בעולם מקביל, השער הראשון של הפועל באר־שבע בכלל לא מתפתח למצב
כדור שניתז אחרי לחץ באר שבעי חלף בעוצמה ליד הרחבה – עוד כדור "רגיל" במשחק. רק שהפעם היה שם המלך של באר שבע – קינגס קנגוואה – שהחליט שהוא לא נותן לכדור הזה לעבור. בפעולה שהייתה גם אגרסיבית וגם טכנית, קנגוואה לא רק הגיע ראשון לכדור; הוא השתלט, עצר, נכנס פנימה ועשה את ה 1-0. חמש דקות אחר כך הוא כבר לקח כדור שגרתי במרכז, התקדם ושחרר בעיטה שהשאירה את השוער בלי סיכוי. מכאן זו כבר הייתה שאלה של “כמה זה ייגמר”.
בכדורגל מועדונים, התקציב הוא המלך. המתאם בין כסף לתוצאות חד מאוד.
ופה אחת התעלומות המקומיות: איך באר שבע, עם תקציב שהוא קצת יותר מחצי מזה של חיפה, בנתה הרכב טוב יותר – וכנראה ההרכב הראשון החזק בארץ?
התשובה היא: היכולת להביא שחקנים מעל רמת הליגה. שחקנים שעושים דברים שאחרים לא, ומרימים את התקרה הקבוצתית. שחקן כמו קנגוואה שווה לפחות 10 נקודות יחסית לזר “סטנדרטי” בעמדה שלו.
לפני המשחק כתבתי שבאחד מתוך 3-4 משחקים כאלו, טבריה גונבת נקודה. למה? כי באר שבע מתבססת על כתישה סבלנית של היריבה – פחות מהירות והפתעה, יותר שליטה בקצב, הנעת כדור, ולחץ מידי אחרי איבוד. מול זה היריבה מצופפת, והפתרון לא פעם מגיע מבעיטות מרחוק או שטחים שנפתחים אחרי לחץ. שני השערים הראשונים היו בדיוק זה – וקנגוואה ייצר אותם כמעט מכלום. משם הכול נפתח: באר שבע נכנסה לרחבה שוב ושוב וסיימה עם 23 בעיטות מתוך הרחבה (מתוך 37 ניסיונות בסך הכול).
זו אולי לא הדעה הפופולרית ביותר לכתוב בוקר אחרי שדור פרץ כבש צמד, אבל אי-בחירתו של קינגס קנגוואה לשחקן העונה של העונה החולפת היא עדות נוספת לכמה שהמדיה הפופולארית לא מבינה לעומק כדורגל, או שלא אכפת לה, או שגם וגם. מדובר בשחקן המשפיע ביותר בליגה שלנו – וכרגע בפער לא קטן.
בגרף המצורף: התפתחות ה-xG של באר שבע מול טבריה. ה-7 משקף סטיית יתר קלה כלפי מעלה, אבל בפועל יצירת קרוב ל-5 שערים צפויים זו הופעה התקפית חריגה, והסיומת הטובה יצרה ערב בלתי נשכח לאוהדים מהדרום. צריך לומר כל הכבוד
