למכבי חיפה יש את אחד הסגלים הטובים בליגה. רק מהספסל שלה אפשר לבנות קבוצת מרכז טבלה. אז למה כל כך הרבה החלטות מקצועיות בשנים האחרונות נראות כאילו מישהו מנסה לעשות סבוטאז׳ במועדון?
למכבי חיפה היו שתי דרכים הגיוניות לעלות ביום שני מול מכבי תל אביב:
הטובה ביותר היא 4-3-3. המערך הזה תפור על הסגל שלה.
במרכז הקישור, ירין לוי משחק מאחורי מוחמד ואיתן אזולאי. ברוניניו חצי אגף. בחוד פותח נובאקוביץ׳, אם הוא בכושר, או גיא מלמד.
אחרי המשחק במועדון סיפרו כמה התכוננו לכניסות לעומק של דור פרץ. אז למה לא להציב קשר אחורי שנמצא בדיוק לפני קו ההגנה, יש לו את הזמן לקרוא את המהלך ולחתוך את המסירה – או פשוט ללכת ביחד עם פרץ?
לפניו, עלי מוחמד דואג להחזקת הכדור במרכז המגרש ואיתן אזולאי מקבל מספיק חופש ליצור וללכת קדימה.
מי שקרא את סיקור פתיחת העונה של מכבי חיפה, כבר יודע שעלי מוחמד סומן בתור שחקן המפתח של הקבוצה. אפילו יותר מברוניניו.
זה פשוט לא יאומן איך ברק בכר מחזיק את אחד השחקנים הטובים בליגה, ולא מעריך אותו מספיק כדי לפתוח איתו במשחק כזה. בינינו, בכר גם לא מעריך כמה מהכישרונות העצומים של הכדורגל הישראלי, שמתייבשים אצלו על הספסל.
במחצית אחת, עלי מוחמד נתן הספק של משחק שלם, היה שני על המגרש במספר המסירות המדויקות וראשון, יחד עם סיסוקו ובן הרוש, במספר חילוצי הכדור.
במחצית אחת.
מול יריבה שאינה מכבי תל אביב, ברוניניו יכול היה לשחק חצי אגף בימין לצד גורה בשמאל. אבל מול רביבו ו-וארלה בצד אחד, זה מסוכן יותר. לכן, ורק במקרה הזה, היה היגיון מסוים בהצבה של סייף בימין, כשברוניניו קרוב יותר לאגף שמאל.
אבל נניח שבכר מתעקש על 4-2-3-1.
גם אותו היה אפשר להרכיב הרבה יותר טוב.
ברוניניו חוזר למרכז – וזה טוב לחיפה – אבל האמצע הופך דליל יותר. כאן עלי מוחמד חייב לפתוח לצד ירין לוי. מול הקישור הדליל יחסית של מכבי תל אביב, מוחמד ולוי בקו אחד אמורים להספיק.
במחצית הראשונה מכבי תל אביב השיגה שליטה בכדור, גם בגלל האנמיות בקישור של חיפה, וגם בזכות דור פרץ, שידע לרדת אחורה ולהזיז את הכדור במהירות.
עם מוחמד במגרש זה היה הרבה יותר קשה.
ויש כאן גם בונוס: אם אתה מאלץ את פרץ לרדת אחורה ולעזור בהנעת הכדור – הוא לא יעשה תנועה לעומק לכיוון הרחבה שלך. זה היגיון בריא.
קני סייף הוא שחקן טוב ומוערך, אבל הוא כלבויניק. טוב פלוס בכל עמדה, לא מצוין באף אחת. בכנף הזו חיפה צריכה יותר מהירות ויותר איום התקפי.
נכון שרוי רביבו הוא איום שחייבים לקחת בחשבון. אבל אחת הדרכים להתמודד עם מגן שעולה למעלה כמוהו היא גם לייצר מנגנון ענישה. שחקן כמו חלאיילי היה יכול לעשות את זה.
במקום זה ראינו את סייף עמוק מאוד למטה, בזמן שילה בטאי הפך לאופציה ההתקפית של חיפה מימין. ובטאי כאופציה התקפית זה בדרך כלל לא רעיון טוב.
ועוד לא דיברנו על עמדת החלוץ.
שם סילבה קאני השלים מסירה מדויקת אחת (!!) ב-63 דקות משחק וניצח אפס מאבקים על הכדור. אפשר להאמין שגיא מלמד הוא לא החלוץ שמתאים לסגנון של חיפה בטווח הארוך. אבל קשה להאמין שבמשחק הזה הוא לא היה תורם יותר.
שני מערכים אפשריים. בשניהם מכבי חיפה הייתה נראית טוב יותר, והייתה מהווה יריבה שווה יותר למכבי תל אביב.