זה היה משחק העונה, והמשחק הטוב ביותר של העונה. הפועל באר שבע שיחקה כמו אלופה, אבל הכוכבים שוב הסתדרו לבית"ר.
שתי הקבוצות נצמדו בדיוק למה שהוביל אותן עד לפה. באר שבע היא קבוצה של שיטה, הירושלמים הם כאוס מנוהל.
מוליכת הטבלה פתחה ב 4-3-3 הקלאסי. זו שיטה שמייצרת זוויות מסירה בין כל השחקנים, וכשיש לך באמצע את ונטורה-פרץ-קנגוואה אתה יכול להכתיב לאן הכדור ילך ומתי.
לפני המשחק חשבתי שהטקטיקה הטובה ביותר עבור המארחים תהיה למשוך את הלחץ של בית"ר לאגף שמאל ולהעביר את הכדור לאבו-רומי ימינה. במקרה או במכוון, שני המצבים הטובים ביותר במחצית הראשונה הגיעו בדיוק כשההגנה של בית"ר הלכה שמאלה, ובאר שבע שלחה את הכדור לאליאל פרץ באמצע.
בפעם הראשונה פרץ מסר לגנאח וזה נגמר בהצלה של קרבאלי מהקו. בפעם השנייה ימינה לאבורומי וגול של זלטאנוביץ'.
זה לא מקרה שהכדורים ימינה מצאו ניצול טוב יותר מאשר הכדורים שמאלה. מוחמד אבו-רומי הוא הרכש הטוב ביותר שבאר שבע יכולה לבקש בינואר. לעומת דן ביטון, שהיה עוזב את העמדה לטובת הכניסה לאמצע, אבו רומי הוא שחקן כנף, משחק בכנף וממלא את כל הצ'קבוקסים הנכונים: עם המהירות והכוח הגופני הוא מוצא את עצמו מקדים את המגן במאבק על הכדור, הנגיעה הראשונה שלו מדויקת ומאפשרת להתקפה להתקדם ולזרום, את המשחק הוא סיים עם בישול וחילוץ הכדור שהוביל לשער השני .
גנאח, לעומת זאת, מסמן בדיוק את המקרה ההפוך. שחקן בית אהוד שחסר את הפיזיות כדי להתמודד מול ההגנה בשטח. הסיכוי היחיד שלו במשחקי פלייאוף עליון שמתנהלים במהירות ועוצמות של הפלייאוף העליון הוא לחזור על אותו המהלך של חיתוך משמאל לימין ובעיטה מחוץ לרחבה. בעוד שאבו רומי גורם להתקפה לזרום, ברגע שהכדור מגיע לגנאח זה איבוד המומנטום. במקרה הטוב נראה עוד בעיטה או הרמה, במקרה הסביר איבוד כדור או מסירה סתמית אחורה.
בצד השני בית"ר עלתה במערך שעל הנייר מתחיל כמו 4-3-3 התקפי, אבל על המגרש הוא נראה כמו 4-2-4.
גונסאלס ושועה תפקדו כצמד חלוצים, שבו הקולומביאני הוא זה שדואג להרוויח את הכדור ושועה משחק בתור השחקן החופשי שמחלק אותו. באיטלקית זה trequartista, השחקן החופשי מעמדה מספר 10.
במרכז המגרש, אינו ובן שימול לא יכלו להתמודד מול השלישייה באדום. אבל האסטרטגיה של בית"ר לא הייתה להתמודד ישירות מול העוצמה של באר שבע.
עם רביעייה קדמית המטרה של האורחים הייתה לתפוס את ההגנה ברגע של חוסר ריכוז. בדקה ה-17 קאלו חטף לדיופ ואצילי בזבז את ההזדמנות עם מסירה רעה. בדקה ה-54 אותו קאלו לקח את הכדור באגף שמאל, השכיב את דיופ וסידר לאצילי גול קל מול שער ריק. ככה מוסרים.
דיוק הוא לא מאפיין של בית"ר הנוכחית. ירדן שועה סיים את המשחק עם 44% (כן, אפילו לא חצי) דיוק במסירות, ורק 11 מסירות מדויקות בסך הכל. עומר אצילי עם 17 מסירות מדויקות ו 0-מתוך-6 הרמות מדויקות. אלא שכמו שאומרים בהייטק "זה לא באג, זה פיצ'ר".
המסירה הטובה ביותר של שועה במשחק לא הייתה פס בין שניים. היא הייתה הרמה לאיזור הצפוף ביותר, גדראני נגח פעם אחת, דיופ הציל מהקו ומוזי הרים את הרשת. זו השיטה, זו הקבוצה – תיצור לחץ, תגרום לעומס על היריבה ודברים טובים יקרו. או שלא. הכל בידי שמיים והאקראיות של הכדורגל.
המסירה הטובה ביותר של שועה במשחק לא הייתה פס בין שניים. היא הייתה הרמה לאיזור הצפוף ביותר, גדראני נגח פעם אחת, דיופ הציל מהקו ומוזי הרים את הרשת. זו השיטה, זו הקבוצה – תיצור לחץ, תגרום לעומס על היריבה ודברים טובים יקרו. או שלא. הכל בידי שמיים ובידי האקראיות של הכדורגל.
חבר אוהד באר שבע כתב לי אחרי המשחק שזו אותה נאיביות של הקבוצה.
בנתונים אין ביטוי לנאיביות: מה שרואים זה שלושה מצבים בין הדקות 88-89. פעמיים סילבה הציל את המולדת ופעם אחת הבעיטה של קנגוואה שרקה 20 ס"מ מהקורה. תוצאה של 3-1 הייתה ראויה יותר במשחק הזה. אבל קנגוואה ורועי לוי החמיצו, ובצד השני מגן עייף בן 37 תפס את מוזי שהיה עם הגב לשער.
רן קוז'וך הוא בטופ המאמנים שיש לנו מבחינת בניית שיטה והכנת הקבוצה למשחק. התגובה הבוגרת שלו אחרי התיקו היא תגובת מופת לטעמי. הבעיה שלעיתים הוא מקובע מדי. ההתעקשות על גנאח במקום כנעאן פוגעת בקבוצה. להשאיר את לופס, בגילו, להתמודד מול המהירות של מוזי הייתה טעות נוספת.
שחקנים מצטיינים
דירוג השחקנים המצטיינים מבוסס על מודל הציונים הניסיוני של קשר אחורי. בקרוב, כשהמודל יהיה מכויל מעט יותר, נוכל לשתף גם את ציוני השחקנים ולא רק את הדירוג שלהם במשחק.
מקום שלישי: לוקה גדראני
הוא לא כבש, הנגיחה שלו "רק" נבלמה על הקו והפכה לשער השיוויון הדרמטי. ההגנה גם נפרצה לא פעם. אלא שקשה לתאר איפה הצהובים-שחורים היו ללא ראיית המשחק והחכמה של הבלם הגיאורגי. עם 13 פעולות הגנתיות מוצלחות (הרחקות, קריאת נתיבי מסירה ו-2 תיקולים) ו-10 חילוצי כדורים חופשיים גדראני לא היה רק בלם אלא גם חצי קשר אחורי שאפשר לבית"ר לסיים את המשחק הזה עם מעל ל-50% החזקה בכדור.
מקום שני: קינגס קנגוואה
אסור לקחת כמובן מאליו ששחקן כזה משחק בליגה שלנו. כן, הוא החמיץ פעמיים בסיום (למרות שסך השערים הצפויים היה פחות מ-0.5) ואם היה כובש היה גם המצטיין במשחק. בגול הראשון המסירה שלו לאמצע היא שפרצה את ההתקפה. בדקה ה-88 הוא סידר לרועי לוי מצב של כמעט 50% לגול השלישי. קנגוואה ניצח ב-11 מאבקים על הכדור וחילץ עוד 8 כדורים חופשיים, שני רק לגדראני. ועוד לא דיברנו על הדריבל והצהוב שקרבאלי נחלץ ממנו.
מקום ראשון: איגור זלטאנוביץ'
שבוע שני רצוף, זלטאנוביץ' מזכיר לנו שהוא לא רק קשר אחורי מעמדה קדמית. הוא גם לוחץ, הוא גם מפנה שטח אבל הוא בעיקר מסיים עם אינסטינקטים של חלוץ קלאסי. לא עוצמתי כמו אוגריסה או מהיר ומכדרר כמו דאבו, חלוץ פשוט של פעם שיודע להכניס את הגוף לכדור הרוחב של אבו רומי ולסיים תוך שמירה על שיווי משקל, בזמן שקרבאלי כבר מזמן על הדשא. בגול השני חצי שנייה הספיקה לו כדי לזהות שסילבה משאיר פינה פנויה ולכוון לשם. 12 שערים, רק אחד בפנדל. בסופו של דבר גם מבחינת כיבושים הסרבי נותן עונה מצויינת.