ארבע הפייבוריטיות שרדו, בקושי: סיכום רבע גמר המונדיאל

ככל שמשחקי רבע הגמר התקדמו, כך היינו קרובים יותר ויותר להפתעה. היא לא הגיעה. הקבוצות שרצו את ההפתעה הזו – עשו טעות, ושלחו את הפייבוריטית לחצי הגמר.

דקה 69 בקנזס סיטי: אמבולו צולל בלי סיבה, חוטף צהוב שני והורס את המומנטום של השוויצרים.

דקה 93, הארכה במיאמי: נילנד מנסה לתפוס בעיטה של מורגן, שומט ובלינגהאם עושה מהפך ממנו הנורבגים לא חזרו.

דקה 88 בלוס אנג׳לס: סנה למנס, שבכלל לא היה אמור להיות על המגרש, הודף רע ועוד לפני ששחקני בלגיה הספיקו לתפוס את הראש, מייקל מרינו היה שם כדי לכבוש את שער הניצחון.

בשלושה מתוך ארבעה משחקי רבע גמר, ההכרעה נולדה מטעות של היריבה יותר מאשר מרגע גאונות של הפייבוריטית.

ארגנטינה יוצאת מבור עמוק ומנצחת את שוויץ 1-3 (1-1 בתום הזמן החוקי)

נתחיל מהסוף: ארגנטינה הייתה הכי קרובה ללכת הביתה.

מול מצרים, היהלום המיושן של סקאלוני, שדוחס את הכישרון שלו לאמצע ומזניח את האגפים – התקשה אבל הספיק. מול שוויץ, שהיא נבחרת אתלטית ואגרסיבית הרבה יותר, זו כבר הייתה בעיה.

מוראט יאקין היה בלם, והנבחרת שלו היא אכן נבחרת שיודעת לשחק הגנה, גם אם לא התקפה.

שוויץ חיה על הפיזיות והמהירות ובשני הפרמטרים הללו היא עלתה על היריבה. ארגנטינה הייתה צריכה לפתוח את המגרש, ובמקום זה היא שיחקה לידיים של השוויצרים בדחיסה שלו לתוך שטח קטן יותר.

למזלם של האלביסלסטה, הפוקוס ההגנתי של השוויצרים מגיע על חשבון היצירתיות בהתקפה. במחצית הראשונה ראינו איך למרות 57% החזקה בכדור, השוויצרים היו שווים רק 0.06 שערים צפויים (xG).

במחצית השנייה הגיע הבליץ׳. ארגנטינה לא הצליחה לצאת קדימה, אנדוי השווה ולרגע נראה היה שהשוויצרים פייבוריטים. לא עברו 2 דקות, אמבולו עם פעולה שאין לה קשר לכדורגל והיתרון היה שוב בצד הדרום-אמריקאי.

לקח לארגנטינה עוד 20 דקות לייצר מצב הבקעה טוב (מקאליסטר החמיץ), בסוף זה הגיע עם גול גדול של אלבארס.

אנחנו חוזרים שוב לאותה הנקודה: התלות במסי היא עצלנות של מאמן, לא הכרח המציאות. כשמסי בועט או יוצר 10 מתוך 22 בעיטות לשער של ארגנטינה – זה חוסר אמון ביתר הקבוצה. כשפרננדז, מקאליסטר ודה פול יוצרים 0.14 אסיסטים צפויים ביחד, לעומת 0.71 של מסי לבד – זו תזכורת שארגנטינה צריכה להפסיק לחפש שחקן אחד להיות תלויה בו.

אנגליה שורדת אחרי ניצחון 1-2 על נורבגיה (1-1 בתום הזמן החוקי)

אנגליה – נורבגיה נפתח כאילו אנגליה היא נורבגיה, ונורבגיה היא ברזיל. של שמינית הגמר, כן?

אנגליה החזיקה בכדור כמה שרצתה. 68% החזקה ליתר דיוק. זה מומש ל-10 נגיעות ברחבה בכל המחצית. הנורבגים נסגרו כמו מניפה – האנגלים הזיזו את הכדור ימינה, וההגנה זזה ימינה. הכדור זז שמאלה – ההגנה זזה שמאלה.

לאנגליה, לעומת ארגנטינה, היו אגפים, אבל בכל פעם ששחקן כנף קיבל כדור, הוא היה צריך להתמודד עם שני מגנים לפחות.

מנגד, נורבגיה חיה על השטחים שהתפנו אחרי חטיפת כדור, עוד תזכורת לכמה החזקת כדור היא לא רלוונטית במונדיאל הזה. בדקה ה-36 אנדיאס שילדרופ, מהמועמדים לתואר פריצת המונדיאל, ומסובב כדור ענק לקורה ופנימה – מזווית שממנה פשוט לא בועטים לשער (2% סיכוי הבקעה).

אנגליה חזרה די במקרה:

כדור שוער נורבגי נחטף, אליוט אנדרסון זיהה ראשון את ההזדמנות, גורדון המשיך את המהלך – ופתאום זה מעבר מהיר, חמישה מול שישה. הסקנדינבים סגרו מספיק מהר כדי שבילינגהאם ימצא מולו חמישה מגנים בתוך הרחבה. אבל ג׳וד בלינגהאם במונדיאל כל כך גדול שגם מזה הוא עשה שער.

והשאלה הפתוחה:

איך נורבגיה הלכה ראש בראש עם אנגליה, ועוד ביום שהלאנד לא חד (סוחב פציעה?).

הסקנדינבים גדלים על שיתוף פעולה, על להיות חלק ממערכת, חלק תורם בחברה. בשבילם לזוז כיחידה אחת ולחשוב קודם כל על הקבוצה זה אופי – שאחר כך מתבטא גם בטקטיקה.

ואופי, כמו גם טקטיקה, יכולים לצמצם פערים. הם לא סגרו אותם לגמרי. נורבגיה סיימה את המשחק עם 0.7 שערים צפויים (xG). אנגליה – כפול. נילנד השוער, למרות מונדיאל גדול, טעה בהארכה ובלינגהאם, שווה פי-100 ממנו, סיים את זה בשער ניצחון.

אנגליה, עם מאמן גרמני, בחצי הגמר מול ארגנטינה. זה מושלם עוד לפני שאנחנו יודעים מה יהיה על כר הדשא באטלנטה.

ספרד כובשת רגע לפני הסיום ועולה אחרי 1-2 על בלגיה

ספרד היא נבחרת שעובדת כמו קבוצה. הלחץ הגבוה והקלות שבה הכדור עובר משחקן לשחקן מתואמים כאילו הם משחקים ביחד לאורך כל השנה.

מנוע כמו רודרי (98/104 מסירות מדויקות) במרכז השדה עוזר, אבל כולם מהווים חלק מהזרימה הזו. כשהתנועה חלקה, המשחק נראה מהיר אפילו אם חלק גדול מהשחקנים לא.

בשער הראשון, פורו מסר ללאמין ימאל ורץ לעומק. המסירה חזרה הייתה מהירה ומדויקת, פורו הכניס כדור לרחבה ופתאום יש יתרון מספרי של 4 ספרדים על 3 מגנים. קורטואה אמנם הדף את הבעיטה של אולמו, אבל לא מפתיע שדווקא פביאן רואיס היה ראשון על הריבאונד כדי לכבוש שער קל.

הבלגים, שפגשו קבוצה כזו לראשונה בטורניר, לא הצליחו לבנות משחק. למזלם, החיים מלאים בטרייד-אופים.

העליונות של ספרד במשחק הרגל מגיעה עם חולשה בפיזיות ובגובה. זה התחיל מדוקו, שדחף את הבלגים קדימה. שחקן הכנף של סיטי נכנס ל-22 מאבקים על הכדור במשחק, וניצח 11 מהם. בדקה ה-41 הבלגים הצליחו לשמור על הכדור לחצי דקה קרוב לשער של ספרד, וזה הסתיים בנגיחה של דה קטלארה פנימה.

1-1 לא הייתה התוצאה הצודקת במונחי כדורגל, יחס השערים הצפויים היה גבוה בהרבה לטובת ספרד, אבל בלגיה הייתה צריכה עוד אי צדק קטנטן לכיוון שלה כדי לעלות לחצי הגמר..

ההתערבות מלמעלה הגיעה – רק לא לכיוון אליו הם כיוונו. מה ששחרר את ספרד היה, בסופו של דבר, טעות של סאנה לאמנס שהשמיט בעיטה של קובארסי, והמחליף הטוב בעולם – מייקל מרינו, שתי דקות על הדשא – היה שם כדי לשלוח את ספרד לחצי הגמר.

ובחצי הגמר, מחכה לספרד קבוצה עם עליונות פיזית שהולכת להוות עבורה בעיה.

צרפת מנצחת בדומיננטיות 0-2 את מרוקו

מי שרוצה להיזכר איך נראית פייבוריטית שלא צריכה מתנות – בתחילת הסבב ראינו את צרפת מול מרוקו.

צרפת נמצאת ברמה משלה מבחינת מהירות, כוח, עוצמה מתפרצת.

צרפת סיפקה שוב את ההדגמה למוטיב של שליטה בשטחים במקום שליטה בכדור. לדשאן לא היה אכפת מ-48% החזקה. הניסיון להניע כדור משך את המרוקאים קדימה והחוצה מתוך המגננה.

ברגע שהכדור חזר לצרפתים, כשמקדימה יש שחקנים עם יכולת היסטורית לדהור לתוך שוחים פנויים – זה לא היה כוחות. תנו לאמבפה חופש לרוץ עם הכדור וזה יגמר במצב מסוכן כמעט בכל פעם.

בדקה ה-25 ראינו את ההדגמה הראשונה:

תוך 10 שניות מהאיבוד של חכימי, אמבפה כבר מוצא את עצמו עמוק בתוך הרחבה ומוכשל לפנדל.

את הפנדל הוא החמיץ. באופן אירוני, צרפת הגיעה למצבים שהיו שווים 3.7 גולים במשחק. היא הבקיעה שניים מהקשים ביותר, שערים שהיו שווים במצטבר 0.17 שערים צפויים (xG).

מצד אחד, צרפת היא ה-נבחרת שצריך לעצור. מצד שני, הטעות הייתה על מרוקו שהתפתתה ללכת קדימה. הספדרים יודעים לשחק ממושמע, להישאר קרוב אחד לשני ולצמצם למינימום את השטחים שהצרפתים יקבלו.

בחצי הגמר: העוצמה הצרפתית מול הזרימה הספרדית. מבחינת איכות הכדורגל, זה הולך להיות המשחק הטוב של המונדיאל