אלו היו שלושה משחקים שונים במשחק אחד. במשחק הראשון – מפתיחת המשחק ועד המחצית, מכבי חיפה הייתה חדה, מהירה, והייתה יכולה לסיים אותו גם ב 0-2.
אלא מה, בכדורגל מה שלא הבקעת לא נספר. במשך 30 דקות זה היה משחק של מכבי תל אביב. הזדמנות אחת לשחר בדקה ה-47 שנבלמה, עוד אחת ליחזקאל שהסתיימה ברשת ובשלישית הרגע ששינה את המשחק – דור פרץ עושה תנועה לעומק ומקבל כדור ענק מאבו פרחי ומגיע למצב של בערך 15% הבקעה (נדבר על זה אחר כך). בערך 12 מטרים מהשער אלכסונית ועם מגן שסוגר, פרץ משחרר בעיטה ששווה גול, אבל ירמקוב מגיב מעולה והודף.
ואז נפתח המשחק השלישי. דקה 79, גורה מעביר בשמאל לקורנו שמרים, וגיא מלמד ברגע של חלוץ אמיתי: ברגע ההרמה הוא היה 15 מטרים מהשער, ההרמה של קורנו כוונה כנראה לסטויארט או קאני שהיו עמוק ממנו בתוך הרחבה, אבל מלמד עושה תנועה מדויקת פנימה, מכניס את הרגל מילי-שניות לפני עידו שחר וכובש מהאוויר. 2 דקות אחר כך קנג'י גורה מקבל את הכדור 35 מטר מהשער על קו שמאל, מתקדם לתוך הרחבה כשההגנה של מכבי תל אביב רק מלווה אותו ובועט מ-10 מטרים אלכסונית מהשער כדור גדול לפינה. 1-3. בדקה ה-88 מגיע המהלך של ליסאב עיסאת, שיוצא עד החצי ונותן כדור בין כל ההגנה של הצהובים עד לניב גבאי. הילד בן ה-18 בהופעת הבכורה מנצל את מלכודת הנבדל, עובר את מליקה שיוצא אליו ומגלגל מ-18 מטר לשער חשוף.
אם אני מכבי חיפה, יש שני דברים שאני חוגג:
הראשון, התוצאה. הניצחון מאוד מוצדק, אבל לא יום משחק כזה יסתיים ב 4-1. יודעים מה, לא כל יום הוא יסתיים בניצחון.
השני, 4 שחקנים מההרכב שעלה אתמול אולי לא היו אמורים בכלל להיות בסגל אם מסתכלים מנקודת המבט של תחילת העונה. מלמד ואוחנה נמחקו מהרוטציה. נבות רטנר ואלעד עמיר נחשבו צעירים מדי. כולם היו מעולים אתמול. קל לשכוח שגם ליסב עיסאת רק בן 21. בכלל, אם מכבי חיפה מצליחה לחזור למאבקי הצמרת תוך כדי שהיא מגדלת את שחקני העתיד שלה – העונה הזו תיזכר לטובה גם אם תסתיים רק במקום השלישי.
במכבי תל אביב, לעומת זאת, המצב רע, אבל כדאי לדייק: יש לקבוצה הזו כמה חוזקות שניכרו אפילו בתבוסה ביום ראשון. הבעיה היא כמו שכמו בשרשרת – החוזק של הקבוצה הוא כמו של החוליה החלשה שלה. ולמכבי תל אביב הנוכחית יש שתי חולשות בולטות.
קודם כל, חסר חלוץ. דמיינו שהיה טרייד ערב המשחק שבו מלמד עובר לתל אביב ומדמון לחיפה. התוצאה כנראה הייתה אחרת. אבו פרחי מוכשר בטירוף, אבל הוא בגיל שבו הוא אמור להתבשל בהדרגה ולעלות ל-30 דקות משחק מאחורי חלוץ בכיר, לא להציל את המולדת.
השנייה, והיא בעיניי הבעיה הקשה יותר של הצהובים היא ניהול המשחק מאחור. בשנה שעברה היה למכבי תל אביב את ואן אובריים בתור קשר אחורי ואת גבי קניקובסקי בתור מטרונום במרכז המגרש. אלו השחקנים של "המהלך לפני המהלך", אלו שמחזיקים את הכדור לפני שהקבוצה מתחילה פעולה מסוכנת בכנפיים. השנה יש את סיסוקו ועידו שחר – הראשון מעולה הגנתית, השני בוקס-טו-בוקס ברמה גבוהה, אבל שניהם לא השחקנים שיניעו את הכדור בסבלנות ויעבירו אותו בטיימינג הנכון. כשאין לך מי שיחזיק את השלד של הקבוצה, שחקנים יצירתיים כמו וארלה ואנדרדה יכולים הולכים לאיבוד בנחיתות המספרית מול ההגנה. אבל אל תספידו את שני הזרים הללו, יש להם הרבה כדורגל.
אי אפשר לבחור שחקן מצטיין אחד במשחק הזה. זה מסוג המשחקים שכל ההרכב הפותח של חיפה היה מקבל ציונים של 7-7.5. אם לבחור, אני רוצה לציין שני שחקנים.
קודם כל, פייר קורנו. כל חוליית ההגנה של חיפה הייתה טובה מאוד, אבל קורנו היה מצוין. הגנתית – 9 פעולות הגנתיות טובות בתוספת ל-5 חילוצי כדור (מה שנקרא Recoveries באנגלית, קשה למצוא תרגום מדויק לעברית). התקפית קורנו משתתף פעיל בניהול המשחק, אחד שאפשר לסמוך עליו שישחרר לחץ בצד שמאל, יתן את הפס הנכון וגם הרים את הקרוס לשער של מלמד.
השני הוא קנג'י גורה. לגורה יש בעיה קלה – כל כדור שהוא מקבל הוא הזמנה לכדרור, וכמעט כל חיתוך לאמצע הוא הזמנה לבעיטה. חוץ מזה, גורה סיפק ביום ראשון שלוש רגעים של גאונות: בראשון הוא פתח רגליים ואפשר למלמד להגיע למצב הבקעה מסוכן בדקה ה-15. שלוש דקות אחר כך הוא שלח את מיכאל אוחנה למצב טוב (19% הבקעה) שהסתיים בקורה, ובדקה ה-81 היה הרגע הגדול שלו עם שער שהוא עשה מכלום. אם אני חייב לבחור את איש המשחק, זה הולך לאחד מבין השניים הללו, בדגש על גורה.