איתן אזולאי הוא שחקן מורכב, וגם הביקורות עליו וגם השבחים שהוא מקבל אחרי משחק מוצלח – מפספסים את הנקודה.
מצד אחד, מה שהוא יכול להביא התקפית, מעט מאוד קשרים מרכזיים יכולים להביא.
מצד שני, במערך 4-2-3-1 שבכר אוהב לשחק בו, מכבי חיפה צריכה קשר אחר כדי להצליח במשחקים מול קבוצות צמרת ואפילו מרכז הטבלה.
דווקא אחרי משחק שבו הוא כבש והחזיר את חיפה למשחק, צריך לדייק לגבי מה איתן אזולאי מביא לקבוצה ומה חסר לה כשהוא על המגרש.
מה הוא מביא בהתקפה
התקפית, יש לאזולאי כל מה שאפשר לבקש מקשר אמצע – בעיטה עוצמתית מרחוק, דריבל וזריזות מפתיעה יחסית למבנה הגוף וראיית משחק מצוינת.
ויש לו אגרסיביות והתנפלות על הכדור שמבחינה בין שחקנים עם פוטנציאל, לשחקנים שבאמת יכולים לעשות את ההבדל.
אפשר לחזור לחצי גמר הגביע בשנה שעברה מול מכבי תל אביב, שם אזולאי החזיק כמעט לבדו את חיפה במשחק.
גם בחלק ההתקפי יש מה לשפר, ולא פעם הוא מחפש את השער ממצבים קשים ועוד התקפה בירוק הולכת לאיבוד. אבל כשהוא רוצה, חד ומקבל חופש – חיפה מרוויחה שערים שלא היו מגיעים ממקור אחר.
שלושה סוגים של קשרי אמצע
הבעיה מתחילה בהתאמה שלו למערך.
יש כמה סוגים של קשרי אמצע:
יש כאלו שהדגש שלהם הוא קודם כל הגנתי, כמו עלי מוחמד. עלי הוא לא קשר אחורי, הוא משחק בעמדה קדמית יותר, אבל דואג לחילוצי הכדור ונייד מספיק כדי לעזור לבלמים.
יש את מנהלי המשחק, שדואגים להחזקת הכדור ולכך שהחברים שלהם לקבוצה יקבלו את הכדור בנקודות נוחות. המובילים בליגה אלו אליאל פרץ וגבי קניקובסקי, ובחיפה יש פוטנציאל גדול בשם נבות רטנר על הספסל.
ויש את אלו שתוקפים.
איתן אזולאי שייך לסוג האחרון. קשר מס׳ שמונה שמחפש את השער 3.5 פעמים במשחק, ונוגע בכדור ברחבת היריב 3.3 פעמים ל-90 דקות.
וגם העבודה ההגנתית שלו היא בעיקר בחלק של היריבה, כשהוא מתקל והחילוצים שלו יוצרים מצבים מסוכנים לחיפה.
שני קשרים במקום שלושה
קשר שמונה מהסוג התוקף משתלב נהדר במערכים של 4-3-3, עם קשר אחורי שמחזיק את השלד ועוד קשר אמצע שמסייע להחזיק את הקישור. כך באר שבע סיפקה בעונה שעברה לקנגוואה את החופש, כשלצידו אליאל פרץ ומאחוריהם ונטורה.
אבל במערך של בכר, עם שני שחקנים בלבד, לחיפה חסר בשר במרכז השדה ועוד גיבוי לבלמים.
אזולאי מוסר 31 מסירות מדויקות בלבד ל-90 דקות, לעומת 48 מוצלחות של ירין לוי או 39 לנבות רטנר בעונה שעברה.
התוצאה היא שכשאזולאי על המגרש, נטל הנעת הכדור נופל הרבה יותר על עלי מוחמד, או על ברוניניו שצריך לרדת אחורה.
תגידו שזה לא משנה כי חיפה עומדת על 61% החזקת כדור למשחק, אבל המספרים הללו מחזיקים בעיקר בגלל עלי מוחמד ובגלל היריבות שהירוקים פגשו עד עכשיו. מול הפועל באר שבע, בית״ר או הפועל תל אביב זה כבר יהיה סיפור אחר.
הבעיה הגדולה: ההגנה
יותר מהנעת הכדור, הבעיה הגדולה היא בהגנה.
בכל אחד מששת המשחקים האחרונים, היריבה של חיפה הייתה שווה לפחות שער צפוי אחד (xG). זה לא אמור לקרות לקבוצה שרצה לאליפות, במיוחד לא מול יריבות שרובן מהחלשות בליגה.
יש כל מיני סיבות, וברור שצוות הבלמים רחוק מהרמה הנדרשת. אבל בכדורגל המודרני, הבלמים הם רק המחסום האחרון בדרך לשער.
האחריות על המצבים שהיריבות מגיעות אליהם מתחילה מהלחץ שעושים השחקנים הקדמיים, וממשיכה עם היכולת של קשרי האמצע לנקות את הכדורים שעוברים את הלחץ הראשוני.
בתמונות למטה אפשר לראות כמה מהמצבים הטובים ביותר שמכבי פתח תקווה הגיעה אליהם בשבת. המלאבסים הצליחו להכניס 3-4 שחקנים לאזור המסוכן, כולם עם הפנים לשער, וההגנה הירוקה קיבלה עזרה מעלי מוחמד בלבד.
וגם בשער של אינברום, אגב, הקשר קודם ניער את אזולאי מעליו לפני ששלח את הכדור לחיבורים של גלזר.
מה יקרה מול הצמרת
מנקודת מבט אנליטית קל להבין למה ברק בכר אוהב את איתן אזולאי.
את מה שהקשר יכול להביא מבחינת תרומה התקפית, אין כמעט קשרי שמונה אחרים שיכולים להביא. יש לו מנוע בלתי נגמר ואגרסיביות של שחקנים ברמה גבוהה.
הבעיה תתחיל כשחיפה תפגוש קבוצות צמרת שידעו ללחוץ אותה, ולשלוח הרבה שחקנים ומהר קרוב לרחבה.
עם ברזאו, ברוניניו וכנראה נובאקוביץ׳, חיפה מציגה שחקנים שהם בטופ של העמדות שלהם בליגה. זו קבוצת הדריבל הטובה בליגה ואחת מהטובות בייצור מצבים.
אבל משחקי כדורגל מוכרעים, לפני הכל, במרכז השדה.
ניפגש בסוף הסיבוב ונראה כמה התחזית הזו הייתה מדויקת.
לקריאה נוספת: מפלצת תלת ראשית בהתקפה: מכבי חיפה מנצחת 1-4 את הפועל ירושלים · פרויקט פתיחת עונה 26/27: מכבי חיפה