"איך אתם אוהבים את הכדורגל שלכם?" שאלו בפתח תקווה את מוליכת הטבלה לפני הנסיעה דרומה.
"אנחנו? אנחנו אוהבים להחזיק בכדור", ענו בבאר שבע. "ואתם?"
"אנחנו אוהבים את המתפרצות שלנו", השיבו בפתח תקווה.
שתי הקבוצות לחצו ידיים והתחילו לשחק.
לא, השיחה הזו לא התקיימה במציאות, אבל כך בדיוק נראה המשחק בשבת.
צד האורחים
הפועל פתח תקווה מסיימת סיבוב שני ללא הפסד חוץ לקבוצות החזקות. תיקו 1:1 מול מכבי תל אביב, ניצחון 1:0 בחיפה ותיקו בבאר שבע. על הדרך גם ניצחונות בנתניה, סכנין וטבריה. ההפסד היה להפועל ירושלים.
ארבעה שערים נכבשו מול הגדולות, וכולם הגיעו מחטיפות כדור בחצי היריבה או ממתפרצות. בכל שלושת הגולים שהכחולים כבשו בבלומפילד ובסמי עופר לקח מקסימום 8 שניות ושלוש מסירות מרגע שהכדור חזר לרגלי הקבוצה ועד שמצא את הרשת. מול באר שבע, שלחצה בכל הכוח, נדרש מעט יותר. 17 שניות של קסם ו-5 שחקנים שנוגעים בכדור ושוברים את הלחץ:
אלטמן התחיל, יונתן לוי מצא את מזל ששלח את דיארה במסירה גדולה. הקיצוני ממאלי העביר כדור רוחב ורועי דוד סיים חופשי בנגיעה מ-16 מטר. בארבע מסירות ו-17 שניות הפועל פתח תקווה הגיעה מעומק הרחבה שלה ועד לבעיטה נוחה מתוך רחבת המוליכה.
17 שניות קודם לכן הסתובב זאהי אחמד חופשי בתוך הרחבה של האורחים.
אולי לבעוט, חשב. אולי רוחב לאבו רומי שחותך לקורה הרחוקה? מרוב שהוא חשב, שום בעיטה לא הייתה כאן. 17 שניות אחר-כך רועי דוד לא חשב. אולי בגלל זה הכדור התלבש לו מושלם.
לשם השוואה, הסיכוי לגול (xG) אם אחמד היה בועט שווה 15-20%, אצל רועי דוד הסיכויים היו 12-15%.
ההזדמנות של אחמד הגיעה בדיוק לפי שיטת המשחק של קוז'וך. באר שבע לחצה באגרסיביות, עומר כץ נלחץ מזלטאנוביץ' ואחמד הגיע לאחת משתי ההזדמנויות המסוכנות של המארחת במשחק.
במשחק המודרני של באר שבע, הלחץ והבילדאפ עובדים נהדר, אבל כדי להפתיע הגנה צפופה של 10 שחקנים שעומדים בינך ובין השער לפעמים צריך טריק ישן בשם "להפתיע את היריבה" ולערער את שיווי המשקל שלה.
בהנחה שהגבהות מהאגף יניבו גול אחד, לכל היותר, ההתקפה צריכה אחת משתיים:
או שחקנים שמסוגלים לחבר מסירות בנגיעה על סף הרחבה של היריבה (מתגעגעים אליך, דן ביטון)
או לשחרר שליטה, לצאת מהשבלונה ושהשחקנים החדים והמהירים ביותר שלך ייכנסו לעומק.
לא זלטאנוביץ' – הוא הפיבוט שנועל את מרכז ההגנה – אלא הכנפיים וקשרי האמצע שצריכים לעשות את תנועות העומק, ולקבל את הכדור משחקנים כמו אליאל פרץ.
אבל המכונה של קוז'וך ממשיכה לשחק כמו מכונה, והפעם לרעתה.
משחק הרוחב (תזכורת מהסיכום מול הפועל חיפה) עדיין כמעט ולא קיים, למרות שאבו רומי נותן עבודה מימין וגם בישל את השער. ונטורה הוא שחקן של מסירות קצרות ולא כדורי עומק, אליאל פרץ משחק יותר מדי מקדימה, וכך נוצר המצב שקינגס קנגוואה – השחקן שאתה רוצה *בתנועה לתוך הרחבה* – יורד אחורה ומנסה ליצור עבור הקבוצה, בזמן שמחכה מקדימה סילון בן 37 כמו הלדר לופס.
בתרשים: מיקומים ממוצעים של שחקני הקבוצות עם הכדור. אליאל פרץ קדמי מקנגוואה, למרות שהקשר מזמביה הוא המסיים הטוב ביותר שיש למקומיים. לופס נדבק לקו האחרון של הגנת פתח תקווה, אבל לרוב לא הצליח לקבל את הכדור מול ההגנה הצפופה. דווקא הפועל פתח תקווה מדגימה סגנון מודרני מהו. קוסטה, בתור החלוץ, משחק פיבוט ונע אחורה, בזמן ששחקני הכנפיים נעים לעמדה קדמית יותר.
בהסתכלות קדימה
למרות שני המחזורים האחרונים, הפעול באר שבע מסיימת את המחזור ה-25 ביתרון 2 נקודות בפסגה. ההגנה עובדת, ההתקפה פחות. התוכנית ההגנתית של הפועל באר שבע היא גם התוכנית ההתקפית שלה – לחץ קרוב לשער היריבה שמוביל לחטיפת כדור והתמודדות מול הגנה לא מאורגנת. אבל כשאתה מחזיק בממוצע 60% מהזמן בכדור, כדאי לחשוב מחדש איך לנצל את הזמן הזה. והפועל פתח תקווה היא קבוצה שבנויה לנצל כל חור בלחץ שכזה.