בית"ר ירושלים הייתה צריכה לנצח את הפועל חיפה. אבל בכדורגל, כשאתה לא מייצר פער גדול מספיק, אתה משאיר מקום למקריות. וזה מה שקרה בטדי בשבת.
סיפור המשחק הוא העובדה שבית"ר, למרות 69% החזקה בכדור ו-22 בעיטות לשער, הייתה שווה רק 1.2 גולים. ההזדמנות הכי טובה במשחק הגיעה רק בדקה ה-99 והייתה שווה קצת יותר מ-20% הבקעה. שועה החמיץ, אבל גם הסטטיסטיקה הייתה נגדו.
נעשה את המתמטיקה: ממוצע האיכות של כל בעיטה לשער מצד הירושלמים היה שווה של 5.5% שערים פוטנציאליים (xG). כלומר, בית"ר בעטה המון אבל אלו היו בעיטות קשות שלא נוטות להיכנס. אחת הבעיטות הללו, של ירדן כהן, פגעה במגן ושינתה כיוון בדרך ל 2-0. כשאתה בועט כל כך הרבה אפשר לצפות שהמזל יהיה לצידך לפחות בבעיטה אחת.
אבל כשבית"ר משחקים בבית מול ההרכב הנוכחי של הפועל חיפה, שמזכיר קבוצת ליגה לאומית מחוזקת (נגיע לזה) – אפשר לצפות ליותר.
האירוניה היא שהקושי של בית"ר נובע מאותו הסגנון שהופך את הקבוצה הזו, במשחקים אחרים, למתמודדת על האליפות. זו אותה אסטרטגיית כאוס עליה כתבתי לפני כמה שבועות.
הכל מתחיל מירדן שועה.
שועה משחק חלוץ חופשי ופליימייקר, דומה למה שהאיטלקים נהגו לקרוא trequartista. זה יוצר מצב שהחלוץ נוגע 64 פעמים בכדור במשחק אבל רק 4 בתוך רחבת היריבה. בואו נשים את המספרים הללו בפרופורציה –
גיא מלמד נגע בשבת 22 פעמים בכדור מול עירוני טבריה, 8 מתוכם ברחבה. סייד אבו פרחי, אחד שמשחק כחלוץ יותר ומעורב הרבה יותר במשחק ההתקפה, נגע 41 פעמים בכדור מול עירוני קריית שמונה, מתוכן 13 ברחבה.
במקום זאת, שועה עושה את מה ששועה הכי טוב בו בארץ: מייצר מסירות מפתיעות שחותכות את ההגנה ומסדרות מצבים לקיצוניים וקשרי ה-8 ההתקפי (יונה) שנכנסים פנימה.
בשבת שני הדברים הללו לא עבדו כמו שצריך. שועה סיים עם 0/4 בכדורים הארוכים, והכנפיים לא היו אפקטיביים מספיק. מוזי מרגיש את עצמו יותר בנוח על הקו, וקאלו לא היה חד. למרות הבישול, מוזי לרוב לא מצא את עצמו ברחבה, הפסיד ב-9 מאבקים על הכדור ולא הצליח לבצע דריבלים מוצלחים מול ההגנה הצפופה. קאלו עשה את מה שמצופה ממנו ונכנס לרחבה, ואלו היו שניים מהמצבים הטובים ביותר של בית"ר לגול עד למצב של שועה בתוספת הזמן. אבל הסיומת, מה עם הסיומת? פעם אחת הבעיטה שלו נבלמה, ובפעם אחרת הוא לא הצליח לשחרר בעיטה אחרי מסירה גדולה של דור מיכה.
ולמיכה גם יש חלק בסיפור של בית"ר. מצד אחד, מדובר באחד המוסרים הכי טובים בארץ ומי שאחראי ליכולת של בית"ר להיות קבוצה שמחזיקה 60% בממוצע בכדור במשחק. מצד שני, מיכה הוא שחקן נוסף שלא עושה את הגיחות לתוך הרחבה. זה משאיר את עדי יונה בתור הקשר היחיד שאמור להיכנס פנימה ולכבוש. יונה נגע 4 פעמים בכדור ברחבה בשבת, אף אחת מהן לא הייתה בעמדה מסוכנת מספיק.
אלו בדיוק המשחק שעומר אצילי היה עושה את ההבדל בהם.
לגבי הפועל חיפה, בהרכב הנוכחי ללא איסט לפחות חצי מהשחקנים נמצאים איפשהו בין ליגת העל לליגה הלאומית. פורת עייש כבש שער יפייפה, אבל אם הוא היה מקבל החלטות טובות יותר בשתי מתפרצות נוספות הפועל חיפה אולי אפילו הייתה יוצאת עם ניצחון. השער של פרבר היה יפה עוד יותר. אופק ביטון הוא השחקן המסקרן בחבורה – יש לו יכולת מסירה נהדרת, ברמות של קבוצת צמרת בליגת העל – אבל הוא נטל הגנתי לקבוצה ולא מעורב מספיק במשחק ההתקפה מלבד כמה הברקות (25 נגיעות בכדור בלבד).
המצטיין במשחק הוא סאנה גומס. קצת נתונים על העבודה ההגנתית שלו:
7 חילוצי כדור אבודים, 6 הרחקות ו-5 תיקולים. זה הרבה, הרבה מאוד. בנוסף, המגן השמאלי של חיפה ניצח ב-9 מתוך 13 מאבקים על הכדור. משחק יוצא מן הכלל של המגן השמאלי של הפועל חיפה.