יומים לפני המשחק, בסיכום הניצחון על הפועל חיפה נכתב כאן:
"דיילה מוותר על הקישור האחורי, מה שמייצר משחק יותר מהיר ופחות חסין.. אנחנו נראה קבוצה קטלנית בהתקפות מעבר אבל פגיעה מול משחק לחץ אגרסיבי, במיוחד כמו שמפעילות הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים".
התסריט שעבר בראשו של המאמן הנורבגי לפני המשחק היה דומה למתרחש בדקה השביעית: נוי השתחרר במרכז המגרש, בן הרוש הגביה והליו וארלה מצא את עצמו עמוק ברחבה, כששלושה שחקנים מחכים לכדור רוחב. וארלה מסר לרוי רביבו שסחט מאליאסי את ההדיפה הטובה ביותר שלו ב-90 הדקות הראשונות. בהרכב 4-2-3-1, התקפה מהירה אמורה לפרוץ את האגפים, בזמן שדור פרץ, אבו פרחי ועידו שחר חותכים לאמצע.
עם האיכות של וארלה ודוידה באגפים, והתנועה לשטחים של פרץ ושחר, בחדר המאמנים פינטזו על מבול של שערים. הרי זה עבד ברביעיות מול הפ' חיפה, קריית שמונה ובני ריינה.
הבעיה היא שהפועל באר שבע היא לא אף אחת מהקבוצות הללו. בשידור חזרו ואמרו שמכבי ת"א נותנת לבאר שבע יותר מדי כבוד. אבל הצהובים לא נתנו לאורחים כבוד – הם נתנו להם את הכדור. 26 איבודים בחצי המגרש שלהם רק במחצית הראשונה. לא בגלל כבוד, בגלל יחסי הכוחות במרכז המגרש.
כשיש לך 4 שחקנים שמחכים למעלה למסירה, נותרים רק שני קשרים שנושאים בעומס של להחזיק את הכדור ולהעביר אותו קדימה. שני קשרי השמונה, איתמר נוי ועידו שחר, היו צריכים להתמודד מול מפלצות קישור כמו קנגוואה, ונטורה ואליאל פרץ.
איתמר נוי באמת נראה ביום ראשון כמו חבר לוני טונס בספייס ג'אם המקורי. קשה להאשים אותו – גם צ'אבי ואינייסטה היו צריכים בוסקטס מאחור כדי לנהל את העניינים.
רוני דיילה עלה במערך דומה גם בטדי, גם אז נתקל בשלישיית קישור ומצא את הקבוצה שלו מאבדת שוב ושוב את הכדור. כישרון יש אצל מכבי תל אביב בשפע. עכשיו הם צריכים גם מערך שיצליח להפעיל אותו.
ונעבור למנצחת ומי שמסיימת את העונה הסדירה במקום הראשון.
הפועל באר שבע משחקת כדורגל באסטרטגיית ג'ודו.
האדומים בונים את ההתקפה – מההגנה.
המכונה של קוז'וך לוחצת באגרסיביות, חוטפת את הכדור בחצי של היריבה ומנצלת את חוסר האיזון בהגנה כדי לתקוף. מול הפרצות הללו, זלטאנוביץ' נע אחורה ושחקנים כמו קנגוואה ופרץ נכנסים לשטחים שמתפנים. כל ההזדמנויות מלבד הגול השני הגיעו או מחטיפת כדור או מהתקפה מתפרצת.
זה לא שלמוליכת הטבלה אין זהות התקפית, אבל הגמלים טובים הרבה יותר בלתקוף כשהיריבה מחזיקה בכדור, מאשר כשהם עצמם צריכים להתחיל את ההתקפה.
מצד שני, כשהם פרצו הגנה חצי מאורגנת, זו הייתה אחת ההתקפות היפות שראינו העונה:
אבו רומי בנגיעה, אליאל פרץ בשתיים, זלטאנוביץ' מוסיף נגיעה משלו והכדור הגיע לקינגס קנגוואה 30 מטר מהשער.
חמישה שחקנים בצהוב היו באזור של המלך וגנאח חיכה לבד משמאל. ימסור? איפה. קנגוואה הגיע למשחק הזה כשהוא יודע שהוא הולך לכבוש. הוא דהר עוד 15 מטרים, נתן טאץ' מבריק ימינה וסיים ברגל שמאל. התרגלנו לראות את השערים של קנגוואה, אבל לצפות בשחקן ברמה כזו בליגה שלנו זה דבר שאסור לקחת כמובן מאליו.
קנגוואה כבש שני שערים, מסר לאבו רומי בגול הראשון וחטף את הכדור ממנו גנאח היה צריך לעשות את השני על סף ההפסקה. אבל זה לא הכל. הוא לא הסתפק רק בסגירת נתיבי מסירה, אלא סימן כמטרה כל חולצה צהובה עם הכדור ברדיוס של 5-10 מטרים ממנו – 22 מאבקים על הכדור היו לקנגוואה ביום ראשון. בשביל הפרופורציה, במקום השני היה רוי רביבו עם 14 כאלו.
אם קנגוואה היה "רק קצת פחות טוב" היינו מדברים עכשיו על המשחק הענק של אליאל פרץ. כל משחק הכרעה שמסתיים עם שער ובישול יכול להיחשב כמשחק לפנתיאון. אבל פרץ הוא הרבה יותר משערים ובישולים. הוא השחקן של 'המסירה שלפני המסירה', כזו שבלעדיה לא היה מצב הבקעה.
בשער השני הוא שבר לבד את קו ההגנה הראשון של מכבי ת"א. הגול האחרון היה מפגן טכניקה נדיר: פרץ בלם בתיבת החמש, המשיך עם עצירה בימין ואז שלח בשמאל כדור חד על 30 מטרים בין שני שחקני הגנה. משם קנגוואה כבר השאיר אבק בדרך לשלישי.
השחקנים המצטיינים
ראוי לציון: אם לא הפנדל, לוקאס ונטורה היה במקום השלישי ברשימה. ונטורה היה פנומנלי בסגירה של כל ניסיון צהוב לצאת קדימה. אבל עקב טעות שיכלה לעלות בניצחון יש שחקן אחד שמקדים את הברזילאי.
מקום 3: ג'יבריל דיופ
כמה ביקורת מקבל הבלם הסנגלי, ולא תמיד בצדק. העוצמה שהוא מביא לעמדת הבלם היא נכס. הוא לא רק "סוגר" אלא מסוגל לרדת בטיימינג הנכון ולחלץ את הכדור מהרגליים של המתקיף. 13 פעולות הגנתיות מוצלחות היו לו ביום ראשון וכמעט ללא טעויות.
מקום 2: אליאל פרץ.
ב-9 מתוך 10 משחקים כאלו פרץ היה עכשיו איש המשחק. 9 זה גם מספר חילוצי הכדור של הקשר הנפלא הזה, שמסוגל לשלב בין ניהול המשחק, עבודה הגנתית בלתי פוסקת , כיבושים ובישולים. 9 זה גם הציון שלו במשחק.
מקום 1: הייטור. לא, ברצינות, יש שחקן שיכול לקחת את תואר איש המשחק מקינגס קנגוואה?
בואו ננסה לתאר את התופעה הזו במספרים. שני שערים. בישול שהוחמץ. השתתפות ביצירת השער הראשון. 22 מאבקים על הכדור, מתוכם 11 מוצלחים ועוד 11 שלא אבל יצרו כאוס בהנעת הכדור של היריבה. עשרה חילוצי כדור. ועדיין, המספרים היבשים לא יכולים לתאר מה זה לקחת את הכדור, רגע אחרי שהקבוצה שלך סופגת שוויון ומאבדת את כל מה שנבנה ב-55 דקות משחק, לעבור כמה משחקני ההגנה הטובים בליגה ולסיים ברגל ההפוכה. השער השני היה החלטה של קינגס קנגוואה, וברגע שהוא מחליט בצורה נחושה, אין בליגה שלנו מי שיעצור אותו.