מרוקו 2022, איסלנד 2016, קוסטה ריקה 2014, יוון 2004. האם תהיה לנו נבחרת שנזכור גם מ-2026?
צללנו למחקרים מדעיים על סינדרלות בטורנירים גדולים, והמסקנה המרכזית:
כשמדובר בקבוצות קטנות שרוצות להצליח – פחות זה יותר.
הסיפור של מרוקו 2022
לפני שמרוקו הייתה שווה לברזיל במוצ״ש האחרון, היא הגיעה לחצי גמר מונדיאל 2022 אחרי ניצחונות על ספרד ופורטוגל.האריות מהרי האטלס היו קבוצה שויתרה על הכדור וזכתה בשליטה במשחק.
בעזרת החזקת כדור מועטה, בלוק הגנתי נמוך וריכוז של שחקנים בצפיפות סביב הכדור, מרוקו צמצמה את מספר ההזדמנויות שהיריבה הגיעה, ויצאה קדימה בזמנים ומיקומים אסטרטגיים על המגרש.
כשהיא קיבלה את האפשרות ליזום, בחצי הגמר מול צרפת שבו החזיקה קרוב ל-50% מהזמן בכדור – דווקא אז הסינדרלה הפכה ללכלוכית.
ההצלחה של מרוקו היא אחד המקרים שתועדו במחקר של חוקרים סיניים (יאן ועוד, 2024) בשם ״איך לנצח באליפות העולם בקטאר 2022״, שחיפש קומבינציות של מדדים שהופיעו אצל נבחרות שניצחו משחקים.
החוקרים זיהו 4 קומבינציות של מדדים שהופיעו אצל מנצחות. קומבינציה אחת הייתה שייכת לקבוצות קטנות, יחסית, שהצליחו.
המאפיינים: מצד אחד, מיעוט החזקת כדור ומעט כדורי רוחב לתוך הרחבה. בצד השני בלטו מדדים כמו לחצים ישירים על הכדור, כפיית איבודי כדור על היריבה ושבירת קווי הגנה.
מרוקו אולי נתנה ליריבה את הכדור אבל היא זו שבחרה איפה יהיה ליריבה לא נוח.
בסוג כזה של כדורגל, הרגעים שבהם הכדור מחליף צד מסוכנים הרבה יותר מהחזקת כדור מול 10 שחקנים מתגוננים.
הרשתות שהחזיקו את נבחרת איסלנד
פחות החזקת כדור היה גם הסיפור של איסלנד ב-2016. האיסלנדים ניצחו את אנגליה עם 37% החזקה בכדור וסיימו בתיקו מול פורטוגל בבתים עם 34% החזקה.
הם עשו את זה עם 4-4-2 קלאסי, מיושן, מול נבחרות עדיפות שאין סיכוי להתמודד איתן ישירות.
חוקרים גרמנים (קרקל ופיאצה, 2017) ניתחו את המשחקים של איסלנד מול אנגליה ופורטוגל במחקר רשתות – מחקר שבוחן ״מי מסר למי״ בכל קבוצה ומוצא דפוסים בצורת התיאום וההתארגנות השונה בכל קבוצה.
המבנה של הנבחרות הגדולות היה כמו רשת כבישים בין עירונית עם צמתים מרכזיים. כמו במדינה גדולה שיש בה הרבה אפשרויות להגיע מנקודה א׳ לנקודה ב׳.
במונחי כדורגל, אנגליה ופורטוגל הסתמכו על מרכז קישור דומיננטי שמחבר בין החלקים השונים של הקבוצה, אבל מעבר אליו היה לשחקנים חופש רב יותר ליצור. המגן הימני יכל למסור למגן השמאלי, או לכנף שמאל, או להתקדם ולחפש את החלוץ.
האיסלנדים, לעומת זאת, דמו יותר לרשת כבישים נבדלת בכל מחוז. הם התבססו על ״קליקות״, יחידות מתואמות בתוך הקבוצה שידעו לשתף פעולה. לרוב השחקנים האיסלנדיים היו כמה אופציות בודדות למי למסור, בדרך כלל באיזור הקרוב אליהם במגרש.
שחקן נבחרת איסלנד לא פרס את כל המגרש וחיפש את המהלך הטוב ביותר שאפשר לבצע, אלא ידע את מי הוא צריך לחפש.
ושוב, גם אצל איסלנד – כשאתה אנדרדוג, פחות זה יותר.
מטקטיקה לאסטרטגיה
טקטיקה היא הכלים שמפעילים על המגרש. אסטרטגיה היא תוכנית העל שבעזרתה מבליטים את החוזקות ומחפים על החולשות.
פיזיקאי בשם בראין סקינר (2011) שאל מה האסטרטגיה המועדפת על אנדרדוג.
שימוש בכלים הטקטיים הנכונים יכול להפוך הפסד צפוי של 3-0 להפסד 2-1 מכובד. אבל אסטרטגית, אנדרדוג שרוצה להצליח צריך להקריב את הממוצע בשביל יותר תסריטים קיצוניים: יותר סיכוי לתבוסה מצד אחד, ומצד שני יותר תסריטים שבהם לא מפסידים.
איך שני הדברים עובדים ביחד? אחת הדוגמאות שקל להבין מגיעה מכדורסל:
אחת האסטרטגיות של קבוצה כמעט חסרת סיכוי היא לזרוק הרבה, המון שלשות. ברוב הימים, בטח אם הממוצע לשלוש הוא נמוך, אנחנו נראה אותם מובסים. אבל במשחק הבודד שבו השלשות פתאום ייכנסו.. אז, זה הסיכוי האמיתי שלה לנצח.
המאמר כמעט לא מתייחס לכדורגל, אבל גם כאן – פחות זה יותר.
התקפית, לא צריך ארסנל רחב של כלים התקפיים. צריך לשלוט ב 2-3 מהלכים בודדים וללכת עליהם בכל פעם. מצבים נייחים, הרמות חדות לתוך הרחבה ולהכניס לשם כמה נוגחים טובים (זוכרים את יוון?), לחץ באיזורים ממוקדים ויציאה מיידית קדימה.
הגנתית, ה״פחות״ מתמקד בהורדת מספר ההתקפות המשמעותיות. תנו מספיק הזדמנויות והכישרון ההתקפי יכריע. לוותר ליריבה על הכדור, כל עוד היא לא מתרגמת אותו לקומבינציות איכותיות על סף הרחבה.
מה עושים? נשארים קרובים אחד לשני ורצים בלי הפסקה – שני האלמנטים שמקטינים את אופציית המסירה יותר מהכל. כשצריך, אז מבצעים עבירות לעצור את השטף.
לראות אנדרדוג שמצליח זה לא מחזה יפה ברמת הכדורגל, אבל זה שווה את השמחה שאחרי.
ומילה על נבחרת ישראל? אנחנו תמיד מחפשים עוד ברק. בדרך כלל מה שחסר לנו זה דווקא תוספת אפרוריות ועבודה קשה.