רגע של פילוסופיית כדורגל, אבל כזו שמשפיעה על כל האופן שבו אנחנו תופסים את האנליטיקה של המשחק ואת האסטרטגיות שלו:
כשההגנה מאורגנת ועובדת כמו שצריך, גם ההתקפה הטובה ביותר תגיע למצבים של 20-30% סיכויי כיבוש במקרה הטוב. גם כשאתה משחק מעולה ומגיע להזמנויות, אתה אף פעם לא יכול לדעת איזו מההזדמנויות תביא את הגול.
המשימה של הפייבוריטית היא לא רק לנצל את מה שניתן לה, אלא היא להפעיל מספיק לחץ על ההגנה של הקבוצה השנייה כדי לגרום לה להתבלבל ולטעות, ומהצד השני לעשות כמה שפחות טעויות משלה. משם והלאה, המזל מדבר.
החשיבה הזו מקבלת משנה תוקף כשצופים שוב במשחק שבו בית"ר ירושלים אירחה את עירוני טבריה.
במחצית הראשונה זו הייתה טבריה מאורגנת ובית"ר שעושה את הטעויות:
הגול הראשון לא היה הופך למצב מסוכן אם גדראני לא היה נלחץ מקרבאלי הפגוע, נסחף ימינה על מנת לסגור את בילנקי והשאיר את חביבאלה פנוי לקבל את הכדור. בגול השני מספיק לומר "מיגל סילבה". 80% החזקה בכדור של המארחים הביאו למצב הבקעה ממשי בודד.
במחצית השנייה הכניסה של אצילי ובן שימול העלתה את הקצב, אבל עברה קרוב לחצי שעה עד שהגולים התחילו להגיע – זה משחק של מספרים.
גדראני שבר את התבנית משער עם 12% סיכוי, וארבע דקות אחר כך הגיעה הטעות שבית"ר חיכתה לה כל המשחק. שועה באחת מהמסירות האופייניות שלו, גונסאלס אולי היה עושה משהו עם הכדור הזה ואולי לא, אבל הדבר האחרון שהיה נחוץ לטבריה זו היציאה של עידו שרון שהכשיל את החלוץ הקולומביאני. מכאן זה 2-2 ו-15 דקות בהן הכל יכול להתרחש.
וכמה אירוני שמי שכבש את שער הניצחון היה השחקן שמישהו מלמעלה מאוד אוהב אותו העונה – ירדן כהן. שלוש דקות קודם לכן גונסאלס נגח לבד מ-3 מטרים החוצה אחרי שכל הגנת טבריה הסתכלה על בוריס אינו ולא עליו. ואז הגיע רגע ירדן כהן קלאסי.
אל תבינו לא נכון: מי שהתחיל את העונה כמגן שני, משחק נהדר ונותן תפוקה של שחקן רכש זר. אבל אין שום "היגיון" בגולים שהוא מבקיע העונה. זו הפעם השלישית העונה שירדן כהן בועט מחוץ לרחבה, הכדור פוגע בשחקן הגנה, משנה כיוון ונכנס. בסיבוב ה-1 מול נתניה הגול הוגדר כעצמי, מול הפועל חיפה ובשבת האחרונה השערים נספרו לזכותו.
מתחילת העונה אני כותב על בית"ר הנוכחית בתור קבוצת כאוס. זה לא אומר שהיא לא מאומנת – להיפך, הקבוצה הזו מאומנת בצורה מדהימה – אלא שזו קבוצה שמשחקת עם עוצמות ומעדיפה את הפעולה המסוכנת על פני הפעולה הבטוחה.
לעיתים זה נגמר במשחקים של ירדן שועה עם פחות מ-50% דיוק במסירה והזדמנות אחת סבירה, ולפעמים בקונצרטים. אנחנו אף פעם לא נדע מראש מתי זה יהיה המקרה הראשון או השני, תקראו לזה סטטיסטיקה, מזל או כל דבר אחר.
הצד של עירוני טבריה
מבחינת כדורגל נטו, עירוני טבריה היא אחת הקבוצות הסימפטיות בליגה. בקיץ הם עשו רכש נכון ומדויק: כצעד ראשון הם לקחו לבני ריינה את שחקני השלד שהיו חלק מרכזי בהישארות שלה: סמביניה במרכז ההגנה, אוסמן בקישור האחורי, גיא חדידה בתור הפליימייקר המבריק ורון אונגר בצד ימין של ההגנה. תוסיפו חבורה איכותית של שחקנים – בילנקי, באצ'ו, אבו עאקל, חביבאלה, יונתן טפר הצעיר, אלי בלילתי ואחרים, טבריה הייתה אמורה להבטיח את ההישארות בליגה.
הבעיות התחילו בסגל: אוסמן נסע לאליפות אפריקה וגם לא הצליח להישאר בקו הבריאות, סמביניה מסדר ליריבות יותר מצבים מאשר מונע מהן ושוער הרכש הפורטוגלי התגלה כמסננת. ועדיין, מול בית"ר ראינו מהקבוצה הזו את הפונטציאל שמבדיל בינה ובין חלק מקבוצות התחתית: למרות 20% החזקה בכדור, ההגנה, בראשות רון אונגר שסיים עם 6 תיקולים ו-7 חילוצי כדור, הצליחה למנוע מהמארחים להגיע למצבים במשך מחצית שלמה (חוץ מהנגיחה של גונסאלס). ההתקפה ניצלה שתי טעויות של בית"ר. אלו לא המשחקים שטבריה תיבחן בהם וגם לא המשחקים שהקבוצה הזו אמורה להוציא בהם נקודות, אבל ביום שבת האורחים עשו כל מה שהם רק יכלו לעשות.
שחקנים מצטיינים
מדור השחקנים המצטיינים מבוסס על מודל הציונים הניסיוני של קשר אחורי. בקרוב, כשהמודל יהיה מכוייל מעט יותר, נוכל לשתף גם את ציוני השחקנים ולא רק את הדירוג שלהם במשחק.
מקומות 4-5: רון אונגר וירדן שועה. על אונגר כתבנו קודם לכן. הוא היה גורם מרכזי באופן שבו הגנת טבריה הצליחה לסגור את התקפת בית"ר לאורך מחצית וקצת. שועה היה לא מדויק, אבל מרגע שנכנס לקצב הוא סידר את הפנדל לגונסאלס והרים את הקרן שגדראני נגח פנימה.
מקום 3: סטניסלב בילנקי.
שחקן מהסוג שלפעמים מכנים בזלזול "לא חלוץ של מספרים", בילנקי הוא חלוץ קו שני שיוצר שערים לקבוצה שלו גם אם השם שלו לא חתום עליהם. היציאה למתפרצת והמסירה לחביבאלה בגול הראשון יצרו מצב מכלום ושום דבר (וגם הטעות של גדראני עזרה). הגיחה המהירה שלו לכדור הובילה להכשלה של סילבה עליו.
מקום 2: ירדן כהן.
גם בגלל הגול, אבל גם בגלל תרומת all-around יוצאת מהכלל מעמדת המגן השמאלי. הגנתית, כהן השיג 8 כדורים אבודים במשחק וניצח בעוד שישה מאבקים על הכדור. הגול, עם קצת או הרבה מזל, היה בונוס.
מקום 1: עומר אצילי.
שערים בפנדל מזכים בתוספת קטנה מאוד לציון הכללי. אצילי ראשון, בפער קטן, בגלל התמורה במשחק של בית"ר מהרגע שהוא נכנס, והתמורה הזו היא בעיקר בזכותו. שני מצבים שסידר לשועה, עוד נגיחה טובה של קרבאלי מקרן שלו, תנועה לתוך הרחבה שיצרה עומס ברחבה הטבריינית ולקינוח השער בפנדל. הספק נהדר ב-45 דקות וקצת.