הערה לספיר ברמן:
הגענו לראות משחק בין שתיים מהקבוצות היותר טובות שיש לנו בארץ. לא שחקנים שוכבים על הדשא כל התקפה שנייה. שריקות בזמן וכרטיסים כשצריך, ואנחנו נראה יותר מ-44 דקות נטו של משחק. המשחק הזה התחיל להיות משוחק רק מהדקה ה-70, וברגע ששתי הקבוצות נכנסו לקצב ראינו משחק מעולה. חבל שרק למשך 25 דקות.
עד הדקה ה-73 שתי הקבוצות ביחד היו שוות פחות מגול. מאותה דקה, המשחק נפתח. רוני דיילה העלה את דוידה והזיז את אמיר סהיטי לעמדת המגן הימני, בערך. בעמדת המגן השמאלי שיחק נועם בן הרוש.
דיילה לא עושה רושם של טקטיקן גדול (עוד על זה – בהמשך) אבל הוא מגיב לסיטואציות ומשחרר את השחקנים היצירתיים שלו. מכבי תל אביב העלתה קצב. פתאום מדמון פורץ וסוחט הדיפה מאליאסי, ואחר כך חוטף מדיופ, אליאסי מציל שוב ואיתמר נוי לא משתלט על הריבאונד בתוך הרחבה.
גם לבאר שבע לא היה חסר. מזרחי מצא את קנגוואה שהפציץ – מליקה לקח. שוב מזרחי, בכדור ענק, שלח את סטויאנוב באגף ימין שהעביר רוחב וקנגוואה לא הצליח לחבר בעיטה מעמדה מצויינת. שתי התקפות מהירות נוספות התבזבזו על בעיטות מרחוק של גנאח.
כמו כל סיפור טוב, צריך גיבור ונבל. או גיבור וגיבור טראגי.
בדקה ה-10 תוקל ג'יבריל דיופ בחריפות על ידי אבו פרחי בתוך הרחבה שלו ונשאר לשכב במשך שתי דקות על הדשא. בהמשך דיופ שיחק את המשחק הגרוע ביותר שלו מאז הגיע לארץ, והדקה האחרונה הייתה השיא.
האורחים יושבים על השער של הצהובים עם 10 שחקנים, קנגוואה מחזיר אחורה לדיופ שמאבד בשלומיאליות. אחר כך הוא מרחיק רע והכדור חוזר למכבי. התקפה אחרונה. הכדור מגיע לוארלה ברחבה, אליאסי הודף את הבעיטה של הפורטוגזי והכדור מגיע ל-למי הכדור יכול להגיע במצב כזה?
בתחילת עונת 24/25 ניגש מוחמד סלאח לארנה סלוט ואמר לו "תקל עליי הגנתית, ואני אביא לך את התפוקה ההתקפית". דור פרץ הוא לא סלאח, והסגנון שלו מזכיר יותר את תומאס מולר, אבל נראה שהקשר לשעבר רקח עסקה דומה עם דיילה.
פרץ כבר מזמן מקבל פטור מכל משימת קישור. את המשחק בשלישי הוא סיים עם 12 מסירות מדויקות ו-0 עגול של פעולות הגנתיות שנרשמו בסטטסיטיקה. הוא הגיע ליותר שערים צפויים מכל הפועל באר שבע יחד וכבש את שער הניצחון.
בטווח שבין "פרץ הוא מהווינרים הגדולים שהיו פה" ובין "חור פרץ" צריך לשאול קבוצת כדורגל ברמה של מכבי תל אביב מוכנה לוותר על הדומיננטיות שלה אבל להרוויח שערים שמגיעים 'משום מקום'? אין תשובה נכונה, זו שאלה של אסטרטגיה.
במערך 4-2-3-1 שדיילה משחק, מכבי תל אביב לא צפוייה להיות קבוצה דומיננטית. נהוג לחשוב שלהציב הרבה שחקנים התקפיים שווה כדורגל יותר התקפי, אבל שחקנים יצירתיים מקדימה בלי קישור תומך מאחורה זה כמו גבר עם שרירים עם עמוד שדרה חלש.
כמו במשחק הקודם בין הקבוצות, כמו במשחק בטדי, מכבי כמעט עקצו *בדיוק בדקה ה-6*, כשסהיטי הרים ושחר פספס. אבל בהדרגה הקישור המעובה של באר שבע התחיל לבטל את הנעת הכדור של המארחים. אלא שלעומת המשחק הקודם, החיסרון של אליאל פרץ בצד אחד והתוספת של סיסוקו בצד השני איזנו את יחסי הכוחות.
בזמן שעידו שחר לא הצליח להשתלב במשחק, סיסוקו הוא אחד שמסוגל לקבל את הכדור מאחור ולשחרר לחץ בנשיאת כדור (בלעז: progressive carries).
אם דיילה הימר וניצח, קוז'וך נראה כמו מאמן שקפוא מהמחשבה על להפסיד עונה שלמה ביישורת האחרונה.
הרוטציה בהרכב הייתה נכונה – שני משחקים בשבוע מעלים את הסיכון להיפצע פי-6, ההתאמות לא. באר שבע משתמשת ביציאה קדימה של היריבה כדי ללחוץ ולצאת מהר קדימה, אבל כשהקבוצה יצאה קדימה היא עשתה את זה בחוסר סדר מוחלט שהזכיר כמה אליאל פרץ חשוב.
בלי סדרן העבודה הקבוע באמצע, אבו-רומי אמנם יכל לעבור את יחזקאל בכל עת רצון, אבל לא היה מי שימשיך אותו. פלא? אבו-רומי הגיע בינואר, איסט הגיע בינואר, אחמד הוא הנגר הטוב בארץ בכדורגל. באר שבע ידעה להרוויח את הכדור, אבל כולה היתה תלויה ביכולת של קנגוואה להסתנן ולשים אותו ברשת.
ההתאמות של קוז'וך שידרו דבר אחד בלבד: אני רוצה לסיים את המשחק הזה בשלום ולהמשיך למשחק הבא. במחצית השנייה אבו-רומי יצא ובכנפיים של האורחים שיחקו אחמד וגנאח. גול לא יצא מזה, למרות היכולת המופלאה של גנאח לקחת מצבים של 10% ולהפוך אותם למצבים של 5%.
השבלוניות בצוות האימון של באר שבע תגמור להם את העונה. חמודי כנעאן טוב ומתאים בהרבה מכל אלטרנטיבה בצד שמאל. אפשר בהחלט לשחק גם עם זלטאנוביץ' וגם עם איסט במקרים מסוימים, ולא לשכוח שלאיסט יש עבר בתור שחקן כנף. בלטקסה היה טוב ולא ברור מדוע הוא מיובש על הספסל. ושי אליאס הוא לא פיתרון במרכז הקישור, אבל על הספסל אין אף שחקן אחר שיכול לשחק את העמדה.
בשבוע הבא באר שבע תתמודד מול טקטיקן כמו אליניב ברדה. אותה השבלוניות לא תעבוד.
מכבי תל אביב, לעומת זאת, יוצאת למשחק חוץ בטדי. ניצחון והפער בין השתיים הוא רק 3 נקודות. אבל אם דיילה ימשיך עם מערך זהה, אני לא חושב שיש לו יותר מ 15-20% לנצח את בית"ר. תמיד עדיף לתקן אחרי שמנצחים, אבל גם לא כדאי להסתנוור מהניצחון. יש מה לתקן.
שחקנים מצטיינים
דירוג השחקנים המצטיינים מבוסס על מודל הציונים הניסיוני של קשר אחורי. בקרוב, כשהמודל יהיה מכויל מעט יותר, נוכל לשתף גם את ציוני השחקנים ולא רק את הדירוג שלהם במשחק.
מקום שלישי: דור פרץ
לא בגלל הנעת הכדור או המסירות המבריקות (שלא היו). גם לא בגלל העבודה ההגנתית, למרות שפרץ נצמד ללוקאס ונטורה והפריע לברזילאי לקבל את הכדור. מה שמייחד את דור פרץ היא ההבנה – לאן לנוע ואיפה לעמוד – שהופכת אותו לשחקן הכי מסוכן על המגרש. פרץ הגיע למצבים "בשווי" 0.9 גולים, יותר מכל שחקני היריבה גם יחד, וידע לכבוש את שער הניצחון. בכדורגל, הערך של גולים הוא לא-פרופורציונלי לכל דבר אחר – הרי בשביל זה משחקים.
מקום שני: גיא מזרחי
המגן המודרני אמור לתפקד כמו קשר כשהקבוצה תוקפת, ללחוץ קרוב לחצי של היריבה ולחזור להגן ברגע שהלחץ נפרץ. גיא מזרחי תורם בכל ההיבטים. הגנתית הוא מתקל (3 תיקולים מוצלחים), קורא מסירות של היריבה (3), מרחיק ומחלץ כדורים מתים (גם 3 כ"א). התקפית הוא חלק חשוב בהנעת הכדור, וסיפק 2 מסירות נהדרות שלפחות אחת מהן יכלה להסתיים בשער של קנגוואה. גם בלוריאן ובלטקסה בלטו במשחק טוב מאוד בהגנת הפועל באר שבע.
מקום ראשון: הליו וראלה
בחלקים רבים של העונה ביקרו את וארלה על התפוקה ההתקפית, ולעגו לשחקן הכנף היקר שסחב סטטיסטיקה של 0 שערים ושל 0 בישולים. אפשר גם לבקר אותו על דריבל אחד מוצלח במשחק מתוך 7 ניצחונות. אבל התועלת האמיתית של הפורטוגזי היא בנזק ההיקפי. מכבי תל אביב, על הקישור הדליל שלה, מתקשה להגיע למצבים המסוכנים בחלק הקדמי ואין לה אופציה טובה יותר מאשר לשלוח את הכדור אל אגף שמאל. שם, הקבוצה יכולה לסמוך על וארלה שישתלט על הכדור ויתחיל פעולה התקפית מסוכנת. 6 פעמים הוא נגע בכדור בתוך הרחבה של באר שבע, יותר מכל שחקן אחר על המגרש, והנגיעה החשובה ביותר הייתה בדקה ה-96: הגול של פרץ לא היה קורה אלמלא התנועה הנכונה של וארלה, ההשתלטות בנגיעה ובעיטה טובה אותה אליאסי הדף. משם אנחנו יודעים איך זה נגמר.