ביום של המשחק פורסמה ב"קשר אחורי" התחזית:
50% ניצחון לבאר שבע
30% תיקו
20% ניצחון ירושלמי
הסיבה היא שבאר שבע הגיעה כפייבוריטית חזקה, אפילו יותר מ-50% מבחינת יחסי הכוחות, אבל הסגנון של בית"ר הוא סגנון של "הכל או כלום". וזה הביא אותם קרוב מאוד לקחת נקודות ביום שני בטרנר. קרוב, אבל באר שבע יצאו עם ניצחון מוצדק.
נתחיל מהקבוצה שהפסידה, כי הבחירה של ברק יצחקי ואלמוג כהן היא זו שקבעה את הטון:
המערך של יצחקי את כהן התחיל משני קשרים הגנתיים.
זו הקרבה של היכולת ליצור לטובת האגרסיביות על הכדור בחצי של באר שבע. לפניהם על עדי יונה בתור קשר box-to-box. מוסיפים לסיפור את קאלו ומוזי שלא משתתפים בהנעת הכדור ומקבלים בחירה מודעת:
לוותר על הנעת כדור, ללחוץ בכל מחיר ולנצל טעויות של באר שבע כדי לצאת מהר קדימה.
עכשיו תגידו – את מי באתם ללחוץ, את אליאל פרץ וקנגוואה? הקישור של הפועל באר שבע, כולל ונטורה מאחורה ודן ביטון שמצטרף לאמצע, עם חוליית ההגנה שמשתתפת בהחזקת הכדור – הוא הקישור הכי חסין בארץ ללחץ.
אבל זה כמעט עבד לאורחים מכמה סיבות:
באר שבע הגיעו לא מוכנים ללחץ שהובל על ידי שני קשרים אחוריים אגרסיביים אבל כל בית"ר השתתפו בו. בדקה ה-7 דיופ עוד לא עיכל את הסדר החדש, כדרר ליד הרחבה שלו וכמעט עלה לקבוצה שלו בגול.
דן ביטון במשחק חלש נתקע באגף ימין ולא הצטרף מספיק לאמצע, ובאר שבע מצאו את עצמם בנחיתות מספרית במרכז המגרש כמעט בכל התקפה.
הראשון ששבר את הלחץ היה השחקן הטוב בארץ. קינגס קנגוואה משחק בתור קשר אמצע, אבל יש לו מהירות ודריבל ששחקני כנפיים היו חולמים עליהם. בדקה ה-17 קנגוואה יצא לבד, עבר ארבעה שחקנים של בית"ר והשאיר את דן ביטון מול שוער. המהלך של המחזור, והחמצה ראשונה של ביטון במשחק.
מכאן זו הייתה שאלה של איזו אסטרגיה תוכיח את עצמה קודם:
1- באר שבע התחילה לקחת את השליטה בכדור. כשהמגנים עולים קדימה, זלטאנוביץ' יורד אחורה ומפנה שטחים, פתאום גיא מזרחי מחזיק את הכדור בשליש ההתקפי, הקישור והכנפיים מצטרפים – ההזדמנויות של באר שבע מתחילות להגיע.
2 – בית"ר מחכה לחטיפה בעמדה גבוהה, כדור לשועה, ומשם שועה מנתב אותו ליונה, מוזי או קאלו שנכנסים לעומק.
האסטרטגיה של באר שבע וכוח האש שלה עוצמתיים יותר בטווח הארוך, האסטרטגיה של בית"ר עובדת על לעקוץ ראשונה.
הסיבה שבאר שבע הצליחה להתגבר על הלחץ ולהתחיל להשתלט על המשחק, מעבר לעוצמות של קנגוואה ולאיכויות בקישור שלה, היא העובדה שכל השחקנים עושים עבודה בהנעת הכדור.
איגור זלטאנוביץ', בתור החלוץ, הוא שחקן שמדברים עליו לרוב במונחים של – כבש או החמיץ (הפעם כבש שער של חלוץ אמיתי) – אבל התפקיד שלו הוא גם, ובעיקר, לעבוד עבור אחרים.
כשמתסכלים על המיקומים הממוצעים שבהם שחקנים נגעו בכדור במשחק, המיקום הממוצע של זלטאנוביץ' היה בכלל קרוב לעיגול האמצע. כנעאן וביטון שיחקו רוב הזמן בעמדה קדמית יותר, בזמן שזלטאנוביץ' ירד אחורה, כדי לעזור בשחרור הכדור לאגפים.
חוליית ההגנה של באר שבע היא גם חלק מרכזי בהנעת הכדור. השחקן שנגע הכי הרבה בכדור זה גיא מזרחי, מגן ימני לא מוערך מספיק, אבל אחד שמשמש גם בתור קשר נוסף מעמדת המגן. מזרחי הוביל את שתי הקבוצות גם בנגיעות בכדור (71 במשחק) וגם בפעולות הגנתיות מוצלחות עם 17 כאלו.
המצטיין בחוליית ההגנה ושני רק לקנגוואה במשחק היה אור בלוריאן. זה לא מקרה שהוא כבש את שער הניצחון בנגיחה. 13 מאבקים באוויר היו לו ביום שני, מתוכם בלוריאן ניצח ב-11. בסה"כ בלוריאן ניצח ב-15 מתוך 18 מאבקים על הכדור במשחק. החולשה שלו? בתור בלם, אתה חייב לדייק במסירות. בלוריאן דייק רק ב-66% מהמסירות מול הלחץ של האורחים, ולפחות אחד האיבודים יכל לעלות לקבוצה בגול.
בצד השני, המצטיינים היו יהונתן עוזר ובוריס אינו (מספר 1 בלחץ של האורחים עם 9 תיקולים), אבל כמה מילים על השחקן שמעורר הכי הרבה רגשות בצד הירושלמי: ירדן שועה.
הרבה ביקורות היו גם על שועה עצמו וגם על התפקוד שלו בתור חלוץ-פליימייקר. ביום שני שועה היה חלש במיוחד – רק 13 ניסיונות מסירה ומתוכם 6 בלבד מוצלחים. הוא הפסיד כמעט בכל מאבק על הכדור ואיבד גם הזדמנות מצויינת במתפרצת כשניסה למסור בעקב בלי הצלחה.
אבל כל מי שמבקר חייב לזכור דבר אחד:
היכולת של בית"ר לעלות עם שני קשרים אחוריים ובכלל עם הרכב שכל התכלית שלו היא ללחוץ ואז לרוץ קדימה – היא בגלל שיש לך שחקן כמו שועה שאמור לייצר לבדו בשביל כל הקבוצה. תוציאו אותו מההרכב או תעבירו אותו לאגף, ובית"ר צריכה לעלות עם דור מיכה במקום טבארס כדי ליצור, ואז האפקטיביות של הלחץ יורדת.
מכאן העונה בידיים של הפועל באר שבע. הדומיננטיות שלה גדולה ממה שאפשר לראות בטבלה:
ההפרש בין ה-xG ההתקפי להגנתי של הקבוצה עומד על 1.5 למשחק. אף קבוצה אחרת לא עוברת את ה-1.
המצטיינים:
קינגס קנגוואה ראשון והמצטיין במשחק. אלו קודם כל שני המצבים שהוא סידר מכלום – לביטון ופרץ – שהיו צריכים להסתיים בגול. זו ההרמה שלו בקרן לגול של בלוריאן. זה גם 11 כדורים ללא שליטה שקנגוואה היה ראשון אליהם. עד כמה זה הרבה? כמו טבארס ואינו ביחד (8 טבארס + 3 אינו).
גם בלוריאן וגיא מזרחי היו טובים מאוד.
המצטיינים בצהוב-שחור היו שניים:
יהונתן עוזר, עם 7 הצלות, מתוכן 3 היו יכולות להיות גול אצל שוער אחר.
השני הוא בוריס אינו. הקרנות שלו מעולות, ואחת גם הפכה לשער של מורוזוב. 9 תיקולים מוצלחים במשחק אלו תשעה התקפות של באר שבע שעברו לבית"ר. הוא רכש נהדר ועוד יתחרה עם ונטורה על תואר הקשר האחורי הטוב בארץ.
ומספר אחרון לחשוב עליו.
הפועל באר שבע היו שווים 2 שערים במשחק (xG).
בית"ר היו שווים 1.3 גולים. אבל החלוקה:
0.75 גולים צפויים לגדראני
0.2 למורוזוב
כל יתר הקבוצה – 0.35 גולים.
כששחקני ההגנה שלך מגיעים למצבים של כמעט גול במשחק, וכל יתר השחקנים שווים שליש גול – זו טקטיקה מכוונת, או תמרור אזהרה?