גם למכבי תל אביב יש תואר העונה, וסוף סוף ראינו ממנה משחק ברמה גבוהה מול אחת משתי המוליכות.
על כר הדשא בטדי ראינו מאבק בין המודרני לקלאסי.
הפועל באר שבע היא הכדורגל המודרני:
מערך 4-3-3 עם קשר אחורי שמחזיק את השלד, שחקני כנף עם רגל הפוכה, חלוץ שתפקידו להגן, לחץ כאסטרטגיה התקפית ובילדאפ ישירות מהשוער.
מכבי תל אביב היא כדורגל של המנוני הרוק הגדולים:
מערך 4-2-3-1, שני קשרי אמצע בלבד, שני שחקני כנף עם רגל תואמת לאגף (מחזה נדיר בשנת 2026!), לחץ לסירוגין והנעת כדור במהירות מסחררת במטרה לתקוף.
אז איזו גישה תנצח?
ברוב חלקי העונה למכבי תל אביב לא היו כלים להתמודד מול הלחץ שמפעילות קבוצות כמו באר שבע או בית״ר.
בדקה ה-12 קיבלנו תזכורת: סיסוקו מצא את עצמו לבד מול 3 שחקנים ואיבד לקנגוואה. הזמבי סידר לאבו רומי שעשה 1-0 לדרומיים (ומה נסגר עם מליקה שמהמר על פינות לא רק בפנדלים?).
אלא שאנחנו בסוף עונה מתישה והלחץ של באר שבע לא החזיק הרבה זמן. ואז נזכרנו שמכבי תל אביב לא סתם הוציאו 140 מיליון ש״ח על שחקנים.
חוץ מקנגוואה שהוא מעל הליגה, כמעט לכל שחקן בבאר שבע אפשר למצוא שחקן לא פחות טוב בתל אביב:
אבו רומי? גרסה בוסרית של אושר דוידה שעלה מהספסל בצד השני.
סיסוקו עוד לא ברמה של ונטורה אבל לערב בודד הוא יכול להיות טוב כמו כל קשר אחורי בליגה.
וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על אסנטה, סהיטי, וארלה, דור פרץ ואחד – רוי רביבו.
במחצית, כשזאהי אחמד עלה במקום גיא מזרחי נכתב כאן בעמוד:
״אני מכבד שחקני תפקיד כמו זאהי אחמד, אבל לשים אותו מגן מול וארלה ורביבו זה יותר מדי בשבילו״.
לא צריך להיות אנליסט מנוסה אלא מספיק לראות שני משחקים מתוך העונה כדי להבין שאגף שמאל של מכבי בהובלת רביבו, ובטח בשילוב עם וארלה – הוא נשק התקפי מהטובים בליגה.
בחצי גמר הגביע מול חיפה שני גולים של הצהובים הגיעו מאגף שמאל, השלישי ממצב נייח.
מול באר שבע רק אחד מאגף שמאל והשני ממצב נייח.
ואלו היו כמובן וארלה ורביבו. הפורטוגזי נגח את הראשון ובישל באמנות את השני, והמגן הישראלי שהרים את הקרן לראשון וכבש את השני.
עוד מעט קבוצה אירופית תשים על רביבו את ה-5 מיליון יורו שהוא שווה, אבל גם וארלה ממשיך להזכיר מה הוא שווה. בשער השני הוא פרץ ממרכז השדה והצליח להעביר מסירה תוך כדי שהוא נבלע על ידי דיופ ובלוריאן.
בצד השני, ההתחכמויות של קוז׳וך הן דבר להישמר ממנו להמשך הקריירה.
כשכולם אומרים לך שאתה גאון ואתה מביא ״אליפות של מאמן בלי שחקנים״ (שזו כמובן שטות) אז בקלות אפשר לחשוב שכל שפן שתשלוף מהכובע יהפוך לבאגס באני. אבל לפעמים מה שלא אמור לעבוד על הנייר גם לא עובד על המגרש.
קוז׳וך עשה עבודה מדהימה בבניית קבוצה, הנחלת שיטה וניהול משברים תוך כדי העונה. סגנון האימון שלו בנוי על ״לא לזעזע את המערכת״ וזה עובד נהדר במהלך עונה שלמה – אבל בגמר הגביע התגובות היו צריכות להיות יותר חדות ויותר החלטיות.
באר שבע מסיימת עונה מדהימה, אבל צריך לשים את הדברים על השולחן:
קל יותר להחליק טעויות שנעשות כשיש לך את קינגס קנגוואה שיחלץ אותך. כמו ללכת לשחות בעמוקים בזמן שהמציל מסייר לידך על החסקה.
קנגוואה היה מעורב ב-7 מתוך 8 הגולים האחרונים של הקבוצה במשחקים שבהם הוא שיחק, חלק מהם הוא יצר לגמרי לבד.
בעונה הבאה קנגוואה כבר לא יהיה בארץ והאלופה צריכה כבר מעכשיו לחשוב איך היא משדרגת את כלל העמדות הבעייתיות, כי כנראה לא יגיע מחליף ברמתו.
מכבי תל אביב, לעומת זאת, תפתח את העונה הבאה בליגה האירופית בתור מחזיקת הגביע. בדעת מיעוט, אני חושב שרוב העמדות סגורות ואם בליץ׳ בריא הוא חייב להישאר לצד סיסוקו, כי אם רוצים לשחק 4-2-3-1 אתה חייב באמצע שחקן ברמתו.
החיזוק המרכזי שצריך להגיע לקבוצה – או יותר נכון ההחלטה החשובה ביותר – היא בעמדת המאמן.
רוצים להשאיר את קני מילר? – בבקשה.
רוצים לשחק כדורגל קלאסי, ישיר ומהיר על חשבון בילדאפ ולחץ? – גם יכול לעבוד. העיקר להחליט, להיסגר על שיטה ולהתאים את השחקנים עבור השיטה.
אחרי המאמן, ההחתמות הבאות צריכות להגיע בשלד של הקבוצה – לסגור את הקישור ואת מרכז ההגנה, אולי עוד חלוץ זר. יתר העמדות סגורות ונראות טוב.