המשחק הזה מרתק מבחינה אנליטית. הפועל חיפה היו צריכים להבקיע שלושה שערים, ומתוכם ג'בון איסט, שקשה להסביר מה עבר עליו באותו המשחק, היה שווה *לבדו* 1.6 שערים. זה שקול להגיע 4 פעמים מול שוער ולהחמיץ את כולם, שזה כמעט בדיוק מה שקרה לאיסט באותו המשחק.
ואחרי כל זה, אחרי שחיפה היו צריכים להוביל בבטחה 2-0 לפחות, מגיעה נגיעת יד לא קשורה לכדורגל בשום צורה, במצב לא מסוכן והופכת לפנדל לריינה. האורחים מבקיעים, חיפה מצליחה להחמיץ עוד בתוספת הזמן והמשחק הזה מסתיים באחת מהפתעות העונה.
הפועל חיפה, כקבוצה, שווה יותר ממספר הנקודות שלה בטבלה.
אם צריך לדרג שחקנים מצטיינים במשחק, רוב הרשימה תהיה שלהם.
נאור סבג הוותיק עושה עבודה מצוינת כקשר אחורי, מוביל את המשחק גם במספר הנגיעות בכדור (88) וגם בפעולות ההגנתיות (כולל 5 תיקולים, ו5 חילוצי כדור). סאנה גומש בעונה חלשה עם שתי מסירות מבריקות שלא הפכו לבישול. רותם חתואל היה מעורב ביצירת כמה הזדמנויות שהיו שוות גול.
בצד השני גליקליך. דיברנו השבוע על נדב זמיר והנקודות שהוא שווה להפועל ירושלים – ליאור גליקליך שווה כאן 3 נקודות לבני ריינה. שלוש פעמים הוא פרס את עצמו מול ג'בון איסט ולקח בעיטות שהיו צריכות להיות שערים. שוער המחזור.
על ג'בון איסט יעלה כאן פוסט מורחב מחר, לקראת הגעתו להפועל באר שבע. קל מאוד לתייג אותו כמחמיצן, אבל למעשה הוא חלוץ עם סיומת מצויינת. משחק הנפל בשבת הוריד לו את המספרים, אבל יחס השערים – איכות מצבים העונתי שלו עומד על 1, כלומר הוא לא החמיץ יותר ממה שהיה צריך להבקיע.
ומה הפואנטה? לא כל מי שמחמיץ בסיטונאות במשחק בודד הוא מחמיצן, ולא בכל משחק צריך להסביר למה בדיעבד זה היה מוצדק. לפעמים זה לא מוצדק, זה כדורגל.
