משחק לא פשוט. אנחנו כנראה נחזיק יותר בכדור ונבלה יותר זמן בחצי של האירים. זה לא אומר שהנבחרת בהכרח תייצר מצבים טובים יותר.
הנבחרת שלנו עדיפה בדו-מימד. האירים ירצו להפוך את המשחק לתלת-מימד.
כבר נגיע לזה.
ההרכב של ישראל: מערך אחד עם הכדור, מערך אחר בלעדיו
ישראל תעלה בהרכב מעניין היום:
עם הכדור, המערך ינוע בין 4-3-3 ל-4-2-3-1
גבי קניקובסקי יהיה ה-8 הטבעי. אליאל פרץ יתחיל כנראה בעמדת ה-6, אבל יוכל לשחק גם לצד קניקובסקי, ואוסקר גלוך ינוע בין עמדת ה-8 ההתקפי לעמדה הרבה יותר קרובה לחלוץ.
בלי הכדור התמונה תשתנה: גיא מזרחי ייכנס פנימה כבלם שלישי, חלאיילי ירד לעמדת המגן, וישראל תיראה כמו 5-4-1.
המערך נותן לנו יתרון גדול במרכז המגרש.
טכניקה והנעת כדור אף פעם לא היו הבעיות שלנו. במחצית הראשונה מול סיוואלד ושלאגר, ישראל החזיקה בכדור 56% מהזמן. מול אירלנד, נבחרת שלא נוטה להחזיק בכדור, אנחנו כנראה נשחזר את המספרים הללו ויותר מכך.
העניין הוא שהאירים לא מחפשים את הכדור. בשבעת המשחקים הרשמיים האחרונים, הם החזיקו בכדור פחות מהיריבה – אפילו מול ארמניה בבית. בניצחון על פורטוגל הם היו עם הכדור 23% מהזמן. והם עדיין הגיעו למצבים טובים, וניצחו.
זה המפתח המרכזי גם למשחק שלנו.
דו-מימד מול תלת-מימד
הנבחרת בכחול-לבן תנסה לייצר יתרון דרך מסירות, תנועה, דריבל והעמסה של שחקנים באגף אחד.
האירים צריכים פחות מזה. הם יכולים לייצר התקפה מכדור ארוך, הגבהה אחת או מצב נייח אחד.
מול פורטוגל, השער הראשון הגיע מקרן. מול צ׳כיה, בחצי גמר על ההעפלה למונדיאל, שני השערים הגיעו מקרן וכדור חוץ. מול הונגריה הם כבשו שלושה שערים וניצחו אחרי שכדורים ארוכים לרחבה יצרו את הבלאגן.
וזה בדיוק ההבדל בין משחק בדו-מימד ומשחק בתלת-מימד.
כשמשחקים על הקרקע, הרבה יותר תנאים צריכים להתקיים כדי לייצר מצב הבקעה: למצוא שחקן בין הקווים, לעבור את השחקן באחד-על-אחד, להכניס מסירת עומק בטיימינג מושלם.
כדורי גובה – הרמות וכדורים ארוכים – עוקפים חלק גדול מהבעיה.
הם פשוט מכניסים את הכדור לאזור המסוכן, ומאפשרים לפיזיות לעשות את שלה. או יוצרים בלאגן ברחבה, ומגבירים את הסיכוי של ההגנה לטעות. וזו גם בדיוק נקודת החולשה של הנבחרת שלנו, וקיבלנו תזכורת ביום חמישי מול אוסטריה.
חשוב לזכור את הנקודות הללו, רגע לפני שמספרים שוב איך ״הפעם חייבים לעלות בגלל הלגיונרים״.
אז מה עושים? שלושה אלמנטים שיכולים להכריע
יש לפחות 3 אלמנטים שיכולים להכריע את המשחק לצד הישראלי.
לחץ מבוקר, במקומות הנכונים
אנחנו לא צריכים וגם לא יכולים לרדוף אחרי שלושת הבלמים האיריים על כל המגרש. אבל יש נקודות שבהן הלחץ חייב להגיע:
הראשון הוא אחרי איבוד כדור. המטרה לא חייבת להיות להחזיר את הכדור, אלא למנוע מאירלנד את המסירה הראשונה שתהפוך למתפרצת. בטח לא כשטרוי פארוט, עם המהירות, הפיזיות וה-6 שערים ב-4 המשחקים הרשמיים האחרונים בנבחרת, מחכה מקדימה.
השני כשאירים מתקרבים לקו מחצית המגרש, ובמיוחד כשהמסירה הולכת הצידה. אלו המקומות שחטיפת כדור שווה הרבה יותר מהנזק שהאירים כנראה לא יעשו עם 2 פסים מתוחכמים.
לייצר יתרון באגף של סולומון
אם אירלנד נשארת עם אבנקווה כווינגבאק ימני, וגם אם לא, ישראל צריכה לבדוק את הצד הזה שוב ושוב.
במערך שלושה בלמים, הווינגבאק הוא האחראי הראשי על כל הרוחב, וכשהוא צריך עזרה, הבלם מאותו הצד נאלץ לצאת גם הוא. זה בדיוק המקום שבו שחקן 8 חופשי יכול להיכנס ולייצר ממנו.
עם סולומון, רביבו, וגלוך שיזוז שמאלה, אנחנו יכולים למתוח את ההגנה האוסטרית באופן שיתן לגלוך או סולומון את המרווח להיכנס לאזורים החופשיים באמצע, ממש לפני הרחבה – ומשם לקוות שהם יקבלו החלטות טובות.
להשתמש בכדור כדי למתוח את האירים
לישראל יש מספיק כלים להחזיק את הכדור יותר מהיריבה. צריך למקסם את היתרון הזה.
צריך לשים לב שה״ציונות״ שתורבץ לשחקנים בחדר ההלבשה, לא תהפוך לניסיונות להציל את המולדת במהלך אחד. הסבלנות חשובה. כשאנחנו מחזיקים את הכדור, אנחנו מוודאים שהאירים לא תוקפים, וגם בוחרים מאיפה לתקוף.
תזמון נהדר, ומכאן הכל תלוי בביצוע
ואחרי כל זה, כדאי לזכור שאנחנו מקבלים את אירלנד בתזמון נהדר. הדור הנוכחי רחוק מדורות הזהב שיצאו מהאי הקלטי, כמה שחקנים מרכזיים פצועים ועמדות הווינגבאק מאוישות בשחקנים שזו לא העמדה הטבעית שלהם, או לא היו טובים מספיק כדי לקבל הזדמנות בשנים טובות יותר.
לפי סוכנויות ההימורים הבינלאומיות, שיש להן את מודלי התחזיות המתקדמים ביותר בתחום, יחסי הכוחות בין שתי הנבחרות מאוזנים כמעט לחלוטין.
מכאן הכל תלוי בביצוע. ושיהיה לנבחרת בהצלחה.
לקריאה נוספת: רק עוד 5 דקות: נבחרת ישראל מפסידה 3-1 באוסטריה · המסע להצלחת הנבחרת מתחיל כאן