המקום הראשון עובר דרך הפועל פתח תקווה.
משחק בית מול המלאבסים הוא לא סיפור פשוט ויכולות להעיד באר שבע, שתי התל-אביביות ומכבי חיפה שאיבדו מולם נקודות בבית. מול בית"ר בטדי, לעומת זאת, שני המשחקים נגמרו בתוצאה מצטברת של 3-8.
לשתי הקבוצות יש היבט מנוגד במשחק שלהן, ואפשר לראות את זה כשמסתכלים על אחוז הגולים ה"קשים" שכל אחת מבקיעה – שערים ממצבים של פחות מ-10% סיכוי להבקיע (שערים צפויים).
אצל הפועל פתח תקווה היו רק 4 גולים כאלו העונה – הקבוצה של עומר כץ ממוקדת באופן שבו היא תוקפת:
כשיש לך קיצוניים מהירים באגפים ומוסרים מעולים מעמדות הקישור האחורי (אלטמן) וההגנה (רוטמן), אפשר לרדת נמוך ולהגן עם כמות גדולה של שחקנים. רגע של חוסר ריכוז מצד היריבה ומסירה על כמה עשרות מטרים ימצא שחקן מהיר עם שטח לנוע אליו – והופה הגעת למצב הבקעה.
בית"ר והסיכונים
בית"ר ירושלים, לעומת זאת, היא קבוצה שחיה על סיכון. ב-3 הדקות הראשונות המארחים חטפו שני כדורים קרוב לשער היריבה: אחרי 70 שניות של משחק מיכה גלש והוציא את הכדור לאצילי שניסה להכניס כדור עומק. עברה עוד דקה, אנטווי הגיע ראשון לכדור שוער של עומר כץ ושוב יש לנו שישה צהובים-שחורים בתנועה לכיוון השער של פתח תקווה. במחצית אחת, בית"ר גרמה לאורחים לאבד 33 כדורים בחצי המגרש שלהם.
במשחק הקודם מול באר שבע חשבתי שבית"ר תנסה לבודד את אצילי מול לופס באגף ימין. זה לא צלח אז, אבל מול פתח תקווה כך בדיוק הגיע הגול הראשון:
העמסה של שחקנים באגף שמאל ואצילי נשאר לבד בימין. קאלו בתנועה מהירה יורד אחורה ומשחרר לאצילי שמקבל את הכדור בעמדה האהובה עליו.
כשאני כותב על בית"ר בתור קבוצת 'כאוס מנוהל' יש קוראים שרואים בזה עלבון או ביקורת שהקבוצה לא מאומנת. היא מאומנת נפלא, ורואים את זה (בין היתר) בדרך שבה השחקנים נעים יחד ויוצרים עומס מספרי בתוך תא שטח קטן. 5 שניות מרגע שאצילי קיבל את הכדור, דור מיכה – שנע ימינה כדי לפנות לאצילי את השטח – כבר היה במצב בעיטה מצויין, ועוד חמישה שחקנים בתנועה עמוק לתוך הרחבה.
צריך לפרוץ הגנה של קבוצה שמשחקת נמוך? זו בדיוק הדרך. היו אופציות טובות יותר מאשר המסירה לאצילי, כנראה ש-4 עונות ביחד הספיקו לדור מיכה כדי לדעת למי לתת את הכדור במקרה כזה.
אם להפועל פתח תקווה יש 4 שערים ממצבים קשים, לעומר אצילי לבד יש חמישה כאלו (מקום ראשון בליגה) ואלמלא השער שנפסל מול חיפה היו לו גם שישה.
הבעיטה הזו הייתה אמנם ממצב קל יותר (17% הבקעה) ועדיין, מה שקשה לאחרים קל לכוכב של בית"ר. בעיטה מדויקת לפינה ששווה גול, ורק נגיעת יד של עידן כהן הפכה אותה לשער מפנדל במקום לשער ממשחק פתוח.
המשחק של זיו בן שימול
אם אצילי היה איש המשחק, זיו בן שימול היה המנוע של המשחק. הילד ממעלה אדומים משתלב לעמדת "שחקן תפקיד" במרכז המגרש של הירושלמים. שחקן תפקיד הכוונה שבן שימול הוא לא האיש שצריך להציל את המולדת או למסור כדורי עומק מתוחכמים – הוא שם כדי לספק אופציית מסירה תמידית ולחבר בין חלקי הקבוצה השונים.
שני תכונות בולטות אצלו:
האחת היא הדינמיות. ביום שלישי בן שימול נע בלי הפסקה ומסר 47/49 מסירות מדויקות.
השנייה היא הנגיעה הראשונה בכדור. הוא עוצר את הכדור בצורה נקייה וממשיך את הזרימה של ההתקפה. בעולם שבו עוד 0.5 שניות יכולות להיות ההבדל בין הגנה מאורגנת ומציאת פרצה, הטאץ' הראשון הוא נכס.
הכישרון של זיו בן שימול מספיק כדי להפוך לשחקן לגיטימי בליגה (לדעתי לא יותר). ההתאמה שלו בתוך הסגנון של הקבוצה הופכת אותו לנכס אמיתי לבית"ר.
יש לנו משחק
המחצית הראשונה הסתיימה בדומיננטיות מוחלטת של המארחים:
15-2 בבעיטות לשער, 25-14 במאבקים על הכדור.
ועם זאת, הסגנון של האורחים מפתח תקווה הזכיר למה הם יודעים להשיג נקודות בחוץ ומה מסוכן בסגנון הבית"רי. איתי רוטמן התקדם 15 מטר מול הלחץ של קאלו ושלח מסירה גדולה קדימה, שם קליי הקדים את מורוזוב וגדראני ובעט פנימה.
ברגע יש לנו משחק, ונראה שהמלאבסים אפילו יכולים להשוות. מי שסיים אותו היו המצטיינים של המשחק: קודם בן שימול הדביק כדור למשקוף, אחר כך חטף לרועי דוד (במשחק חלש).
הכדור הגיע לאצילי מול שלושה שחקנים בתוך הרחבה, לא מצב שאחרים היו מחשיבים כמצב הבקעה טוב. בנגיעה הכדור עבר מימין לשמאל והסתיים מ-11 מטרים ברשת. זה אולי קשה לאחרים, אבל נראה טבעי לעומר אצילי.
שחקנים מצטיינים
דירוג השחקנים המצטיינים מבוסס על מודל הציונים הניסיוני של קשר אחורי. בקרוב, כשהמודל יהיה מכויל מעט יותר, נוכל לשתף גם את ציוני השחקנים ולא רק את הדירוג שלהם במשחק.
מקום שלישי: קליי
זריז, מהיר, מסוכן. האתגר הגדול ביותר של קליי במשחק הייתה השחקנים האחרים סביבו, שאיבדו את הכדור לפני שהוא הספיק להגיע אליו. יחד עם זאת הנוכחות של הקיצוני מכף ורדה גורמת לטרדה תמידית להגנה מולו, והגול שכבש היה שילוב קלאסי בין התנועה, המהירות והסיומת הטובה.
מקום שני: זיו בן שימול
47/49 מסירות מדויקות, נוכחות בכל מקום במגרש (למרות שקרוב יותר לצד השמאלי), 4 מסירות שהובילו לבעיטה, משקוף אחד וחילוץ הכדור שהוביל לשער השלישי. קשר אמצע שמתפקד כמנוע של הקבוצה, גם אם לא נותן "מספרים" במובן הקלאסי.
מקום ראשון: עומר אצילי
יותר ברור מזה לא יכול להיות. אצילי עם משחק ענק שבו כבש צמד ממצבים לא פשוטים (הבעיטה שנבלמה על הקו בעזרת היד של עידן כהן שווה שער, מבחינת הביצוע). הוא גם הוסיף טאץ' נהדר שיכל להפוך לשער נוסף של קאלו. איכות הביצוע של אצילי, ברמה הגבוהה ביותר שיש לנו בליגה, הייתה ההבדל בין ניצחון מרשים ובין משחק דומיננטי שיכל להסתיים בלי 3 נקודות לבית"ר ירושלים.