הפועל תל אביב היא תזכורת לכך שכשיש לך קישור אחורי, יש לך כבר חצי קבוצה
הפועל תל אביב 2 – מכבי נתניה 0, סיכום משחק
סתיו טוריאל בחוץ ומאיימבו פצועים, דניאל דאפה לא פוגע מתחילת העונה, אבל הפועל תל אביב מוצאת את הגיבורים שלה.
קודם כל רועי קורין ולויזו.
קורין נכנס לעניינים רק במחזור החמישי אבל הילד הזה כאן כדי להישאר – הדריבל שלו מעולה – בדקה השנייה הוא לקח את הכדור ועבר חצי מהגנת נתניה.
וזה לא רק זה. קורין היה מעורב בכל דבר טוב שקרה להפועל תל אביב.
בעיטה של אלקוקין בדקה ה-28? קורין התחיל עם מסירה.
הניסיון של מורגן בדקה ה-31? קורין עם דריבל.
הגול הראשון בדקה ה-65? הבנתם את הנקודה.
לויזו הוא שחקן שהפועל תל אביב חייבת בשביל המדרגה הבאה שלה. לא שחקן שהגיע מאלמוניות והוא "אובראצ'יבר" אלא שחקן שמבחינת כישרון יש לו מקום בהרכב של כל קבוצה בישראל.
אל תספרו את התרומה שלו רק בגולים או אסיסטים, אלא בכך שהוא ההבדל בין עוד התקפה מבוזבזת ל-עוד מצב מסוכן. באתרים השונים תראו שהיו לו במשחק 0 דריבלים מוצלחים מתוך 5 ניסיונות. זה כמובן שטויות ותזכורת לכך שלא צריך לקחת כל "סטטיסטיקה" שזורקים עלינו כאמת מוחלטת. כדאי לבדוק.
אבל אנחנו דווקא נשתמש בסטטיסטיקה (שעברה בדיקה) כדי לדבר על מה שניצח להפועל תל אביב את המשחק – קישור האמצע והקישור האחורי. קרייב ופלקאו. השנים הללו אולי לא בלטו בתקצירים, אבל התרומה שלהם היא זו שהכריעה.
בכל המשחק, היו למכבי נתניה הזדמנויות של 0.6 שערים צפויים (xG). מחזור קודם, מול מכבי חיפה, היה להם יותר מזה כבר במחצית אחת.
הסוד של הפועל ת"א היה ללחוץ (5 חטיפות כדור בשליש האחרון) אבל בלי ליצור חורים בהגנה.
וכאן נכנסים השניים הללו. 14 ניצחונות במאבקי כדור – כפול ממאור לוי ועזיז אואטרה בצד השני. השניים הללו מתחלקים יפה בתפקידים – פלקאו גם להגן ולהשיג את הכדור, קרייב מקבל קצת יותר חופש ממשימות הגנתיות ודואג לקדם את הכדור.
אנחנו נוטים לתת את הקרדיט למי שבישל או מי שכבש, אבל הרוב המכריע של המשחק – משוחק במרכז המגרש.
בנתניה רוני לוי עבר לשחק 4-3-3 שחי ומת על מתפרצות.
שלישיית ההתקפה מושלמת למתפרצות – בילו, דאבו וטבארס – רק הסיומת לפעמים חסרה. כל אחד מהשלושה שחקן מאוד מעניין ששווה פוסט נפרד.
ההגנה – חלשה בהיבט ההגנתי, ודורשת עזרה מתמדת מהקישור.
הקישור – נופל מהרגליים מהעומס. מאור לוי נהדר, אבל הפועל תל אביב הייתה ביתרון מספרי בכל מאבק במרכז המגרש.
ומילה אחרונה לפני שמסיימים על דניאל דאפה. הילד באמת, באמת מוכשר ואני רוצה לראות אותו עוד כמה שנים בנבחרת ישראל. פונטציאל לחלוץ מושלם כחלוץ בודד שמשיג כדורים ופותח שטחים לכנפיים.
מבחינת סיומת העונה שלו מזעזעת. הוא כבש שער אחד מהשדה על איכות מצבים (xG) ששווה בערך 7 שערים. זה לא סיפור מבחינתי, אלו הדברים שצריך לקחת בחשבון כשאתה מגדל ילד להיות שחקן. אולי, בהתחשב הגיל והבוסריות היחסית, הייתי שומר אותו בינתיים ל30-40 דקות אחרונות של המשחק. אתה נכנס לקצב מול הגנות עייפות ואז ממשיך בקצב הזה גם בתור חלוץ פותח.