ראש של צמרת עם אחוריים של תחתית: הניסוי המוזר של מכבי נתניה

20 הדקות הראשונות של מכבי נתניה מול הפועל באר שבע היו כל מה שהמועדון חלם עליו העונה. אבוקסיס מצופף את האמצע ואת מרכז ההגנה, פלקושנקו וקלר מסדרים לעוז בילו שני מצבים מול השוער, והחלוץ הצעיר פותח מבערים וכובש פעמיים.

מאותו יתרון 0:2 על הפועל באר שבע, נתניה המשיכו עם 13:1 בשש המחציות הבאות. רביעיות מבאר שבע וממכבי תל אביב, הפסד 1:3 להפועל פתח תקווה ופיגור 0:2 במחצית מול טבריה, בבית. ואיך נתניה חזרה במחצית הבאה? עם חמישייה לרשת האורחים.

זוהי מכבי נתניה של העונה – ניסיון להלחים חלק התקפי נהדר עם חוליה אחורית ששייכת לליגה הלאומית, ובאמצע קישור שמנסה לחבר בין הקצוות ומתקשה לעמוד בעומס.

הציון הקבוצתי של קשר אחורי

הדירוג המוצג בגרפיקה בנוי על פי מודל הציונים של "קשר אחורי", מודל שנמצא בעבודה שוטפת. הוא מבוסס במידה רבה על נתונים פתוחים באתרים הבינלאומיים המובילים, אבל אחרי עיבוד ועם זווית ייחודית שלנו. ברמת הבסיס, כל שחקן זוכה לציון של 1-10 (לעיתים נדירות ממש שחקן מקבל ציון של פחות מ-4) בסוף כל משחק. הציון הקבוצתי לפי עמדות שאתם רואים כאן נשען על שני עקרונות:

• התרומה לעמדה היא לפי שחקן ממוצע בעמדה. במילים אחרות, ציון הקישור מבוסס על הציון הממוצע של כל קשרי האמצע וההגנתיים בקבוצה, בנתניה לרוב אלו יהיו מאור לוי, עזיז אוואטרה וג'וניור דיומנטה. אם ניקח קבוצה כמו הפועל תל אביב, שמשחקת עם קרייב ופלקאו כשני קשרי אמצע, ההשוואה תתבצע בין הממוצע של השלישייה הנתנייתית לצמד האדום.
• ההשוואה היא לפי דקות. כלומר, זו לא ההשוואה של ההרכב הכי חזק על הנייר, אלא של התרומה שהקבוצה קיבלה בפועל מכל שחקן, לפי מספר הדקות ששיחק. אם, נניח, עומר ניראון עמד 20 משחקים מלאים בשער של נתניה ואנטמן 4 משחקים, המשקל לדקות של ניראון יהיה פי 5 מהמשקל לדקות של אנטמן.

מהקישור וקדימה: החלק החזק

בחלק הקדמי, לנתניה יש ארסנל שחקנים שיכול להשתלב בקלות במאבקי הצמרת.

נתחיל מהקישור. מאור לוי חווה עונה יוצאת מן הכלל; מעבר ל-5 שערים ו-5 בישולים, הוא מציג פרופיל שלם של קשר אמצע מודרני. לו הייתי בנעלי מקבלי ההחלטות במכבי תל אביב, הצעה עבורו כבר הייתה מונחת על השולחן (או בהפועל באר שבע, בתסריט שבו אליאל פרץ יעזוב). בסך הכול הקישור של נתניה הוא ממוצע לליגה. לוי, ביחד עם חבריו לקישור אוואטרה ודיומנטה (צעיר מדי, מוכשר התקפית) לא מנסים להתמודד ישירות עם היריבות שבכירות מהן אלא מהווים חוליה מקשרת בין ההגנה להתקפה. הם יושבים נמוך מאוד כשהיריבה מתקיפה וצריכים להוציא את השלישייה ההתקפית כמה שיותר מהר. העומס עליהם עצום ולא פעם נתניה קורסת ומקבלת שלישייה או רביעייה מהיריבה. במחזור האחרון אפילו יותר.

השלישייה ההתקפית היא גולת הכותרת:

עוז בילו רושם עונת פריצה מרשימה עם 9 שערים ו-3 בישולים. לצידו, מתיאס דאבו תורם 5 שערים ממשחק פתוח ו-6 בישולים נוספים. הפער בין השערים בפועל של דאבו (5) לשערים הצפויים שלו (8.5 xG) מזכיר שעם רגל מסיימת חדה יותר, היינו מדברים עליו בתור החלוץ הטוב בליגה. יחד עם הרי טבארס – שנראה עוד יותר טוב מאז שעבר לשחק כקיצוני בכנף שמאל, במקום הווינגבאק באגף ימין ששיחק לרוב אצל אבוקסיס – השלישייה הזו בנויה בצורה מושלמת למשחק מעבר ומתפרצות.

אגב, מי ששם לב, המספרים כאן באתר שונים ממה שמפרסמים במקומות אחרים. לכאורה, עוז בילו ומתיאס דאבו עם 8 שערים כל אחד. בפועל יש שני דברים שצריך לקחת בחשבון:

השער המצמק בהפסד 3-1 להפועל פתח תקווה משויך לדאבו, אבל מי שראה את המשחק יודע שזה גול של בילו, שבעט והכדור שפשף את דאבו בדרך. אני נותן לו את הגול.
בנוסף, בתור אתר אנליטי, אנחנו מפרידים כאן בין שערים ממשחק פתוח ושערים מפנדלים. הסברים – בכתבה המצורפת. במספרים כפי שראוי לספור בילו מוביל עם 9 שערים ממשחק פתוח לעומת 5 מדאבו. עם זאת, דאבו הוא עדיין החלוץ הבכיר בחבורה. השילוב בין המהירות, התנועה והדריבל נמצא בטופ של הליגה. ווילסון האריס, שקיבל רק 500 דקות העונה אבל כבש בהן 5 שערים (יחס מדהים למספר הדקות) הופך את החולייה ההתקפית של מכבי נתניה לאחת היעילות בליגה.

החלק האחורי: המקום בו הכל מתפרק

אומרים שחוזק השרשרת נקבע לפי החוליה החלשה ביותר בה. אם זה באמת היה המצב, נתניה הייתה עכשיו במאבקי ההישארות. אפילו כשההתקפה חוגגת, כמו ברביעייה מול הפועל חיפה, ההגנה מוצאת דרך לספוג שלושה שערים וכמעט לאבד נקודות, אם לא השער של האריס בדקה ה-95.

52 שערים ב-24 משחקים זו כמות שרק הקבוצה מריינה, בעונה כושלת במיוחד, ספגה יותר. עד למשחק האחרון מול בית"ר ירושלים נתניה היו על קצב ספיגה של 2 שערים בממוצע למשחק, קצב של קבוצת תחתית. כרגע המצב גרוע עוד יותר. מתוך 24 משחקים, רק ב-2 משחקים הקבוצה הצליחה לשמור על רשת נקייה. ב-22 המשחקים האחרים האוהדים של היהלומים היו צריכים לראות לפחות כדור אחד לחובתם ברשת.

למה זה קורה? על פניו, המגנים מעט יותר מוצלחים מאשר הבלמים, אבל זה רק בזכות התמיכה בחלק ההתקפי. רותם קלר מוסר בחסד, אבל הגנתית האגף השמאלי הוא מסננת בדיוק כמו יתר חלקי ההגנה. כארם ג'אבר דווקא נראה כמו מגן ליגת על לגיטימי לפרקים ואחד ממובילי הליגה בתיקולים (2.6 ל-90 דקות משחק) אבל גם הוא מייצר לא מעט חורים ומספק משחקי נפל. על מרכז ההגנה אין מה להכביר מילים, אולי חוץ מהמסירות הארוכות האיכותיות שדניס קוליקוב יודע לשחרר. הגנתית אין מקבילה חיובית. להגיע למצב מול ההגנה של נתניה זו אחת המשימות הקלות בליגה. בניצחון הגדול של הקבוצה, ה 4-1 הביתי מול מכבי חיפה, רוני לוי צופף עם 10 שחקנים קרוב לרחבה, וגם אז חיפה הגיעו ל-לא מעט הזדמנויות.

השוער זו העמדה הקשה ביותר במשחק להערכה אנליטית. אחוז העצירות של עומר ניראון, 63%, הוא לא נוראי לקבוצות תחתית וטוב יותר משוערים כמו דניאל טננבאום ורוג'ריו סנטוס (אפילו שהוא ב-10% נמוך יותר משוערים כמו זמיר או אבו ניל). אין לנו כרגע דרך נכונה להעריך את איכות העצירות. אבל מי שעוקב אחרי הקבוצה לא יכול שלא לשים לב לסבוטאז' (הלא מכוון) שעוברת הקבוצה בעמדה הזו, כמו גם מחוליית ההגנה עצמה. השמטות של כדורים פשוטים לרגלי היריב, חוסר מזל משווע של כדורים שפוגעים בקורה ואז בגב השוער, תקיעות בשער כשצריך לצאת לכדורי גובה ובעיטות שמתגלגלות לרשת לאיטן כשאתה רק מחכה שהשוער יעצור. יכול להיות שניראון הוא שוער מוכשר שעוד יצליח, העונה זה פשוט לא זה, וגם התחלופה ביאיר אנטמן, כמו שהוכיח המשחק האחרון, לא מועילה כרגע. האם חוסר הביטחון שמוקרן מההגנה הוא זה שגורם לשוערים לפשל עד כדי כך?

בתחילת העונה היה כעס רב אצל האוהדים על המכירה של כישרון כמו דניאל דאפה להפועל תל אביב ותחושה כללית שההנהלה לא פועלת לטובת העתיד המקצועי של הקבוצה. אני לא לגמרי בטוח בכך – כישרון כמו דאפה יכול להתפתח טוב יותר אצל האדומים ונתניה יכולה לטפח שלד משל עצמה. אבל אף מאמן לא יעזור כל עוד הרכש לא יכלול שלד חזק של שחקני הגנה באיכות של מרכז טבלה לפחות. במקרה כזה, בתוספת החלק הקדמי המוכשר, יהיה בנתניה חומר לפלייאוף עליון. בינתיים, יהיו משחקים שבהם נהנה מאוד ממכבי נתניה. יהיו משחקים שבהם אוהדי היריבות יהנו יותר.