44:22 דקות כדורגל נטו קיבלנו ביום שלישי בטדי, 13 פחות ממה שהיינו מקבלים במשחק ממוצע בפרמייר ליג ו-14 פחות מהבונדסליגה.
בתור אנליסט ואוהד אובייקטיבי, בשביל לראות את שתי הקבוצות הטובות בליגה שלנו במיטבן אנחנו צריכים.. לתת להן לשחק, ולא לעצור את המשחק בכל פעם שיש כבר כמה דקות של שטף.
תחשבו על זה – 102 דקות על השעון, 44 מתוכן של כדורגל. מה קרה ביתר הזמן? ספיר ברמן לא אשמה, זה הסטנדרט גם בכל משחק אחר בליגה.
אותה הטקטיקה, פעם שנייה
מה ראינו ברגע שהיה כדורגל? קודם כל, שברק יצחקי לא למד מהמשחק הקודם בטרנר.
בתיקו 2-2 באר שבע פירקה את ההגנה הירושלמית עם אותו המהלך:
כובד המשחק הולך שמאלה, בית״ר מכינה מלכודת, באר שבע יוצאת ממנה ומעבירה את הכדור לאליאל פרץ באמצע. משם יש לו את אבו רומי בימין, זלטאנוביץ׳ באמצע או גנאח בשמאל.
כך ראינו את שני המצבים הטובים ביותר של ב״ש במחצית הראשונה בטרנר, וגם הגול השני הגיע מהשילוב אבורומי-פרץ-זלטאנוביץ׳.
האם יצחקי למד? כבר אחרי שש דקות משחק בית״ר ניסתה מלכודת ראשונה. גנאח מצא את פרץ באמצע ומשם רק המזל (וסגירה מעולה של אנטווי על בלטקסה) הצילה את המארחים מספיגת הגול הראשון.
דקה 43, זלטאנוביץ׳ משתלט על כדור חוזר מההגנה ומי מחכה לבד באמצע? הכדור של פרץ שוב הלך לאבו רומי – ואם הרכש מקריית שמונה היה חד, המחצית הראשונה הייתה מסתיימת ביתרון של המוליכה.
אם אנחנו מסתכלים על שערים צפויים (xG), המשחק הסתיים עם 1.5-0.5 לטובת באר שבע, לא כולל המצבים שבהם הייתה הזדמנות אבל לא הייתה בעיטה לשער. מה הוביל ליתרון של האדומים ולכך שהתוצאה, בכל זאת, הסתיימה בשיוויון.
יצחקי, אולי מסיבות מובנות, בחר לא להילחם מול הקישור האימתני ממול. שועה לא ירד לעיגול האמצע לעזור בניהול המשחק ואצילי היה השחקן הקדמי ביותר בבית״ר. שניהם קיבלו הקלה במשימות ההגנתיות.
אם היינו סביב שולחן פוקר, הפועל באר שבע היא הסטטיסטיקן שמנתח את הקלפים ומנצח ידיים בשיטתיות. בית״ר היא השחקן שמבלף בגדול ומביא מכה.
עומר אצילי סיים את המשחק עם 3 (!!) מסירות מדויקות מתוך 10 ניסיונות. ירדן שועה עשה 2 פעולות טובות בלבד. אבל זו בדיוק הנקודה – לשועה סופרים איכות ולא כמות. בדקה ה-70 אצילי חטף, שועה השאיר אותו במצב הטוב במשחק (34% xG) ואצילי בעט מעל השער.
7 דקות מאוחר יותר הכדור הגיע לשועה במצב שבו שחקנים לא אמורים לבעוט. 20 מטר מהשער, מגן לפניו, הכדור קופץ וקשה מאוד לכוון את התנועה שלו. שועה כיוון בדיוק לפינה של מרציאנו. הסתברות של 4% הפכה לשער.
אחת הסיבות שלא ראינו יותר שערים היא הדומיננטיות של השחקנים האחוריים.
בבאר שבע לוקאס ונטורה הזכיר שמבחינה הגנתית, הוא שחקן ברמה של סריה א׳. מחזה נפוץ בטדי היה שחקן צהוב-שחור שרואה את ונטורה מתקרב אליו ומחשב מסלול מחדש. ובצדק – 13 מאבקים על הכדור היו לברזילאי ביום שלישי, הוא ניצח 12 מהם.
אם המשחק היה רק הגנה, ונטורה היה היום באחת הליגות הבכירות. בפן ההתקפי התרומה שלו סבירה.
בבית״ר בראיין קרבאלי היה בלתי עביר. פעמיים קנגוואה מצא את עצמו ב 1-על-1 מולו בתוך הרחבה. מול כל שחקן אחר קנגוואה עושה לפחות שער אחד. קרבאלי עצר אותו בזכות פיזיות מעולם אחר. רק צריך לשים לב לנטייה שלו ללכת עם הידיים לכיוון שחקן ההתקפה. למזלו, שחקנים בישראל נוטים ליפול לפני המגע ולא אחריו.
עם 9 נקודות בקופה ושתי תל אביביות לפגוש לכל אחת, מוקדם עדיין לסגור את העונה הזו.
או שיחגגו בטרנר אחרי המשחק מול מכבי חיפה, או בטדי אחרי הפועל ת״א – אבל לקבוצה אחת זו תהיה עונה מתוקה מאין כמוה.
שחקנים מצטיינים
דירוג השחקנים המצטיינים מבוסס על מודל הציונים הניסיוני של קשר אחורי. בקרוב, כשהמודל יהיה מכויל מעט יותר, נוכל לשתף גם את ציוני השחקנים ולא רק את הדירוג שלהם במשחק.
לא בדירוג אבל ראויים לאזכור: ירדן שועה עם שער וכמעט בישול. קינגס קנגוואה שהציל לאדומים את העונה והוא מנוע רציני במרכז השדה, אבל עשה יותר מדי טעויות – גם בחלק ההתקפי עם הזדמנויות שהתבזבזו וגם הגנתית, כמעט עלה לקבוצה שלו בשער הראשון.
מקום שלישי: לוקאס ונטורה
12 מתוך 13 מאבקים מוצלחים ועוד מספר דומה של מאבקים שונטורה לא ניצח כי שחקנים יריבים עשו סיבוב פרסה ברגע שהוא התקרב. הסיבה שונטורה לא (בפער גדול) המצטיין במשחק היא כי מקשר אחורי מצופה גם, במידה, לתמוך בהתקפה, ואת זה הוא לא עושה טוב מספיק.
מקום שני: אליאל פרץ
האנדרייטד הגדול של הפלייאוף, וכמעט בכל משחק הוא ברשימת המצטיינים. במחצית הראשונה לבדה הוא היה המנוע מאחורי שלושה מצבים מסוכנים. מנהל משחק אמיתי שקובע את הקצב של המשחק, ולא במקרה היה שני במספר המסירות המדויקות שהעביר במשחק (30, במקום הראשון גדראני עם 37)
מקום ראשון: בראיין קרבאלי
אם לא הקולומביאני, המשחק הזה נגמר בשלב מוקדם יותר ולטובת האורחים מבאר שבע. עוד סגירה על אבו רומי שהיה בדרך להיות לבד מול סילבה. פעמיים מול קנגוואה במצבים שהם הלחם והחמאה של הזמבי. עוד סגירות מרובות על כל מי שרק ניסה לסכן את הגנת הצהובים-שחורים. קרבאלי טועה לא מעט, והנטייה שלו ללכת עם הידיים לכיוון החלוץ עוד תעלה ביוקר לקבוצתו, אבל ביום שלישי האתלטיות והסגירות שלו היו השאירו את בית״ר במשחק ואפשרו את התיקו.