לפעמים מפסידים ואין את מי להאשים בהפסד. אפילו לא את המאמן.
בהפסד 3:1 לאוסטריה היו טעויות נקודתיות. עידן נחמיאס לא הצליח להתמודד מול קלאידזיץ׳ והכשיל אותו ברחבה. אבו פרחי כבש שער נהדר ועשה שתי שטויות של ילד בן 20, גם אם השופט לא היה חייב לשלוף צהובים בשני המקרים. בדקה ה-90 דווקא חלאיילי היה זה שסגר לא טוב, וכך מוונה הגיע למצב שהאוסטרים חיפשו במשך חצי שעה – וכבש.
אפשר לעבור על כל רגע כזה, שבדיעבד הכריע את המשחק, ולחפש אשם. אבל בסוף יש גם תמונה פשוטה: ישראל יצאה למשחק חוץ מול נבחרת טובה ממנה והפסידה.
עוד לפני שריקת הפתיחה, הסיכוי לניצחון אוסטרי לפי סוכנויות ההימורים עמד על 65%. אלו הפערים. העובדה שעד הדקה ה-90 עמדנו על תיקו, בעשרה שחקנים, ובסוף הפסדנו – זה החלק הכואב. אבל ההפסד עצמו הוא תוצאה שאפשר היה לחזות מראש.
הפער נמצא במקומות הלא נוצצים
אוסטריה שעלתה בחמישי בערב בלינץ לא נראתה מרשימה. ״נבחרת אפורה״, כפי שאוהבים לקרוא כאן לנבחרות כאלו.
לפנטאזיסטים שלנו יש בהחלט מקום בנבחרת ההיא. את מה שחלאיילי, סולומון, גלוך ואפילו דור תורג׳מן יכולים לעשות עם הכדור, אין הרבה אוסטרים ששיחקו מולם שיכולים. הנבחרת שלנו השלימה 12 דריבלים מוצלחים במשחק, לעומת ארבעה בלבד של האוסטרים.
אבל זה מה שמטעה במאצ׳-אפ בין הנבחרות.
כשחלאיילי, סולומון ושות׳ מגיעים לשליש האחרון, הם צריכים להתמודד מול דאנזו ולינהארט. הראשון היה המצטיין במשחק, עם 14 פעולות הגנתיות, ועמד כמו חומה בין השחקנים בלבן ובין השער. השני עם 10 החזרות כדור, וגם יציאה מצוינת קדימה ומסירה שהובילה לפנדל.
מהעבר השני, שמיד, וימר והאחרים פגשו מולם את עידן נחמיאס וניקיטה סטויאנוב. בלמים לא רעים, בטח לא בסטנדרט הישראלי, אבל שמיים וארץ ממה שיש מהעבר השני.
לינהארט, הבלם האוסטרי, יצא בדקה ה-40 עם הכדור קדימה ושלח אותו לכיוון קלאידזיץ׳. הטעות הראשונה הייתה של סטויאנוב שפספס, והשאיר את נחמיאס להתמודד באחד-על-אחד מול החלוץ הענק.
קלאידזיץ׳ הוא לא פראייר. רק לפני כמה שנים וכמה פציעות הוא היה חלוץ ששווה 20 מיליון יורו וכבש 16 שערים בעונה בבונדסליגה. בהזדמנות הטובה הראשונה במשחק הוא נעל את נחמיאס, שבתגובה הכשיל אותו ברחבה.
כשתשמעו שוב על ה״אפרוריות״ של האוסטרים ועל כמה שיכולנו לנצח אותם, תזכרו שהפער הגדול בינם לבינינו נמצא דווקא במקומות הלא נוצצים, שבתקשורת שלנו אוהבים להתעלם מהם, אבל הם מכריעים משחקי כדורגל.
רב״ש עשה עבודה בסדר גמור
רב״ש מצידו עשה עבודה שהיא בסדר גמור, יחסית לכלים שהיו בידיו.
לפני המשחק הופץ ״ההרכב הצפוי״, שסודר דווקא בתור מערך 4-2-3-1 עם אליאל ודור פרץ בתור הקשרים המרכזיים. מערך כזה מול האוסטרים היה חצי התאבדות. במקום זאת עלה אותו ההרכב, אבל במערך שונה: 4-3-3, כשאליאל הוא הקשר האחורי, וגלוך ודור פרץ קשרים מרכזיים.
כנראה שזה היה ההרכב הטוב ביותר שיכולנו להעמיד ביום חמישי.
מול נבחרת שמסוגלת ללחוץ כמו אוסטריה של רנגניק, ההצבה של אליאל פרץ בתור ה-holding midfielder, שמחבר בין ההגנה לחלק הקדמי ומשחרר את הלחץ, הייתה נכונה. אליאל סיפק לבלמים אופציית מסירה, גלוך ירד אחורה ועזר, והנבחרת לא איבדה את מרכז המגרש מול זיוואלד ושלאגר.
במחצית הראשונה הכדור היה ברגליים ישראליות 58% מהזמן. בעיקר בחצי ההגנתי, אבל בכל זאת. ומלבד טעות אחת של שני הבלמים, שכמעט עלתה לנו בשער, ההחזקה הזו מנעה מהאוסטרים להגיע למצבים טובים.
הבעיה הייתה ההתקפה. אולי דור תורג׳מן היה יכול להועיל יותר כחלוץ המרכזי – למרות השער של אבו פרחי – אבל כבר דיברנו על ההבדל בין ההגנה האוסטרית להגנה שלנו.
האם מערך אחר היה עובד טוב יותר?
אולי 3-4-2-1, עם שלושה בלמים, כשחלאיילי ורביבו שורפים את הקו?
מצד אחד, אולי כן. חלאיילי היה מוצב בעמדה שהולמת יותר את כישוריו, ורביבו היה תורם יותר מקדימה.
מצד שני, יש גם חסרונות. מערך שלושה בלמים, למשל, מכריח את הבלמים לצאת קדימה יותר עם הכדור. נחמיאס וסטויאנוב עשו עבודה לא רעה, אבל גם כמעט ספגנו בדקה ה-24 כתוצאה מהסתבכות קרוב לרחבה.
אם מוסיפים עוד בלם ומטילים על השלישייה הזו להשתתף עוד יותר בהחזקת הכדור, זה מתכון לטעויות נוספות. וללא קניקובסקי ואבו פאני, גם אין שני קשרים שיכולים להחזיק את האמצע. עדיף להטיל את האחריות על הקשר בעמדה 6, במיוחד אם מוצב שם שחקן כמו אליאל פרץ.
בעיה מבנית, לא בעיה של מערך
הבעיה המרכזית של הנבחרת גדולה יותר ממערך כזה או אחר. היא בעיה מבנית, והיא לא תיפתר עד המשחק הבא מול אירלנד. וגם לא בקמפיין הנוכחי.
כבר שנים שאין לנו קשר אחורי שמתאים למשחק המודרני. והבלמים שלנו הם מהדרג הבינוני-מינוס יחסית למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם. אפשר לסדר כמה מערכים שרוצים סביב החולשות הללו, כמעט ואי אפשר לחפות עליהן בצורה יעילה.
ויש לנו דור צעיר ומוכשר ביותר, עם שלד שרובו בגילאים 20-23. ניב יהושע וירין לוי יכולים להיות הקשרים האחוריים לעוד עשור קדימה. לסטויאנוב ולמקין יש פוטנציאל לגדול ולהפוך לבלמים ברמה אירופית טובה, אם נהיה מוכנים לשלם את שכר הלימוד בדרך. דור תורג׳מן הוא אחד החלוצים הטובים שגדלו פה.
לצד חלאיילי, סולומון, גלוך, רביבו ואחרים, השלד הזה יכול להיות נבחרת אירופית מצוינת בעוד 4-6 שנים. נבחרת כזו שבשבילה העפלה לטורניר גדול היא לא חלום מתוק אלא אופציה ריאלית.
אבל בשביל זה דרוש אומץ להודות שכרגע אנחנו לא ברמה הנדרשת, ולתת כבר היום דקות לשחקני העתיד. הטעויות שלהם בקמפיין הנוכחי הן מה שיבנה את ההצלחות של הקמפיינים הבאים.
ובינתיים, צריך להודות על האמת: אין לנו ממש סיכוי. לא משנה באיזה מערך רב״ש יעלה או אילו חילופים הוא יבצע.