זה היה משחק שהתחיל באשליה אופטית ונגמר בהצהרת כוונות מהדהדת. מי שנכנס לטרנר בדקה הרביעית וראה את הכדור של אוהד אלמגור טס מ-40 מטר וננעץ במשקוף, יכול היה לחשוב שהפועל ירושלים הגיעה כדי לגנוב את ההצגה. חמש דקות אחר כך, כשאווקה אשטה נגח פנימה כדור חופשי של אותו אלמגור, התחושה הזו התחזקה. אבל הכדורגל, בסופו של דבר, הוא משחק של הסתברויות ואיכות, ושם הסיפור היה שונה לחלוטין.
הפועל באר שבע, שהגיעה חבולה אחרי התבוסה בטבריה, לא נתנה לפיגור המוקדם לבלבל אותה. עוד לפני השוויון, היא ייצרה מצבים שקשה מאוד להחמיץ. איגור זלאטנוביץ', בערב פעיל מאוד, רשם החמצה ממצב של כ-60% ודאות בתוך הרחבה, ודן ביטון הוסיף החמצה משלו ממטרים ספורים. השער של ירושלים היה תקלה סטטיסטית; הלחץ של באר שבע היה השיטתיות.
בדקה ה-28 הסכר נפרץ. גיא מזרחי, מועמד לשחקן המצטיין במגרש, מצא את זלאטנוביץ' שסיים בעקב אלגנטי. 1:1 בירידה למחצית, תוצאה שעשתה חסד גדול עם האורחת, שסיימה את החצי הראשון עם מדד איכות מצבים (xG) זניח של פחות מ-0.2, למרות השער שכבשה.
המחצית השנייה הייתה סיפור של התפרקות הגנתית ירושלמית מול מכבש התקפי. שתי דקות בתוך המחצית, אמיר גנאח השלים מהפך בריבאונד אחרי עוד ניסיון של זלאטנוביץ'. בדקה ה-62 גנאח הפציץ, נדב זמיר הדף רע למרכז, וזאהי אחמד אמר תודה וכבש את השלישי במהלך של כמעט ודאות מוחלטת (כ-81% xG). שי אליאס, שנכנס כמחליף, נזקק לדקות בודדות כדי לנגוח את הרביעי מהרמה של אליאל פרץ.
בתוך החגיגה הזו, דווקא מלך השערים הנוכחי של הליגה סיים את הערב בלי שערים. אף אחת מההזדמנויות של דן ביטון לא הייתה מצב של "גול בטוח", אבל סך כל ההזדמנויות שלו היו שוות 1.5 גולים .זה לא שינה את השורה התחתונה: באר שבע סיימה את המשחק עם מדד xG מפלצתי של 4.23, לעומת 0.27 בלבד של ירושלים. הניצחון הזה לא רק החזיר את המוליכה למסלול, אלא גם הבהיר שלירושלים, בכושרה הנוכחי, אין באמת כלים להתמודד ברמות האלו כשההגנה שלה קורסת כך.