לא הכל הולך חלש במכבי תל אביב העונה. התרומה של המגנים היא הטובה בליגה, והתרומה של קישור האמצע גבוהה מאוד. אז איפה הבעיות? לפני שנצלול לניתוח המקצועי, חשוב להתעכב ולהסביר לעומק את המתודולוגיה שמאחורי הדירוג הזה, שכן היא הבסיס להבנת הפערים בקבוצה.
איך נקבע הדירוג? הסבר על המתודה
הדירוג המוצג כאן מבטא את התרומה המשוקללת של השחקנים שמשחקים באותה עמדה לקבוצה לאורך העונה. הציונים הללו מבוססים ראשית כל על ביצועי השחקנים בכל משחק נתון. הם משלבים בין ציונים המבוססים על פרמטרים סטטיסטיים ומפורסמים באתרים שמעניקים ציונים (Ratings) לכל שחקן ובכל משחק. לצד זאת, יש עיבוד ותוספות של מערכת קשר אחורי לציונים הללו, שמבוססת על צפיה בכל משחק ומשחק בליגה.
הנדבך השני והקריטי הוא שקלול זמן המשחק. המטרה היא להבין את תרומת העמדה ולא רק את יכולת השחקן הבודד. החישוב עובד בצורה כזו שמשקל הציון הוא יחסי לדקות המשחק בפועל. ניקח דוגמה פשוטה: אם רוי רביבו פתח בהרכב ושיחק 70 דקות, התרומה שלו לציון הקבוצתי הסופי של אותה עמדה תהיה שווה ל-70 דקות. המחליף שלו, שנכנס ל-20 דקות האחרונות, יתרום את חלקו היחסי (20 דקות) לציון הכללי.
המתמטיקה הזו עובדת גם בראייה עונתית מצטברת. אם, לצורך הדוגמה, אופק מליקה עמד 1,000 דקות בשער של מכבי ת"א וקיבל ציון משוקלל של 7, ורועי משפתי עמד גם הוא 1,000 דקות בשער אך עם ציון 6, התרומה הכללית של עמדת שוער מכבי ת"א לקבוצה העונה תהיה הממוצע המשוקלל – 6.5. כך אנחנו מקבלים תמונת מצב מדויקת של איכות העמדה לאורך זמן, שמנטרלת "רעשי רקע" של משחקים בודדים.
החוזקות והחולשות
מבחינת המגנים, מכבי תל אביב לוקחת את המקום הראשון. טייריס אסנטה הוא אחד מבין קבוצה של מגנים שמובילים את הדירוג (ירדן כהן, ילה בטאיי, פייר קורנו) ורוי רביבו מעט מאחורי הדבוקה הזו. היתרון של מכבי תל אביב על פני מכבי חיפה, למשל, היא בעמדת המחליפים.
ההתקפה היא העמדה הבעייתית ביותר, ומתפקדת מתחת לממוצע הליגה. יון ניקולסקו שיחק פחות מ-400 דקות, והמחליפים שלו מספקים תרומה ברמה של קבוצת מרכז טבלה לכל היותר, לא של קבוצת צמרת. אבו פרחי מראה ניצוצות אבל עדיין צעיר ולא יציב, אלעד מדמון עם שער שדה בודד ב-800 דקות משחק.
אבל בעיה נוספת של מכבי תל אביב היא בעיה מערכתית.
על פניו, קישור האמצע וההגנתי עובד נהדר. עידו שחר, סיסוקו ובליץ' (בדקות המוטעות ששיחק) שמים את הקבוצה בצמרת הקישור. אבל מערכתית – ללא בליץ', הקישור מצטיין הגנתית ופיזית, אבל לא עובד מספיק בשביל יתר חלקי הקבוצה.
עידו שחר התפתח כ-box-to-box ברמה גבוהה מאוד – כלומר הוא כובש ומחלץ – אבל הוא לא שחקן ש"מייצר" מצבים לאחרים. סיסוקו עושה עבודה נהדרת מאחור וגם מסוגל להוציא את הקבוצה קדימה עם הכדור, אבל טיימינג המסירה והנעת הכדור שלו רחוקים ממה שהיה לצהובים בעונה שעברה.
תחזית להמשך העונה? בליץ' הוא השחקן החשוב ביותר של הקבוצה הזו. ברגע שכל הפצועים יחזרו, זו קבוצה שיכולה להתחרות שווה בשווה גם עם הפועל באר שבע וגם עם בית"ר ירושלים. הבעיה היא שהעונה זה כבר עלול להיות מאוחר מדי להשיג אותן.