אם קוסובו בהרכב מלא היא נבחרת טובה מישראל, ההרכב שעלה מולנו היה כבר משהו אחר.
מוריצ׳י לא שיחק. אבדולאהו, הודז'ה, ז׳גרובה ואחרים התחילו על הספסל. בסך הכל קוסובו עשתה שבעה שינויים מההרכב שפתח כמה ימים קודם מול אוסטריה ושמונה מההרכב שניצח את אירלנד.
קוסובו ששיחק מולנו הייתה בסדר גודל נבחרת של דרג 4, ומול נבחרת כזו נראינו הרבה יותר בנוח, שייכים למעמד ובחלקים של המשחק גם טובים יותר.
זו הייתה מראה של מי אנחנו כרגע בנבחרת ישראל.
אנחנו יודעים לגנוב
קוסובו החזיקה יותר בכדור, בעטה יותר והעבירה חלקים גדולים יותר של המשחק בחצי שלנו.
ישראל, לעומת זאת, הגיעה למצבים הטובים יותר.
בשערים הצפויים היינו שווים קצת יותר משער, מול 0.8 לקוסובו, ואם משקללים כמה עלתה לנו חוסר ההשתלטות על הכדור, כנראה שהיינו שווים שער וחצי במשחק.
בדקה ה-30 אליאל פרץ זיהה את התנועה של עבדה ושלח אותו מול השוער. דקה אחר כך חלאיילי הכניס כדור נהדר לבריבו. במחצית השנייה שיתוף פעולה יוצא מהכלל בין אליאל ובין חלאיילי שהעביר רוחב, דור פרץ בעט בעוצמה מתוך הרחבה בעיטה שנהדפה על ידי השוער.
הייתה עוד הרמה של סולומון אל תוך רחבת החמש ובריבו, שוב הוא, לא השתלט, והרמה אחת של קניקובסקי שפיינגולד נגח החוצה. ביום אחר, היינו רואים לפחות שער אחד מהמצבים הללו.
מהשתלשלות הזו יש כמה דברים שאפשר ללמוד:
הראשון, שאם מול אירלנד החזקנו בכדור כמעט שני שליש מהזמן, הפעם הקוסוברים שלטו יותר בכדור. זו תזכורת שהנבחרת שלנו לא יודעת לפרוץ הגנות ממושמעות.
אנחנו יודעים "לגנוב".
קו הגנה שממוקם גבוה, בלם שיצא מהמקום, שחקן התקפה שלנו שמתגנב מאחורי מגן ומקבל מסירה מהשחקן היצירתי. זה משחק שאנחנו בישראל יודעים לשחק.
התחבולנות הקטנה הזו עובדת לנו טוב יותר מאשר ההנדסה המורכבת של פריצת הגנות מאורגנות ופיזיות.
התזכורת השנייה היא שלא כדאי להחליף חלוצים כמו גרביים.
משחק אחד אבו פרחי פתח בחוד. במשחק השני דור תורג'מן. עכשיו תאי בריבו נשלף מהקפאה. בריבו הוא חלוץ מעולה לרמה ישראלית, אבל כדאי לזכור שחלוצים, בשונה מגרביים, הם לא דבר שאתה רוצה להחליף כל יום.
רב"ש, או המאמן הבא של הנבחרת, צריך לסדר רוטציה ברורה מאוד של חלוצים, ושחקנים בכלל, ולתת להם לרוץ. חלוץ עם זמן משחק ועם ביטחון הוא חלוץ ששווה גולים.
הקמפיין הטוב של אליאל פרץ
ובמעבר לשחקן שכבר משחק יותר מדי, אבל לנבחרת אין ברירה כי כרגע אין לו תחליף.
אליאל פרץ הוא השחקן המצטיין עד עכשיו, אם אפשר בכלל לבחור אחד בקמפיין הנוכחי.
מול קוסובו פרץ השלים 45 מסירות, בזמן שדור פרץ ואיתן אזולאי השלימו ביחד 47. הוא זה שמאפשר להם להיות התקפיים יותר, בזכות התנועה שלו על פני כל המגרש, איסוף הכדור מהבלמים והיותו אופציית מסירה כמעט בכל רגע נתון.
במשחק בחמישי, ראינו ממנו גם את מסירות העומק: פעמיים לחלאיילי בימין, עוד מסירה שהייתה צריכה להסתיים כבישול לעבדה.
וזאת, בנוסף לעבודה בלתי נגמרת במרכז השדה: 13 החזרות כדור, שזה אומר לחלץ או לאסוף 13 כדורים שהיו ברגליים קוסובריות, ולהעביר אותם לרגליים ישראליות.
הקמפיין הכושל של הנבחרת מעמעם את הקמפיין האיכותי, מבחינה אישית, של אליאל פרץ. יש עליו יותר מדי עומס, בעמדה שהיא לא בהכרח העמדה הטבעית לו, והוא בסך הכל עושה עבודה טובה מאוד.
ולקראת אירלנד
ואחרי שלושה משחקים לא טובים, המצב בטבלה מוזר מספיק כדי להשאיר פתח.
ישראל עם נקודה אחת, אירלנד וקוסובו עם ארבע.
בתרחיש של ניצחון על אירלנד ביום ראשון, והפסד של קוסובו לאוסטריה, שלוש הנבחרות יהיו על ארבע נקודות.
רגע לפני ששוב קוטלים את הנבחרת ופוסקים ש"זה לא יקרה", כדאי לזכור שלמרות שהאירים עדיפים, מבחינת יחסי כוחות נטו אנחנו צריכים להיות שווים 2-2.5 ניצחונות מתוך עשרה משחקים.
במשחק האחרון נתנו להם שלושה שערים במתנה, בזמן שהתקפית לא ביצענו מהלכי כדורגל. ההפסד הקודם הוא הרבה יותר עלינו, מאשר על האיכות האירית.
עוד לפני הדיון על מערך כזה או אחר, כדאי לקחת בחשבון בהכנה למשחק את שניי הלקחים מקוסובו:
אחד: אנחנו טובים יותר בלגנוב. שהאירים יחזיקו בכדור. הם אוהבים יותר את המתפרצות מאשר את המשחק המסודר, וגם אנחנו צריכים לאהוב את זה.
השני: ביטחון למי שהולך לעלות.
בשלב הזה, לא כדאי לשגות באשליות שיש שפנים שיושבים בקצה הסגל ורק מחכים לעלות כדי שיושיעו את הנבחרת. בלי יותר מדי דרמות, עדיף להעלות את השחקנים שכבר השתפשפו בקמפיין הזה, טעו, ואולי למשחק אחד אנחנו נראה אותם שוכחים מהטעויות, מבצעים כמו שצריך, ואפילו מנצחים בסרביה.
אנחנו בימים שבהם שרברב יכול להציל בואינג 737 מהתרסקות. אז גם השחקנים המקצוענים של נבחרת ישראל יכולים, בפוטנציאל, לנצח את שחקני נבחרת אירלנד.