ג'בון איסט ואיגור זלטאנוביץ' הם שני חלוצים שהמשחק שלהם נראה מאוד שונה במבט ראשון, אבל מבחינת איכויות כדורגל הסרבי והג'מייקני דומים אחד לשני יותר ממה שאפשר לחשוב.
נתחיל בזה שנשאר – איגור זלטאנוביץ' הוא חלוץ רחבה שיודע גם למסור. הוא חי על שטחים קטנים ותנועות קצרות, לרוב עושה תנועה של כמה מטרים בתוך הרחבה כדי להקדים את המגן שלו ולהגיע למצב. המסירות שלו לרוב הן טאצ'ים קטנים וחכמים.
ג'בון איסט נראה כמו ההפך גמור. חלוץ של כוח מתפרץ ומהירות יוצאת דופן שחי על שטחים. איסט הוא שחקן שפורח בהתקפות מעבר – הוא יודע לאן לנוע ומשתמש בנתונים הפיזיים שלו כדי לעבור או להקדים את כל מי שעומד בדרכו. למרות שהוא בפוקוס על כיבוש, הוא גם יודע לתת את המסירות שמשחררות את ההתקפה.
אם זלטאנוביץ' נראה כמו חלוץ רחבה אידיאלי, איסט נראה כמו חלוץ שיודע להיות גם ווינגר.
אבל אנחנו לא מסתפקים במבחן העין. בכדורגל, כל נתון ללא הקשר הוא נתון מטעה. למשל, האם אני יכול להשוות אחוזי הצלחה במסירה מבלי לקחת בחשבון את תפקיד השחקן והאם הוא מנסה מסירות קצרות ופשוטות או מסירות עומק לגול? או למתקדמים: האם אני יכול להשוות בישולים צפויים מבלי לקחת בחשבון את סגנון המשחק של הקבוצה ויתר שחקני הקבוצה?
ההשוואות כאן מבוססות על ניתוחים מתקדמים, ועל מספר רב של נתונים. חלק מהנתונים פתוחים לקהל הרחב – אפשר למצוא נתוני xG (אמנם שלא מושלמים), ניסיונות כיבוש, החזקת כדור ופעולות הגנתיות באתרים רבים – אבל הם דורשים עיבוד כדי שיהיה אפשר להפוך אותם לאיכות כדורגל בעלת ערך. חלק מהנתונים – כמו איכות ייצור מצבים, איכות ייצור דריבלים ונתוני לחץ מסוימים – ייחודיים לקשר אחורי ונמצאים בשימוש לבניית הפרופיל.
אז למה השניים הללו דומים יותר ממה שנראה:
שניהם חלוצי רחבה: גם זלטאנוביץ' וגם איסט חיים ברחבה, מבקיעים מתוך הרחבה – לשניהם רק שער אחד בשנתיים האחרונות בבעיטה מחוץ לרחבה.
סיומת: שניהם מעל הממוצע, איסט מוביל בשובר שיוויון. בשתי העונות האחרונות זלטאנוביץ' עם 18 שערים (הספירה היא תמיד ללא פנדלים) ואיסט על 14, אבל בשקלול ל-90 דקות הג'מייקני מוביל עם 0.54 לעומת 0.5 שערים כל 90 דקות. איסט גם מוביל עם 3 שערי נגיחה אל מול 2 של זלטאנוביץ'. אבל הנתון המעניין האמיתי נמצא באיכות הסיומת, או במילים אחרות – מספר שערים אל מול מספר השערים הצפוי. כמה חלוץ ממוצע היה כובש מהמצבים שהשניים הללו הגיעו אליהם?
כאן איסט מוביל – 14 השערים שכבש היו מול 11 שערים צפויים מהמצבים השגיע אליהם (xG), והיחס הזה הרבה עוד הרבה יותר גבוה לפני המשחק מול ריינה, שבו לאיסט היו מצבים ששווים 1.6 גולים וכולם הוחמצו. זלטאנוביץ' אחריו, עם 18 שערים על 17 xG. לכאורה יתרון משמעותי לאיסט, אבל ככל שמבקיעים יותר, קשה יותר לשמור על יחס גבוה. בפועל כנראה שההבדלים בסיומת קטנים יותר.
יצירת מצבים ואחזקת כדור:
שניהם מעורבים פחות מהממוצע באחזקת הכדור. זלטאנוביץ' מוסר 16 מסירות למשחק, איסט מוסר 15 (79% הצלחה של זלטאנוביץ' אל מול 76%). מצד אחד, כשלוקחים בחשבון שבאר שבע מוסרת 40% יותר מסירות במשחק, נראה שהמעורבות היא יותר בצד של איסט. מאידך, הג'מייקני לא משחק עם קישור דומיננטי כמו זה של הדרומיים.
מבחינת איכויות מסירה, לשניהם איכויות מסירה מפתיעות יחסית לחלוצים. ההובלה כאן היא של זלטאנוביץ'. למי שמחפש מהלכים בולטים להתרשם – קודם כל העקב שהוביל לשער מול מכבי תל אביב. אבל ישנן עוד כמה מסירות שלו ברמה גבוהה מאוד, כמו הטאץ' הקטן למתן בלטקסה בהפסד לקריית שמונה (המהלך נגמר בהחמצה). איסט הראה גם הוא יכולות מסירה, ולטווחים מעט יותר ארוכים, אבל עיקר היצירה שלו היא דווקא בדריבל (0.52 דריבלים מוצלחים ל-90 דקות לעומת 0.36) ובתנועה ללא כדור שפותחת שטחים.
משחק לחץ:
במפתיע או לא, לשניים הללו יש מספר כמעט זהה של תיקולים מוצלחים ל-90 דקות (0.67). לאיסט יש מעט יותר חילוצי כדור במשחק (1.9 ל-90 דקות לעומת 1.6) אבל זו תוצאה של משחק בקבוצה שמתגוננת יותר. זלטאנוביץ' מוביל עם 5 חילוצי כדור מסוכנים שהובילו למצבי הבקעה, אחד מהם היה השער של דן ביטון מול נתניה.
ואחרון, התאמה לשיטה:
קוז'וך משחק לרוב 4-5-1 לא סימטרי, שבו דן ביטון מוצב באגף אבל מתפקד כמו חצי-פליימייקר (אפשר לקרוא לזה גם 4-3-3).
קלאסית, החלוץ האידיאלי לשיטה כזו הוא חלוץ שהפוקוס שלו הוא פחות על הבקעה אישית, ויותר על פתיחת שטחים לווינגרים ולקשרים שיכנסו פנימה. אחד שיורד אחורה, יודע לקבל את הכדור, למסור לאגפים ולעומק. גם הסרבי וגם הג'מייקני טובים לשיטה, לא מושלמים לשיטה. הם מסוגלים לרדת אחורה ולמסור – ולתת לביטון וקנגוואה את הפיניש – אבל מעדיפים את הקרבה לשער.
עם זאת, בשיטה הלא-סימטרית יש לדעתי מקום גם לחלוץ שהוא יותר גולר, כמו השניים הללו.
אם הייתי צריך לבחור חלוץ אחד להביא לקבוצה חדשה, הייתי מעדיף את איסט. אבל אם אני צריך לבחור חלוץ פותח להפועל באר שבע בעונה הבאה, זה כבר יותר קשה לבחור.
בליגה, בצפיפות, נטייה לזלטאנוביץ' שיפתח. איסט מחליף ולפעמים עולה לצידו כשחקן כנף.
באירופה, איפה שיש יותר שטחים – הייתי מנסה את איסט קודם, בתקווה שבגיל 31 הכוח המתפרץ שלו לא ירד משמעותית.