ברוניניו, עלי מוחמד, עמרי גלזר.
למכבי חיפה יש שלושה מהשחקנים הטובים בליגה בעמדה שלהם. השניים הראשונים הם גם בין עשרת השחקנים הטובים בליגה, לפחות.
⚽️⚽️⚽️
ברוניניו הוא בדיוק מה שחיפה ציפתה לו. רק תנו לו את הכדור בשליש האחרון והוא ייצר משהו. במספרים, התרומה שלו היא מעל ומעבר.
במחצית הראשונה ברוניניו הרים כדור לראש של פדראו, והנגיחה של הבלם שרקה ליד הקורה. במחצית השנייה הוא הדביק כדור לראש של נובאקוביץ׳, ומצב של 5% הפך לכזה שקשה יותר להחמיץ ממנו מאשר לכבוש.
ורגע לפני שהמשחק נגמר, מצב של 2.5%, בתנועה ועם חצי שנייה לשחרר בעיטה הפך לשער ניצחון.
לגבי עלי מוחמד, כולם כבר יודעים על מי מדובר. אולי מלבד המאמן שלו, שהשאיר אותו מחוץ ל-11 הפותחים מול מכבי תל אביב. במשחק ביום שני, עלי הראה שהוא מסוגל לשחק גם כמעט משחק שלם והזכיר איך נראה מרכז המגרש כשהוא משחק.
עם עזרה מועטה מיתר הקישור וקו ההגנה, הקשר הנהדר השתלט על האמצע עם 15 חילוצי כדור. לשלושת השחקנים שהובילו אחריו בחילוצי כדור, היו גם 15 חילוצי כדור. ביחד. הבעיה היחידה היא שעלי אולי יודע למסור, אבל לא הוא זה שצריך למסור את המסירה האחרונה.
את עמרי גלזר עוד נצטרך לבחון במהלך העונה האם הוא מסוגל להיות השוער הטוב בליגה. מה שבטוח כבר אפשר להגיד זה שללא הצלת הפנדל שלו, מכבי חיפה לא הייתה יוצאת עם שלושת הנקודות.
ומסביב לשלישייה הזו יש שחקנים, ושחקנים לא רעים. העובדה שרובם לא נראים לא טוב קשור, בין היתר, לאופן שבו הם מוצבים.
נגיד, האגפים. הפועל פתח תקווה עלתה עם שלושה בלמים, מה שהפך את המשחק דרך האגפים לקריטי במיוחד.
בשמאל פתח סדריק דון. דון הוא בכלל קשר אמצע עם אוריינטציה התקפית, אבל להעביר שחקן מוכשר כמוהו לאגף זה לא אסון. לצידו שיחק באגף צונאמי, ״מגן״ שלא באמת עושה את העבודה ההתקפית של מגן שמאלי.
וכך, במקום לעבוד עם שחקן שעושה עקיפות על הקו ופותח לו את האמצע, דון נאלץ לפתור יותר מדי מצבים לבד. לא במקרה ההתקפה של חיפה נראתה טוב בהרבה כאשר ברוניניו הגיע לשחק איתו באגף.
בימין הסיפור היה מוזר יותר. הפציעה של בטאי אפשרה לבכר להכניס את חלאיילי ויצרה הזדמנות לקדם את חלאיילי לכנף ולהוריד את סייף אחורה.
סייף הוא הרבה דברים, וגם סביר בתוך כנף הגנתי שנכנס מדי פעם לרחבה, אבל הוא לא זה שיפרוץ את ההגנה הצפופה מלכתחילה של המלאבסים. וכך קיבלנו מצב שבו הכנף מוצא את עצמו לא פעם משחק יותר אחורה, המגן מנסה לצאת קדימה, ואף אחד מהם לא עושה התקפה אמיתית. מאגף ימין חיפה קיבלה כלום ושום דבר.
הבעיה האחרונה היא מה שנראה כמו סדרות החינוך בקישור.
הדבר הכי חשוב להתפתחות של שחקנים צעירים הוא ביטחון וזמן משחק קבוע. במקום זה, ירין לוי, רגע אחרי שחתם על חוזה שמבטיח לו תפקיד חשוב בעתיד של חיפה, נמחק מהמשחק. רטנר, לעומת זאת, נזרק למגרש אחרי שיובש בתחילת העונה.
אנחנו כבר מכירים את הנוהל. נבות ייתן משחק ענק, אחר כך משחק בינוני-חלש, ועוד הפעם ייחכה שלושה מחזורים להזדמנות הבאה, כאילו הוא הבעיה של מכבי חיפה ולא העתיד שלה.
ועדיין, מכבי חיפה, עם שני ניצחונות בשלושה משחקים. יש עוד עונה ארוכה והרבה זמן לתקן.
⚽️⚽️⚽️
בצד השני, עומר פרץ עשה כל מה שהוא יכל לעשות.
כשמסתכלים על המספרים, הפועל פתח תקווה אולי החזיקה פחות בכדור אבל בעטה לשער כמעט כמו המארחים (15-14 לחיפה) ולמסגרת (3-2). שתי הקבוצות הגיעו ל-1.5 שערים צפויים (xG).
נכון שגם לפנדל יש חלק בזה, אבל האקראיות היא חלק מהמשחק. התפקיד של מאמן חוץ שמשחק מול קבוצה עם תקציב גדול פי כמה וכמה הוא לא לשלוט במשחק, אלא להישאר צמוד מספיק כדי שדברים טובים יקרו.
מבחינת הסגל, להפועל פתח תקווה יש את אחד הסגלים החלשים בליגה. אולי גם החלש ביותר.
בהתקפה משחק חלוץ שכבש 6 שערים בעונה שעברה בליגה הלאומית, ובהגנה דגני החכם והותיק אבל בן ה-37 משתף פעולה עם ארויו בן ה-21, מוכשר מאוד אבל עם 10 משחקי בוגרים בסה״כ לפני שהגיע לישראל.
מכל אלו פרץ יצטרך למצוא את השחקנים שעימם הוא הולך לנצח את מלחמת ההישרדות.
כרגע יש לו את אלכס מוסונדה במרכז ההגנה, בוני ואלטמן בקישור, וקארים קימבודי בקישור ההתקפי. קימבודי הוא הסיבה, כנראה, בגללה רועי דוד לא פתח.
קימבודי הוא שחקן לא רע בכלל. בסמי עופר הקשר ההתקפי ניצח ב-10 מתוך 16 מאבקים על הכדור, ובעט את הבעיטה שהובילה לפנדל. אבל רועי דוד, בדקות שראינו ממנו בשנה שעברה, יכול להתפתח לשחקן מיוחד.
בסגל דליל כמו של הפועל פתח תקווה, שבו נתח גדול מהשחקנים נמצא בגלל המחיר שלהם, ולא כי הם ההתאמה המושלמת לקבוצה, זו זכות להחזיק שחקן כמו רועי דוד רגע לפני שהוא מטפס עוד צעד למעלה.
נקווה שהספסול שלו היה התאמה טקטית נקודתית ולא סימן לבאות.