הפועל פתח תקווה מארחת את בית"ר ירושלים – שתי קבוצות שהן המראה אחת של השנייה. הפועל פתח תקווה נוטה לאבד נקודות בגלל שטויות במשחקים שהיא יכולה להשיג אותן. בית"ר לוקחת ניצחונות במשחקים שבהם קבוצות אחרות לא היו לוקחות. וגם המשחק בשבת נגמר לפי התבנית הזו.
אז שאלה ראשונה – האם הניצחון של בית"ר היה מוצדק? כן.
הגרף שלמטה מראה את איכות ההזדמנויות של כל קבוצה במהלך המשחק. שערים צפויים – xG. אם למשל בית"ר מסיימת עם 2.7 xG במשחק, זה המון. זה שווה ערך של להגיע ל 5-6 פעמים לאחד על אחד מול שוער, וזה אומר משהו על ההגנה של הפועל פתח תקווה. אם הגול הראשון של דור חוגי שווה 48% (כמו להגיד 0.48 xG), זה אומר שקרוב לחצי מהמקרים ששחקן היה מגיע למצב כזה – הוא היה מבקיע. בחצי השני – מחמיץ.
נכון שבית"ר הבקיעו שני גולים בתוספת הזמן, אבל גם עד לנקודה הזו, האורחים היו שווים יותר משער אחד. היה מצב טוב של מוזי במחצית הראשונה שהוחמץ (בערך 30%), עוד נגיחה מקרן של קראבלי במחצית השנייה, ועוד הרבה מצבים קטנים שאחד מהם יכל להיכנס. הפועל פתח תקווה הבקיעה במצב הכי טוב שלה במשחק. מעבר לזה, עוד כמה הזדמנויות סבירות, ואחת מהן כמעט נכנסה (די במקרה) לרשת בדקה ה-96.
שחקנים בולטים:
אחת המשימות המאתגרות היא לנסות להשוות בין שחקנים ששיחקו 10 דקות ושינו את המשחק, ובין שחקנים ששיחקו 80-90 דקות אבל נתנו את הטון.
התוצאה שייכת לשני המחליפים:
חוגי – עשה 2 גולים על ערך של 0.65. הוסיף לקבוצה שלו ניצול של כמעט שער וחצי.
זיו בן שימול – יש לו קרדיט גדול בשני הגולים. ברוב המקומות תראו את רוב השבחים על הבישול ב 2-1. אני יותר אוהב את הפעולה שלו בגול השלישי. משתלט על כדור קשה מול שחקן הגנה, מוסיף עוד השתחררות מבריקה, ומוסר שמאלה למיכה שמבשל. שימו שם שחקן אחר במקום בן שימול – ואין גול.
צמד כוכבי הכאוס של בית"ר, אצילי ושועה:
מי שקרא את הפוסטים הקודמים יודע למה הם מכונים אצלי "שחקני כאוס". בבית"ר יש להם את החופש לנסות פעולות מסוכנות ולטעות, אבל בסוף 1-2 מהלכים מבריקים מספקים את הסחורה. כשמסתכלים על נתוני כל המשחק, רואים מעורבות נמוכה מצד שניהם (45 נגיעות בכדור לאצילי, 41 לשועה, דיוק של 60% במסירות), אבל כמה מהלכים מבריקים:
אצילי עם בישול גדול למוזי, שהחמיץ (30%, דיברנו על זה) ואז עוד כדור רוחב, שהגיע בגלל טעות בהגנת פ"ת לשועה מול שער ריק.
שועה אחראי לרוב הגול הראשון של בית"ר – קודם כל השתחררות נהדרת שיצרה את המצב מלכתחילה, אחר כך תנועה מדויקת וסיומת מול שער ריק.
שני עמודי התווך של בית"ר, גדראני ומורוזוב:
גדראני – בשקט בשקט מבסס את עצמו כאחד המועמדים לשחקן העונה. התרומה ההגנתית. ההצלה הבלתי-הגיונית מהקו עמוק בתוך תוספת הזמן במצב של 2-1 (אם הוא לא מציל – אין ניצחון). אבל מעבר לזה – ניהול המשחק מאחור. גדראני סיים עם 106 נגיעות בכדור, כמעט בלי איבודים. הוא לא רק חומה בהגנה, הוא השחקן שמאפשר את בניית ההתקפה בביטחון. מורוזוב סיים עם 15 חילוצי כדור (על כך בפעם אחרת).
למה בפעם אחרת – כי חייבים להגיד משהו על הזר החדש של בית"ר, בוריס אינו. לשחקנים לוקח בדרך כלל זמן להשתלב בקבוצה החדשה שלהם. במקרה הזה, אם זו "ההשתלבות" של אינו, מפחיד לחשוב מה יהיה איתו בעתיד. הקשר החדש מוביל כדור (מה שנקרא באנגלית, carrying) בקישור כאילו אין מסביבו שחקני יריבה. בוריס אינו אולי לא יספק את אותם כדורי עומק של מיכה, אבל בכל מה שקשור להובלת הכדור, מהירות במרכז המגרש, לחץ על היריבה, כניסה לרחבה ועוד – בית"ר השתדרגו כאן בגדול
הפועל פתח תקווה:
קבוצה כיפית, סימפטית, עם קישור וכנפיים של פלייאוף עליון והגנה של צמרת הליגה הלאומית.
כל שלושת הגולים היו כתוצאה מטעות או חולשה הגנתית. חוץ מזה אין סיומת. ג'יימס אדני בתפקיד המבשל, בישל שער אחד וסידר עוד מצב טוב לקליי (בערך 12%). הפועל פתח תקווה "ניצחו" את המשחק 15-7 בדריבלים. אבל אם אני הפועל פתח תקווה, אני לא רוצה להסתפק ב"עוד דריבל יפה" או "עוד חילופי מסירות ששחררו אותנו לבעיטה מרחוק". זה נראה טוב בתקציר, לא ככה מנצחים משחקים (איך מנצחים? מבקיעים גולים).
בדרך כלל, אני אוהב את הקישור האחורי של הפועל פ"ת. תומר אלטמן ונדב נידם עושים עבודה סולידית בהגנה ומראים הברקות מבחינה התקפית. היום בוני היה במקום אלטמן, סיים עם שער ועבודה הגנתית טובה. הוא שחקן טוב, אבל ההשתתפות בחלק הקדמי היא בעיה. למרות הגול, קשה לך לבנות על קשר אמצע / אחורי עם 21 ניסיונות מסירה במשך 90 דקות.
זהו, בית"ר מנצחת ועולה למקום הראשון. עם התוספת של אינו, הקבוצה שהתחילה את העונה עם תקציב של 40 מיליון ש"ח הופכת למועמדת רצינית לאליפות. היא עדיין לא הפייבוריטית בעיניי, אבל גם על כך בפעם אחרת