החידתיות של דור פרץ

מי מבין את דור פרץ?

קפטן מכבי תל אביב הוא אחד השחקנים הכי חידתיים בליגה שלנו. שתי תפיסות לא נכונות רווחות לגביו:

1. דור פרץ הוא קשר
2. דור פרץ הוא מחמיצן

שתי התפיסות לא מדויקות. בואו נבדוק:

מבחינת תפקוד, פרץ כבר מזמן לא מתופקד בתור קשר. קודם כל, הוא כמעט שלא משתתף בהנעת הכדור. הוא מוסר העונה מסירה מדויקת אחת ל-5 דקות משחק בממוצע. אלה מספרים של חלוץ כמו אבו-פרחי, לא מספרים של קשר. איתמר נוי, למשל, מדייק במסירה כל 2.2 דקות משחק, ואפילו קשר רחבה-לרחבה כמו עידו שחר משחרר מסירה מדויקת כל 3.5 דקות. זה בדיוק ההבדל בין שחקן שאחראי על הנעת הכדור ובין שחקן שיש לו תפקיד אחר.

גם מבחינת העמידה על המגרש, המיקום הממוצע של פרץ נמצא איפשהו בין עמדת החלוץ ובין עמדת קשרי האמצע. גם בעידן רוני דיילה, במערכים של חלוץ בודד, החלוץ מתחיל בעמדה קדמית ויורד אחורה. פרץ, לעומת זאת, מתחיל בעמדה אחורית יחסית, קרובה לקישור האמצע, אבל נע קדימה. התנועה הזו הופכת אותו לשחקן שהגיע למצבים המסוכנים ביותר במכבי תל אביב העונה – מצבים ששווים 8 שערים צפויים, כפול מהבאים אחריו (שגיב יחזקאל ואבו פרחי). בכתבה באתר (לינק בתגובות) אפשר לקרוא על זה בהרחבה.

אז מה התפקיד של דור פרץ?

ההשוואה הטובה ביותר היא לתפקיד ה-Raumdeuter – קורא המרחב בגרמנית, או "צייד השטחים" בעברית, תפקיד ש"הומצא" על ידי תומאס מולר. זה לא אומר שפרץ הוא ברמה של האגדה הגרמנית, אלא שהפונקציה שלו בקבוצה דומה. שחקן שמשחק כמעט בלעדית ללא הכדור, לא משתתף הרבה בהנעת הכדור ולא מבצע כמעט דריבלים (0.15 דריבלים מוצלחים למשחק, 4 מתוך 5 לא מוצלחים). במקום זה – הוא סורק את המרחב, מוצא כיסים פנויים מהגנה ונכנס אליהם לקבל את הכדור כדי לנסות לכבוש או לבשל. בעוד שההגעה שלו למצבי כיבוש מצוינת, יכולת המסירה חלשה יותר והוא מייצר רק 0.16 מצבים מסוכנים למשחק (לפי נתוני Fotmob), פחות מחצי ממה שאפשר לצפות משחקן בעמדתו. למרות זאת, המסירה שלו ליונס מלדה בטדי הדגימה היטב את המסוכנות שלו. זה לא רק שפרץ כובש יותר מכל שחקן אחר במכבי תל אביב, הוא גם מגיע ל-כפול מצבים מכל שחקן אחר.

בתמונה אפשר לראות את ההבדלים בין התפקוד של פרץ לבין חלוץ כמו אבו-פרחי. בעוד שהמיקום הממוצע של האחרון הוא גבוה יותר על המגרש, אבו פרחי נע אחורה כדי לפתוח ערוצים לכנפיים ולקשרים. פרץ, לעומת זאת, מגיע בתנועה קדימה ועם הפנים אל השער.

האם הוא מחמיצן? פרץ כבש עד עכשיו 9 שערים ללא פנדלים על 7.8 שערים צפויים. שחקן ממוצע היה כובש פחות, לא יותר. אז מאיפה מגיעה הביקורת של רוב האוהדים?

בכלכלה התנהגותית מדברים על "הטיית האחרוניות". כבר שכחנו מה-4 גולים שפרץ כבש בשני המחזורים הראשונים. במקום זאת, אוהדי מכבי ת"א זוכרים את ההחמצות שלו בשלושת המשחקים האחרונים מול בני ריינה ואשדוד. במשחקים הללו הוא החמיץ מצבים ששווים 2.5 גולים. זה המון מצד אחד, טבעי מצד שני, אבל הסה"כ העונתי עדיין חיובי, והסטטיסטיקה זוכרת הכל.

הסיבה השנייה היא שאנחנו לא תמיד יודעים להעריך כמה מצב הוא מסוכן באמת. "מצב שאי אפשר להחמיץ", צועק השדר, למרות שהיסטורית שני-שליש מהשחקנים שהגיעו למצב דומה החמיצו ממנו.

המספרים בגרף מראים שפרץ באמת מחמיץ יותר מהממוצע מטווחים שונים. ב-7 הזדמנויות שהיו שוות לפחות 30-40% כיבוש (מצבים מאוד מסוכנים), הוא כבש 2 שערים בלבד, במקום 2-3 שהיה כובש שחקן ממוצע. אלו ה-2 שערים שמי שקורא לו מחמיצן רואה מול העיניים. כל חמש ההחמצות האחרות הגיעו במשחקים האחרונים מול אשדוד ובני ריינה, ובמובן הזה, הוא אכן עדיין "חייב עוד גול" לקבוצה.

אבל המבקרים מפספסים את הסיומת שלו במצבים הקשים יותר.
יש שני טווחים שפרץ מצטיין בהם העונה יותר מרוב שחקני הליגה. הראשון הוא טווח ההזדמנויות שבין 20% ל-30% כיבוש. אלו היו הגולים שלו בדרבי, מול הפועל חיפה ומול הפועל פ"ת במחזור הראשון. בטווח הזה פרץ כבש שלושה שערים מתוך 7 הזדמנויות. כלומר, במקום שבו שחקן ממוצע היה כובש 1.7 גולים, פרץ כבש שלושה.

הטווח השני הוא הטווח של 5-10%. שלושה גולים מחוץ לרחבה יש לפרץ העונה: בשני המשחקים מול מכבי נתניה ובסיבוב הראשון מול קריית שמונה. במקום ששחקן אחר היה כובש שער בודד, אולי שניים במקרה הטוב – הקפטן של מכבי תל אביב מסיים ביעילות נהדרת. אמנם מדובר יותר בבעיטות מדויקות מ-18 מטר מאשר בטילים לחיבורים מרחוק, אבל השערים הללו מבטאים המהות של דור פרץ בגרסה הנוכחית: הוא קורא את השטח, מזהה שטחים מתים והופך חצאי-מצבים לשערים – גם אם בדרך הוא מחמיץ מצבים שנראים יותר קלים.

דור פרץ הוא אנומליה. קל לבקר את ההחמצות שלו, אבל הרבה יותר קשה למצוא שחקן עם סט תכונות כזה. לא מושלם, לא שגרתי, אבל שחקן שכדאי להעריך.