ה-8:2 של בית"ר ירושלים בנתניה הוא כמו חתונה של זוג צעיר.
זה רגע שיא, הדובדבן שעל הקצפת וזכרונות לעשרות שנים קדימה, אבל הזוגיות לאורך זמן תיבחן בשטיפת הכלים, פינוי הזבל וערבים מתסכלים באשדוד. אפשר לכתוב שלפי איכות המצבים (xG) תוצאה של 3:1 הייתה משקפת יותר, אבל לא משביתים שמחת חתן. זה היה משחק פנטסטי.
חוזרים לחגיגה. בית"ר חזרה בקלאס למרוץ האליפות ואני לא זוכר מתי בפעם האחרונה היה לנו מרוץ אליפות בין שתי קבוצות מנוגדות לחלוטין בסגנון שלהן:
מצד אחד – הפועל באר שבע, המכונה של קוז'וך. מסודרת, שולטת במרכז המגרש וחונקת את היריבה בשיטתיות. אתה יודע מה היא הולכת לעשות, אבל מתקשה מאוד לעצור את זה.
מצד שני – בית"ר ירושלים, הכאוס המתפרץ. עוצמתית, מהירה, מנסה פעולות מסוכנות, לעיתים מבולגנת. אם יש דבר אחד ודאי לגבי בית"ר זה שאי אפשר לדעת מה הדבר הבא שהיא תעשה.
האלמנט שהכי מאפיין את בית"ר, לא במקרה, הוא משחק הלחץ, והסגנון הזה הוא גם זה שיצר את התנאים ל-8:2. אצל הקבוצה הזו לחץ הוא לא כלי הגנתי, הוא גם כלי התקפי וכלי לשליטה במשחק כולו.
בתמונה למטה 8 שחקני בית"ר בתוך החצי של נתניה יוצרים עומס על אגף אחד. אסטרטגיה מאוד מסוכנת – אם הנתנייתים מצליחים להעביר את הכדור לעוז בילו באגף ימין, לא נשארו שחקנים שיכולים לעצור את המהירות של בילו ודאבו.
ועל זה נאמר – "אם". להגנה של נתניה אין מושג איך להתמודד עם לחץ כזה וכדור אחר כדור הלך לאיבוד. בין הדקות ה-8 וה-10 בית"ר חטפה 5 כדורים בחצי של נתניה, ובסך הכל נתניה איבדה 67 (!!) כדורים בחצי שלה, שיא עונתי. זה אומר שכל דקה וחצי של משחק בית"ר הרוויחה כדור בחצי של נתניה.
גם אם הגולים לא הגיעו ישירות מחטיפת כדור, הלחץ שיבש את כל המשחק של המארחת. כשהחזקת הכדור הופכת להיות מסוכנת בשביל הקבוצה עם הכדור, המערך מתבלגן והשחקנים יוצאים מהעמדות שלהם. לפני חודש מכבי נתניה אירחה את מכבי חיפה, רוני לוי העמיד 9 שחקנים מאחורי הכדור ויצא למתפרצות דרך האגפים. זה נגמר ב-4:1 לטובתם. ביום שני – זה או הלחץ או שמישהו הטיל כישוף על הקבוצה של לוי – אבל נתניה יצאה יותר ויותר קדימה.
נתניה היא הספינקס של הכדורגל הישראלי, וכמו היצור המיתולוגי, מורכבת מחלקים שלא קשורים אחד לשני. השלישייה ההתקפית בטופ של הליגה מבחינת מתפרצות, הקישור סולידי בזכות מאור לוי המצוין, אבל החלק האחורי שייך לליגה הלאומית, אמצע הטבלה. קוליקוב לא מצליח להתמודד הגנתית עם שחקני ליגת על ממוצעים, רותם קלר משחק התקפה ולא הגנה, ועל עמדת השוער בכלל חבל להתחיל לדבר. היציאה של נתניה קדימה הייתה נגד האינטרס שלה, והחיים של בית"ר הפכו קלים, אפילו קלים מדי.
מעבר ללחץ, המאפיין השני של הכאוס הבית"רי הוא החופש היצירתי שכמעט כל שחקן מקבל. מובן ששועה יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל הגולים הגיעו מ:
- פריצה על חצי מגרש של המגן הימני.
- כניסה לעומק של המגן השמאלי (פעמיים, אחת נגמרה בעצירה של אנטמן) ועוד אחת של הקשר האחורי.
- מסירת אמן של חלוץ המטרה בין שני שחקנים.
שום דבר כאן הוא לא "קונבנציונלי", זהיר או בטוח. אבל הקבוצה של יצחקי ואלמוג כהן חיה על הסיכונים האלו.
הגול השני הגיע משילוב בין שלושת שחקני הרכש של בית"ר. לא פעם שחקני רכש של ינואר (ופברואר) מעלים את התקרה של הקבוצה וסוגרים את הפינה שנשארה בשביל תארים, אבל אני לא זוכר מקרה של שני שחקנים שהם פשוט בינגו, ועוד שחקן שלישי עם הרבה פוטנציאל לתרום.
אינו ואנטווי הם רכש בינואר שמשנה קבוצה. אינו הוא זה שסוגר את האמצע (בעזרת ירין לוי) ומאפשר למגנים לעלות. אינו סיים את המשחק עם 6 תיקולים, כלומר 6 פעמים שבהן הוא חילץ את הכדור מהרגליים של שחקן נתניה. הגול השני התחיל ממסירה זריזה שלו שהוציאה קדימה את אנטווי – ומשם המהפך.
אנטווי מצידו הוא מגן ימני שכאילו נולד בשביל בית"ר ירושלים של העונה. אין לו את הקלאס של מגן כמו טייריס אסנטה, אבל מה שיש לו זה מהירות, עבודה על המגרש ויכולת פריצה. כבר מול מכבי ת"א הוא היה אחד המצטיינים. התוספת שלו על פני מורוזוב האיטי והזהיר יותר הופכת את המשחק של בית"ר לעוד פחות צפוי.
גונסאלס היה נהדר ביום שני, אבל היכולות שלו עוד יצטרכו מעקב צמוד. חלוץ של 1.90 שבישל במסירה מבריקה והוסיף גול בעקב. אם בית"ר חיפשה פיבוט זה השחקן – שילוב נהדר בין כוח ואגרסיביות ובין טכניקה שמשחררת את הכדור אחרי ההשתלטות. הקולומביאני הוא חלוץ שמעורב בבניית המשחק והיו לו 33 נגיעות בכדור ב-68 דקות במשחק האחרון. חלוצים "גולרים" נוגעים לעיתים חצי מזה במשחק מלא. מצד שני, הוא לא חלוץ מהיר, והוא משחק ליד שועה – שגם אצלו, המהירות היא לא הפקטור העיקרי. יהיו משחקים שבהם גונסאלס יהיה האקס-פקטור, אבל באותה מידה יהיו גם משחקים שבהם הוא לא יתאים.
יהיה זה טבעי לסיים עם שועה, אולי המצטיין במשחק, אבל כבר דיברנו עליו בדף הזה יותר מכל שחקן אחר. אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על ירדן אחר שהצטיין – ירדן כהן.
הסיפור של ירדן כהן הוא סיפור סינדרלה של מגן בקבוצה שירדה ליגה, מגיע כשחקן מחליף, והופך לאחד השחקנים המשמעותיים ביותר בקבוצה שמתמודדת לאליפות.
מה שיפה אצל כהן זה האופן שבו הוא מצליח לשחק את אחד התפקידים המורכבים במשחק המודרני – הווינגבק, כשהוא משלב בין להיות נשק התקפי שעושה תנועות עומק לרחבה, בועט מרחוק ומעביר קרוסים – ובלי להזניח את העבודה ההגנתית. מול נתניה כהן היה שלישי מבחינת מספר נגיעות בכדור, נתון שמראה עד כמה הוא מעורב, ומצד שני, הגנתית – גם הרוויח הכי הרבה כדורים חופשיים מכל שחקני השדה עם 9 כאלו. לאלו הוא הוסיף עוד שער ובישול. גם לו מגיע להיות שחקן מצטיין.