד לפניו. ב 4-2-3-1, לעומת זאת, אין קשר אחורי והשחקן ההתקפי מבין שלושת הקשרים – ביום ראשון זה היה דור חוגי – לוקח את משחק בעצם בתור "שחקן 10".
על פניו, מערך התקפי יותר, אבל יש לו שני חסרונות מובהקים:
קודם כל, אם הארסנל ההתקפי שלך ממוקם קרוב לשער של היריבה, אתה רוצה להביא את הכדור לאזור הזה בצורה מסודרת.
ושנית, אין קשר אחורי שיסגור את הפרצות בקו שבין הבלמים וקישור האמצע.
ועל הנקודה הזו בנו הקטמונים את המשחק שלהם. הגנתית, ההתקפות הבית"ריות נתקלו בכמה קווי הגנה אדומים ועבודה יוצאת מהכלל של אוטומאו (עוד עליו בהמשך) ואשטה. התקפית, המרווח בין הקישור להגנה הפך לאזור הסתננות של אלמגור ורקוניאץ', שנראו מסוכנים לא פחות מהיריבה העירונית באותן הדקות.
החולשה הראשונה במערך של המארחים הוא ההגנה על הקווים, אבל קאלו לא מייצר איום 1-על-1 וירדן כהן לא הצטרף מספיק. בנוסף, הדרישות משחקני הקישור של בית"ר היו גבוהות מאוד במשחק כזה והן נפלו על שניים שהוזנקו להרכב הראשון בגלל היעדרויות, זיו בן שימול ודור חוגי.
בן שימול וחוגי לקחו את ההזדמנות שלהם לכיוונים שונים. בן שימול לא פגע במסירות הארוכות וגם הפסיד 8 מתוך 11 המאבקים אליהם נכנס, אבל עבד בלי הפסקה במרכז המגרש. בדקות הראשונות הכדורים מההגנה דילגו עליו, אבל הוא לא ויתר ורץ בלי הפסקה כדי להיות קרוב לכדור בכל הזדמנות. בשלב מסוים החברים לקבוצה התחילו לסמוך עליו ובן שימול סיים את המשחק עם 84 מסירות מדויקות, יותר מכל שחקן אחר ונתון ששייך לרוב לבלמים בלבד.
דור חוגי הוא סיפור אחר. ההגדרה שמתאימה לו היא "ירדן שועה להפועל חיפה". החוזקות שלו מזכירות את אלו של שועה – בעיקר ביצירתיות וביכולת המסירה הטובה לשחקן קדמי – וגם החולשות שהוא מביא לכר הדשא. בתור קבוצה שרצה לאליפות, המשבצת של "שחקן 10 שמקבל חופש ליצור" צריכה להיות שמורה לטובים ביותר, אלו שמסוגלים לתת לפחות 2-3 מסירות מכריעות במשחק.
חוגי הוא שחקן סימפטי מאוד ואחד שעובד בשביל הקבוצה, אבל התפקיד שלו בבית"ר יכול להיות קצת גדול עליו. את הדרבי הוא סיים עם 9 מסירות מדויקות ב-68 דקות משחק. לא בטוח שהכל באשמתו וגם החברים לקבוצה צריכים לבטוח בו יותר – במחצית הראשונה כדורים ארוכים שרקו מעל לראשו, במקום לתת לו את המסירה הקצרה.
הפועל ירושלים, מצידה, דבקה בסגנון שהולך ומתגבש תוך כדי העונה. זה אטרקטיבי כמו סטוק סיטי תחת טוני פוליס, אבל איזה ברירות יש לקבוצה שעולה לדרבי עם שלושה זרים בגיל ממוצע של פחות מ-24?
כמו סטוק ההיא, הפועל ירושלים חיה מכדורים ארוכים והוצאות חוץ, ומובילה את הליגה באחוזי שערים מנגיחות – 5 מתוך 22 (23%) הגולים שהקבוצה הבקיעה העונה. מנקודת המבט של אוהד הקטמונים – אין טוב ממצב נייח מכל סוג שהוא בחצי של היריבה – ההזדמנות הכי טובה של הקבוצה להבקיע.
ובאין מצבים נייחים, שולחים כדורים ארוכים. הפועל ירושלים ראשונה בליגה ביחס שבין החזקת הכדור ובין מספר הפעמים בהם היא מכניסה את הכדור לרחבה. בעוד ש-40% החזקת כדור מציב את הקבוצה במקום האחרון בליגה (יחד עם בני סכנין), 25 פעמים בממוצע למשחק הכדור מטייל ב-16 של היריבה, מקום שישי בליגה ויותר מקבוצות כמו הפועל פתח תקווה ומכבי נתניה.
וזה לא שלזיו אריה יש ברירה לשחק אחרת. בקישור שיחקו אנדרו אידוקו (חלוץ), אווקה אשטה (קשר רחבה-לרחבה ולא שחקן שיוצר או חזק בהנעת כדור) וג'ון אוטומאו.
את הכישרון של אידוקו קשה להעריך. הוא חלוץ / שחקן כנף בן 20 שנאלץ לעבוד בעמדה אחורית. יהיה מעניין לראות אותו בקבוצה בה יש מי שימסור לו את הכדור לשטח. מי שמצליח לבלוט הוא ג'ון אוטומאו, קשר אחורי שמתמחה במשחק ההגנה, בקבוצה שמגנה ללא הרף.
אוטומאו הוא קשר ניגרי, שימלאו לו 19 בשבוע הבא, ומאז שנכנס להרכב במחזור ה-13 הוא לא יוצא ממנו. בגזרה דקה וגובה של 186 סנטימטר, המשחק ההגנתי שלו הוא תאווה לעיניים. התקפה אחת הוא עוצר את אצילי ואז יוצא קדימה עם הכדור, שתי דקות אחר כך מגיע לעזור ומחלץ מול קאלו. מתוך 17 מאבקים על הכדור אליהם נכנס ביום ראשון אוטומאו ניצח ב-10, והוא מנצח אותם גם באוויר וגם קרוב לדשא.
באתר transfermarkt יש לאוטומאו את השווי הגבוה ביותר בקבוצה בסך 600 אלף יורו, אבל אין ספק שאם הקשר הצעיר ימשיך להתפתח אז השווי הזה רק יאמיר.
הסגנון בצד האדום משאיר מקום רק לשחקן יצירתי אחד. גיא בדש ישב על הספסל ואת מקומו תפס אוהד אלמגור – פחות מאיים מרחוק, אבל נייד יותר ועם יכולת מסירה עדיפה. בזמן שהפוקוס ההגנתי של הפועל והמערך הבית"רי ביטלו זה את זה, מה שהכריע את המשחק היה הפער בין השחקנים היצירתיים.
בצד אחד אוהד אלמגור – מוכשר והטריד את הגנת בית"ר. בצד השני עומר אצילי עם שער ובישול ממצבים שבשביל שחקן אחר הם כלל לא מצבים. זה הפער בין 0.2 שערים צפויים במצטבר ובין השניים בפועל. הפער הזה הוא ה2-0 של בית"ר.
ועדיין, בבית"ר צריכים לדאוג להביא גם את יתר חלקי הקבוצה לתפקוד מלא. הפועל יכולים להתעודד שהם עושים כל מה שאפשר עם החומר הקיים.
שחקנים מצטיינים
מדובר השחקנים המצטיינים מבוסס על מודל הציונים הניסיוני של קשר אחורי. בקרוב, כשהמודל יהיה מכויל מעט יותר, נוכל לשתף גם את ציוני השחקנים ולא רק את הדירוג שלהם במשחק.
מקום 3: ג'ון אוטומאו
בגלל העבודה ההגנתית, בגלל חילוצי הכדור, בגלל הרגעים בהם עצר או עיכב התקפה של היריבה. התקפית הוא עוד לא שם, אבל הגנתית נותן תפוקה של שחקנים בכירים בהרבה.
מקום 2: לוקה גדראני
גדראני מצליח לשלב בהצלחה גם את תפקיד הבלם וגם תרומה משמעותית בתור קשר אחורי שיוצא קדימה וקורא מהלכים. קריאת המשחק שלו נהדרת, ההגעה שלו לכדורים אבודים יוצאת מהכלל (10 כאלו במשחק).למרות שהפועל ירושלים אינה קבוצת התקפה אימתנית, xG של 0.2 במשחק הוא מספר נמוך להפליא.
מקום 1: עומר אצילי
שום מספר שנציין כאן, כולל מספרים יפים של 43 מסירות מדויקות ב-80% הצלחה ו-5 מתוך 7 מאבקים מוצלחים על הכדור – לא יתקרב לתאר את התרומה בשני מהלכים גאוניים: מסירה שפרצה הגנה מאורגנת ושמה את גונסאלס ב-10% הבקעה (אותם ניצל) והשער שאפשרי בעיקר לשחקנים כמו אצילי. ה 2-0 הזה רשום על שמו.