הכתבה הזו התחילה להיכתב בשבוע שעבר על "מה קרה לדן ביטון". אז חשבתי במושגי כדורגל בלבד.
בינתיים ביטון סובל מדלקת בלב וככל הנראה סיים את העונה.
לפי הדיווחים מדובר בבעיה ברת ריפוי ולא מסכנת חיים, ואנחנו נחכה לראות אותו בחזרה במגרשים בקיץ או בעונה הבאה – שתהיה רפואה שלמה וחזרה לדשא בהקדם. זו מכה ספורטיבית שכך ביטון מסיים את העונה הגדולה בקריירה שלו, אבל השמירה על הלב קודמת להכל.
מי יחליף את דן ביטון
עוד לפני המחלה, אפשר היה לראות שהכוכב של הסיבוב הראשון לא במיטבו. מאז המחזור ה-14 ביטון כבש רק פעם אחת בעשרה משחקים – צמד מול בני סכנין במחזור ה-17. הוא החמיץ ממצבים טובים שיכלו לעלות בנקודות (מול בית"ר ירושלים) ומצבים שעלו בנקודות (מול הפועל חיפה). יותר מזה, במחזורים האחרונים המשחק שלו היה חיוור – מול קבוצות שלחצו את המוליכה, ביטון לא היה מספיק פעיל בהחזקת והנעת הכדור, נתקע יותר מדי פעמים למעלה או בצד ימין ומצד שני – לא היה אפקטיבי על מנת לשבור את ההגנה או לכבוש בעצמו.
אבל אם מסתכלים רק על סיבוב ראשון מול שני, הפער ביכולת קטן יותר משחושבים. אל תסתכלו על "12 גולים מול 3", במיוחד כש-4 שערים בסיבוב הראשון נכבשו בפנדלים. נכון שדן ביטון מנצל את ההזדמנויות שלו פחות טוב מאשר בסיבוב הראשון – בסיבוב הראשון הוא כבש 8 שערים במשחק פתוח על 6.8 שערים צפויים, ובשני שלושה שערים על 4.8 שערים צפויים, אבל ההבדלים הללו סבירים ברמת הטעות הסטטיסטית. במילים של כדורגל – קורה שהכדורים נכנסים או לא. עד למחזורים האחרונים, ראינו בסיבוב השני דן ביטון פעיל ומעורב לא פחות ואפילו יותר מזה של 13 המשחקים הראשונים.
מה באר שבע תעשה: אופציית ה 4-3-3
בהנחה שהפועל באר שבע תרצה לשמור על ה 4-3-3 ללא דן ביטון, יש שני מועמדים לתפוס את העמדה שלו בכנף ימין: ג'בון איסט ומוחמד אבו-רומי. אף אחד מהשלושה לא שחקן קו קלאסי: ביטון משחק כמו פלימייקר שמתחיל בצד ימין ונכנס לאמצע, איסט ואבו רומי הם חלוצים/שחקני כנף שיכולים להתחיל מימין ולהיכנס לרחבה.
בין איסט לאבו-רומי, איסט הוא הבכיר בין השניים ואין לו בעיה לשחק בכנף ימין. זה תפקיד שהוא שיחק בעבר ויכול לשחק אותו ביעילות כמו שהוא משחק חלוץ. יש לו את המהירות, היכולת לחתוך לאמצע ולאיים עם רגל שמאל, הוא יודע להחזיק כדור, למסור, משחק ראש שמאפשר להגיע לקרוסים מהאגף השני.
הנוכחות של ביטון במרכז המגרש מספקת לבאר שבע יתרון מספרי מתמיד באזורים שבהם מניעים את הכדור, ולא במקרה הגמלים עם 63% החזקת כדור, מקום ראשון בליגה. המחיר הוא במהירות, ברוחב ובכניסות לעומק. מול בית"ר ירושלים היה זה אליאל פרץ שיצא לאגף ימין כדי לסדר לזלטאנוביץ' את השער הראשון. מול הפועל חיפה האורחים סגרו את האמצע ולבאר שבע לא היו פתרונות. איסט לא יבוא לנהל את המשחק, אבל הוא בדיוק השחקן לפתור את בעיית המהירות והכניסות לעומק. לוחצים את באר שבע? להזיז את כובד המשקל שמאלה, לבודד את איסט בימין – ואיחלתי לחייל (ולהגנה) בהצלחה.
כתבה מורחבת שמסבירה את ההשוואה בין השניים תפורסם כאן בשבוע הבא.
אופציית ה 3-5-2
אופציה אחרת היא לשחק עם זלטאנוביץ' ואיסט כשני חלוצים, ולהשאיר את הכנפיים לאחמד (מימין) ולופס (משמאל). הבעיה היא ש3-5-2 עובד טוב יותר כשיש לפחות חלוץ אחד שאחראי על יצירת המצבים באותה מידה כפי שהוא אחראי על הכיבושים. אצל בית"ר ירושלים השיטה עובדת בזכות ירדן שועה, לבאר שבע היה בשנה שעברה את ביטון בתור הקשר ההתקפי – חלוץ נוסף לתפקיד.
איסט וזלטאנוביץ' הם שני חלוצים שיודעים לעבוד בשביל הקבוצה, אבל אף אחד מהם לא דן ביטון או ירדן שועה ברמת היכולת לייצר מצבים לאחרים. השילוב ביניהם יכול להזכיר את השילוב בין מרכוס תוראם ולאוטרו מרטינז באינטר – הראשון חלוץ מטרה ושחקן רב ממדי ששומר על הכדור ומייצר, והשני חלוץ קו שני שנכנס לעומק וכובש. איסט יכול לעשות במידה מסוימת את שניהם – גם לנוע לשטחים על מנת לקבל את הכדור וגם לעשות את הכניסות לעומק. זלטאנוביץ' לא חזק דיו לתפקיד תוראם ולא וחסר את המהירות לתפקיד מרטינז, למרות שהוא שחקן חכם שיודע לעבוד עבור הקבוצה ומשחרר בנגיעות קטנות את השחקנים סביבו. אני לא חושב ש 3-5-2 עם שניהם תהיה שיטה עדיפה על ה 4-3-3, אבל נחכה ונראה.
מערך משוער של הפועל באר שבע ב 3-5-2. איסט כנראה יהיה החלוץ שנע לשטחים ולרוחב, זלטאנוביץ' מתאים יותר בתור פיבוט.
בעיית העומק
מבחינת ההרכב הראשון המוליכה לא נפגעה קשות – אף קבוצה בארץ לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את אחד הכוכבים שלה, אבל איסט הוא תחליף יותר מראוי לרוב המשחקים. הבעיה הגדולה היא בדלילות של הספסל. ההבאה של אבו רומי בחורף הייתה בדיעבד יותר חכמה ממה שנראה במבט ראשון, אחרי הפציעות של ביטון וכנעאן. אבל בקישור האמצע, מאחורי קנגוואה, פרץ וונטורה יש בור עמוק. שי אליאס הוא היחיד שיכול למלא את התפקידים של ונטורה ופרץ (אלא אם קוז'וך ינסה צעד מפתיע, כמו לנסות את רועי לוי). חוץ ממנו? כלום. גם גנאח נראה כאילו לעלות מהספסל בדקה ה-60 יעשה לו טוב יותר מאשר לפתוח בהרכב.
לפני תחילת המלחמה הפועל באר שבע הייתה פייבוריטית מובהקת לזכייה עם 55-60% סיכוי, לעומת 30-35% לבית"ר ירושלים וסיכוי של 5-10% למכבי תל אביב שמפתיעה בפלייאוף. עכשיו להערכתי הסיכויים הם 40-45% גם לבאר שבע וגם לבית"ר, בעוד מכבי תל אביב משתפרת ל 15-20% (אני לא חושב שלהפועל תל אביב יש סיכוי של מעל ל-1%, למרות הקרבה בנקודות. אתה צריך סגל עם רמת כישרון מאוד מסוימת כדי לסגור פער של 10 נקודות ב-12 מחזורים). בינתיים, בוא נחכה לראות שהליגה באמת חוזרת, כל המשחקים ישוחקו ונקווה שכמה שיותר מהמשחקים יוכרעו על הדשא, עם מינימום של השפעה לפציעות והחלטות בתי דין.