אצלנו באתר יש כלל:
מי שמסביר תוצאת משחק על ידי "הם רצו יותר" – מפסיד.
אין דבר שרלטני יותר בעיניי מפרשנים שמתפרנסים מניתוח משחקי כדורגל, אבל כשמגיע רגע שבו באמת יש מה לפרשן ולנתח לעומק, הם פתאום זונחים את הכדורגל והופכים לפסיכולוגים. אז למרות שהפועל חיפה באמת "רצתה יותר" ביום ראשון (ובאר שבע לא באמת רוצה להיות אלופה, אני אומר לכם), אנחנו ננתח את מה שקרה על הדשא במונחי כדורגל ואנליטיקס בלבד.
נתחיל עם הפועל באר שבע. רן קוז'וך בנה מכונה דורסנית ששיחקה את הכדורגל הטוב בליגה עד לתקופה האחרונה. זה לא רק המקום הראשון; זו קבוצה שהשיגה 16 מתוך 21 נקודות אפשריות מול קבוצות הטופ-5, ומחזיקה בהפרש שערים צפוי (xG) ממוצע של 1.5 למשחק. בשני הפרמטרים האלו הדרומיים הרבה מעל כל קבוצה אחרת.
אבל במכונה הזו יש חולשות, והפועל חיפה הצליחה להכות בנקודות התורפה האלו ללא רחם.
החולשה הראשונה – משחק הרוחב.
לכאורה, הבאר שבעים משחקים עם שני שחקני כנף. אבל רק "לכאורה". דן ביטון נכנס לאמצע בכל הזדמנות ומשחק בתור קשר התקפי, וזה משאיר את העומס על צד שמאל. כאן אנחנו מגיעים לאמיר גנאח. הוא היה התקווה הדרומית הגדולה בשתי העונות האחרונות – קיצוני טכני, בעל ראיית משחק יוצאת מהכלל, זריזות ובעיטה טובה. שחקן בית שאתה מסתכל עליו בגיל 20 ואומר: "אם עכשיו הוא מספק כאלו ניצוצות, כמה טוב הוא יהיה בשיא?".
אלא שכדי לפתוח בכנף שמאל אצל מתמודדת לאליפות, בעמדה שבה מככבים שחקנים כמו הליו וארלה וקנג'י גורה, גנאח היה צריך לעשות קפיצה איכותית העונה. לא 'עוד מאותו הדבר'. הבעיה שהחולשות שלו זועקות – פיזיות, חוסר שחרור כדור בזמן, השתתפות בהנעת הכדור וההגנה – ומצד שני, יצירת המצבים והבעיטה לשער לא ברמה עילית כדי לכפר את החולשות. כרגע, הוא עדיין בגדר "שחקן צעיר מבטיח", אבל לא קיצוני ברמת הרכב פותח בקבוצה שלוקחת תואר.
החולשה השנייה היא עומק הקישור. שלישיית האמצע הפותחת של ב"ש היא הטובה בארץ, אבל מאחוריה – בור גדול.
המחליף היחיד לשלישייה הזו הוא שי אליאס: אליאס הוא אחלה קשר, אבל חסר את יכולות הנעת הכדור והשבירה של ההרכב הראשון. כשהפועל חיפה באה ללחוץ, היא ידעה בדיוק על מי ללחוץ.
המאסטר קלאס של חיפה
הפועל חיפה, מצידה, נתנה את המשחק הטוב ביותר שאפשר היה לדמיין.
תוך חודש בלבד הקבוצה הזו השתנתה מהקצה אל הקצה. .שילוב בין רכש מדויק להכנה נכונה של חיים סילבס, הפכו את אחת המועמדות לירידה לקבוצה שסיימה משחקים מול שתי המוליכות פלוס הפועל פ"ת ללא הפסד. שאפו ענק מגיע להם על משחק הלחץ ובפרט על התיאום. אחד הפרמטרים החשובים במשחק המודרני הוא צמצום המרחקים בין השחקנים, ובחיפה עשו את זה באופן מושלם. בכל ניסיון התקפה של ב"ש ראינו יתרון מספרי של מגנים חיפאיים.
נתון שממחיש את סיפור המשחק כולו: הפועל באר שבע רשמה 339 מסירות בחצי המגרש של חיפה, לעומת 59 בלבד של האדומים מהכרמל. שליטה אופטית מוחלטת. אבל כשמסתכלים על נגיעות בכדור בתוך הרחבה, הפער נמחק כלא היה: האורחים מחיפה נגעו 24 פעמים בכדור ברחבה, המארחים מבאר שבע – 23.
כדי לייצר את היעילות הזו, חיפה נשענה על קיר ברזל במרכז השדה. סנדרו אלטונשווילי היה האגרסיבי מכולם עם 8 פעולות הגנתיות ו-6 חילוצי כדור אבודים. לצידו, נאור סבג הוותיק ורוי נאווי סגרו הרמטית את נתיבי המסירה קדימה. באגף, סאנה גומס נתן משחק הגנתי ענק עם 15 פעולות הגנתיות מוצלחות וניצחון ב-6 מתוך 9 מאבקים.
הגרף הזה, יחד עם הסטטיסטיקה, לא משקרים. לפי איכות המצבים, המשחק הזה היה צריך להסתיים ב-2:0 או 2:1 לחיפה. ה-xG של חיפה עמד על 2.2 לעומת 0.7 בלבד של באר שבע. יותר מזה: חיפה הגיעה ל-3 מצבי הבקעה מסוכנים (מעל 25% xG). הפועל באר שבע? אפס מצבים כאלו.
הגניבה של ינואר והמלך של הליגה
גולת הכותרת של ההצגה החיפאית, והאיש מספר #1 על הדשא, היה נמניה רדולוביץ'.
לפי היכולת שלו בראשון, לא ברור מה המונטנגרי בן ה-23 עושה בקבוצה שנלחמת על חייה בליגה. כמעט כל דבר טוב שקרה לאורחים התחיל ממנו. היכולת הטכנית והתנועה שלו שייכות לרמות הגבוהות ביותר בליגה. הוא שבר את הלחץ הבאר שבעי פעמיים תוך 13 דקות ויצר מצבי הבקעה מסוכנים לתורג'מן ורוטמן, ולאחר מכן ייצר מצב נוסף ובעיטה משלו שנבלמה. הספק מטורף ב-25 הדקות הראשונות, שבהן חיפה טסה למתפרצות ומצאה את עצמה פעם אחר פעם ביתרון מספרי.
מול הלחץ הזה, התגובה של באר שבע הייתה רעה. המכונה של קוז'וך הייתה צריכה לעבוד בשיטת "טכניים אחורה-מהירים קדימה" (ונטורה, אליאל פרץ ודן ביטון יורדים לעזור בהנעת הכדור, זלטאנוביץ' פיבוט, וקנגוואה מנצל שטחים). במקום זה, דן ביטון נתקע למעלה באזורים שבהם הוא לא יכול היה להועיל – חסר מהירות לנצל פרצות, והטכניקה שלו לא באה לידי ביטוי במקומות הנכונים. אליאל פרץ תפס יום חלש, ומחליף אמיתי, כאמור, אין.
ונשאר קינגס קנגוואה.
השחקן הטוב בליגה בפער גדול, וזה ששווה הכי הרבה נקודות לקבוצה שלו. תחליפו אותו בקשר זר ממוצע ויש לנו מוליכה אחרת. קנגוואה עושה בקלות דברים שעבור כמעט כל שחקן אחר היו קשים עד בלתי אפשריים. הבעיטה שלו בשער השוויון הייתה ממצב של בערך 10% xG. אצל המלך מבאר שבע האחוזים גבוהים פי כמה. המהלך שלו בדקה ה-64 היה אחד ממהלכי העונה – קנגוואה לקח את הכדור ברחבה שלו, עבר דרך כל מי שניסה להפריע, וסיים במסירת זהב לדן ביטון שיצרה את המצב הטוב ביותר של המארחת.
אני רק מקווה שהצוות של אלונה ברקת כבר עובד על תוכנית גיבוי. קנגוואה יהיה בליגה הרבה יותר גדולה בעונה הבאה, ואני לא רואה מי יכול בכלל להתחיל למלא את מקומו.